בשבע 385: להשתחרר מכבלי הקידמה

הצורך ביציאה לחירות בולט דווקא בעידן הטכנולוגי והמודרני, בו האדם חש את עליונותו ושליטתו כביכול על המתרחש במציאות.

ד"ר לאה ויזל , ג' בניסן תש"ע

"הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים" - במילים אלו פותח עורך הסדר ומסב את תשומת לב המסובים לכך שהמצה היא העומדת במרכזו של הערב, בו יסופר ביציאת בני ישראל ממצרים. 

מתמיה מדוע בלילה בו מסבים אל השולחן כבני מלכים, אוכלים דווקא מצה - לחם עוני, המורכב מקמח ומים ללא כל תוספת של טעם או מרכיבים נוספים? לכאורה, מתאים היה לחגוג סביב פת משובחת, לחם דגנים עשיר או מאפה מובחר אחר העולה על שולחן מלכים!

לאכילת המצה ניתנו מספר הסברים. ההסבר הבסיסי והידוע, המופיע בתורה והמוזכר בהגדה, הוא שאנחנו אוכלים מצה על שום שבני ישראל יצאו ממצרים בחיפזון ולפיכך לא הספיק בצקם להחמיץ. אולם ההסבר  הזה מעורר קושי; הרי מן הפשט של פסוקי התורה עולה שבני ישראל נצטוו לאכול את הפסח על מצות ומרורים בהיותם עדיין במצרים, עוד בטרם יצאו בחיפזון!

הסבר שהוא למעשה הרחבה רעיונית-הגותית להסברנו הקודם, מצוי בדברי המהר"ל ב'גבורות השם'. ארחיב אותו מעט:

המהר"ל מבאר שהמצה, על הרכבה הפשוט, מסמלת חירות אמיתית, וזו הסיבה לציווי שנצטווינו לאכול מצה בליל הפסח. המצה הפשוטה המורכבת ממים וקמח בלבד, ללא שום תוספת ומבלי שעברה תהליך ממושך, היא הביטוי האמיתי לחירות.

"עבדים היינו לפרעה במצרים". העבד מעצם מהותו הינו מחובר וכבול לדברים חיצוניים הפועלים את פעולתם עליו, הוא כפוף ותלוי באדון, בנוגש. מצרים סמלה מאז ומעולם "בית עבדים" וכדי לזכות בחירות אמיתית חייב אדם לצאת משם, "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".

מדוע נתפשת מצרים במהותה כבית עבדים? על פי התפישה המצרית, לכל ההתרחשויות בעולם יש הסבר מושלם במסגרת חוקי הטבע. לכל תוצאה יש סיבה, ולכל כישלון או הצלחה יש גורמים שניתן לנתחם בכלים ארציים, מדעיים. מצרים מנותקת מכל קשר לנצח, מכל קשר לריבונו של עולם. בעיניים מצריות הכל נשלט על ידי חוקיות וסיבתיות ארצית. במצרים כבית עבדים האדם נשלט על ידי נסיבות חייו. השחרור משם עובר דרך חיזוק החיבור לקב"ה לבדו והפנמת גודל התלות של האדם בו. ככל שאדם חי בחיבור מלא יותר לעולמו הפנימי ולאלוקיו, כך הוא משוחרר מהשפעתם של כוחות חיצוניים לו.

המצה, דווקא בהיותה מנותקת מכל רכיב מורכב, מסמלת את החירות הזו. המצה פשוטה, עומדת בפני עצמה ללא צירוף חומרים נוספים, ואף מימד הזמן לא משפיע עליה. ביציאת מצרים בלטה לעין כל התערבותו של האלוקים בנס ההצלה. החיפזון באפיית המצה אינו מקרי. באופן האפייה של לחם העוני ובנטרול ההשפעה של גורם הזמן אנו מתבקשים להדגיש שה' הוא מסובב הסיבות כולן ואין להסתפק בהסברים של עיתוי ומרכיבים כהסברים ממצים למתרחש בעולמו של הקב"ה.

אדם מישראל, האוכל מצה בליל הסדר, מתנתק מתפישה מצרית, ממחויבויות ומכבלי מציאות ושגרה ומתחבר לאלוקיו. או אז הופך הוא לבן חורין אמיתי. יש לשים לב שבני ישראל עברו מהפך נפשי כבר בלילה ההוא כשאכלו את הפסח על מצות ומרורים, עוד לפני יציאתם הפיסית ממצרים. עם של עבדים שגילה תעצומות נפש כששחט את אלוהי המצרים לעיניהם אך ורק בגלל הציווי האלוקי, נעשה שותף לגאולת עצמו ממצרים. אכילת המצה הינה סמל לתלות שלנו בקב"ה ולשחרורנו מכל גורם אחר. כבר במצרים, וכל שכן למחרת, בצאתם ממצרים, הצליחו אבותינו להתנתק מהפחד מפני הנוגשים המצריים ולהתחבר לאלוקים דרך קיום מצוותיו.

בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. בכל דור ובכל מקום מחויב אדם להוציא את "המצריות" מתוכו, לרענן את הקישור הישיר לאלוקיו ולחדש את תחושת התלות בו לבדו.

מכאן שבכל דור ודור, במיוחד בדורות האחרונים, עם התפתחותה המואצת של הטכנולוגיה והקידמה, חייב אדם לשחזר את היציאה ממצרים. וכל כך למה? הרחבת הידע והיכולת לתכנת דברים, לשנות, לבנות וכו', עלולים לטעת באדם את האשליה שהכל נתון בשליטתו, שלכל דבר יש הסבר רציונאלי ושורה של גורמים "טכניים". הן עומד לרשותו מאגר עצום של כלים ואמצעים כבירים המאפשרים לו להבין את התנהלות היקום ואף לשנותו. הן יש ביכולתו, לכאורה, לנתח את המציאות, לתכנן אין סוף תכניות לעתיד, הוא שולט!

ואוי לתסכול שהוא יחווה כשמשהו מהתכנון המקורי ישתבש, יחרוג! 

 

"הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא...." - אבותינו במצרים ואף אנו היום.

הלוואי שנצליח לעקור מליבנו את תחושת "העבדות", עבדות המחשבה המשועבדת לגורמים זרים; שנשכיל  להפנים את המשמעות העכשווית של היציאה ממצרים ואת מה שהיא מסמלת - חירות אמיתית הנקנית על ידי התנתקות ממסגרות ומגבולות של זמן, מקום וחברה. "עבדי הזמן עבדי עבדים הם/ עבד ה' הוא לבד חופשי" (ריה"ל), כי חירות אמיתית נקנית מחידוש החיבור אל ה' "המוציא אתכם מארץ מצרים", מבית עבדים.  "המוציא" בהווה ובכל עת, גם בפסח הבעל"ט.