בשבע 385: לשנות את הכיוון

ההתרפסות בפני הפריץ לא תועיל. רק אם נדע לדרוש מחיר מהערבים והאמריקנים נוכל למנוע את הנסיגות הבאות.

איתי אליצור , ג' בניסן תש"ע

השבוע שוב הוכח בעליל שמדיניות כפיפות הקומה של הליכוד היא מדיניות כושלת.

המדיניות הזאת לא נולדה היום. דמות עתיקה מאוד היא דמות היהודי כפוף הקומה, שזוחל ומתנצל בפני הפריץ, על כך שהוא חי ונוהג בביתו כמנהג בעל בית. היהודי תמיד חושב שאם הוא יתנצל בפני הפריץ - הפריץ יבין שהיהודי מכבד אותו ויעריך זאת.

נתניהו הגיע להסכם בלתי כתוב עם אובמה, שתהיה הקפאה, לתקופה מוגבלת וללא ירושלים. על פי החלטה זאת המשיך נתניהו לבנות בירושלים. הבנייה נמשכה גם בזמן ביקורו של ביידן. איש לא חשב שכדאי לעצור את ההכרזות בשעת הביקור. גם לא נתניהו. רק לאחר מעשה התעורר ראש הממשלה ושאל למה הוכרזה הבנייה דווקא כשסגן נישא ארה"ב החליט לנצל את ההזדמנות ולעשות שערורייה מהבנייה של ישראל בירושלים.

כאן היה מתאים ונחוץ לומר לביידן: סליחה, סיכמנו על הקפאה שלא כוללת את ירושלים. גם זה ויתור ענק מצדי, שאני מוכן להקפיא את הארץ שלי ואת המולדת שלי, אבל סיכמנו שזה לא כולל את ירושלים. אם אתם לא מקבלים את ההסתייגות, גם אני לא מקבל את החבילה הזאת - אני מפסיק היום את ההקפאה בכל הארץ.

אבל בשביל לומר כך צריך להיות יהודי גאה וצריך חוט שדרה. כשאין חוט שדרה ואין גאווה לאומית, מתפתה היהודי הגלותי לאמץ את קו המחשבה שלפיו אם אך יתנצל בפני הגוי, הלה יקבל את התנצלותו והכל יבא על מקומו בשלום. התוצאה היא שהיום ברור לחלוטין שישראל הודתה שכל השכונות במזרח ירושלים הן התנחלויות, ששיקום בית כנסת עתיק ברובע היהודי הוא התגרות, ועוד היד נטויה.

הנטייה להשלים ולהתפשר תמיד עם הגוי היא תהליך עם סוף ידוע. הגוי לא יתרצה ולא יאהב אותנו יותר, אלא רק ידרוש את ההתרפסות הבאה. כל עוד הגוי רואה שאנחנו מוכנים ללקק לו את כפות הרגליים ובלבד שיאהב אותנו, הוא ינצל זאת ויסחט אותנו עוד ועוד ועוד. הגוי יכבד אותנו רק אם יראה שאנחנו עומדים על שלנו וכלל לא אכפת לנו אם הוא יאהב אותנו אם לאו.

התהליך המדיני יכול לנוע לא רק לכיוון אחד. הוא יכול לנוע גם לכיוון השני. הוא יכול לנוע גם לטובת ישראל ולא רק לטובת הערבים. הכל תלוי בשאלה האם ישראל תהיה מספיק אמיצה כדי להניע אותו לטובתה, וכדי להראות לעולם שנסיגה ישראלית איננה סוף פסוק. אם לא תשכיל ישראל לנהוג כך, התוצאה תהיה נסיגה מלאה של ישראל. מדיניות הליכוד הנוכחית, שלפיה אין לחזור למקום שנסוגונו ממנו ואין אנו עסוקים אלא בהאטת הנסיגה הישראלית, איננה נבדלת ממדיניות השמאל אלא בקצב הנסיגה.

לא רק הגויים לוחצים על ההנהגה הישראלית לסגת ולסגת, גם התקשורת והאליטה הישראלית צרבה בתודעה הישראלית שאי אפשר לכבוש שטח נוסף מהערבים, ויש רק להתקפל בפניהם. רק מנהיג אמיץ יוכל להתגבר על התודעה התבוסתנית הישראלית ועל דרישת הגויים, ולקבוע עובדות בשטח. זה יהיה צעד קשה, אך לטווח הארוך הוא ישנה את כיוון התנועה של התהליך.

וגם כלפי הגויים – היום ארה"ב לוחצת עלינו לבל נתקוף את אירן. את התמורה לאי תקיפה שלנו מן הראוי שנדרוש במטבע מדיני קשה ויקר – הכרה של ארה"ב במהלך שלנו שישנה את כיוון הזרימה במדינה: החלת החוק הישראלי על כל שטחי C, בנייה חופשית בכל השטח, והעברת חלק מהאוכלוסייה הערבית למקום אחר.