בשבע 385: השקט שאחרי הסערה

ההפלגה החלה. הים הרחב השתרע עד מלוא האופק. לאחר כשלושה ימים נתקלו בתופעה מיוחדת. רחש הגלים נפסק כליל. כל האוקיינוס הפך למראה אחת ענקית. שרר שקט מוחלט.

עודד מזרחי , ג' בניסן תש"ע

במסעותיו ברחבי העולם הגיע דן לניו-זילנד ופגש בני-זוג מוזרים שהתגוררו בספינת מפרש. האיש היה יהודי מקליפורניה ואשתו גויה. הוא התחבר עמם ונכנס לצוות. הם תכננו להפליג צפונה לעבר איי פיג'י. היה צפוי שיתקלו במזג אוויר לא שגרתי, ולכן הכינו היטב את הספינה. לשם כך בילו כמה חודשים במבדוק, שם חידשו את הספינה, קרצפו וצבעו אותה.

ההפלגה החלה. הים הרחב השתרע עד מלוא האופק. היה מרגש לראות איך המים והשמיים מתחברים. לאחר כשלושה ימים נתקלו בתופעה מיוחדת. רחש הגלים נפסק כליל. כל האוקיינוס הפך למראה אחת ענקית. שרר שקט מוחלט. לא נשמע שום קול פרט לשקשוק בודד של גלגילה או חבל שהקיש באיטיות בתורן. הים נראה כבריכת שחייה ענקית שמתחשק לקפוץ לתוכה ולשחות למרחק.

ואז, ללא כל הקדמה, הופיעה רוח סערה שהפכה לסופה הולכת ומתגברת.

בתוך זמן קצר מצאו השלושה את עצמם בקלחת נוראה של גלים אדירים, קצף עז ורוח שנושבת במהירות עצומה. הספינה נעה במרוץ מטורף וחישבה להישבר מעוצמת החיכוך בגלים. השלושה נכנסו למאבק עם המפרשים כדי להאט את דהירתה. הם היו רתומים בחבל ארוך אל התורן, נאבקים במפרשים שטפחו על פניהם ואיימו להעיפם לים הנורא. לאחר מאבק ממושך, הצליחו איכשהו לקשור את המפרשים מסביב לתרנים. בכל זאת הספינה המשיכה לדהור כאשר גובה הגלים מגיע לעשרה מטרים. דן חש שהוא נמצא בתוך קליפת אגוז שגלים מתנפצים עליה מסביב, מטלטלים ומאיימים לשבור הכול. אחד מהם היה על ההגה והשניים הנותרים עסקו בשאיבת מים שמילאו כל הזמן את הספינה.

חשיכה ירדה. מנורת העששית התלויה על התורן האירה במקצת את הסיפון. פעם בכמה דקות נקרעו השמים בברקים. זיגזגי אור נוראים מילאו את השמיים השחורים והאירו את הים עד לאופק. רעש הברקים האימתני חדר לקרביים.  

האשה היתה אז ליד ההגה והגברים עסקו בריקון המים. לפתע היא צעקה בחרדה "בואו מהר למעלה!", והצביעה כלפי מעלה.

ואז נגלה להם מחזה מרהיב ומפחיד מאין כמוהו. בראש התורן זהרה אש פלורוסנטית ירוקה עם זוהר מיסטי מלא הוד, מחזה שלא מהעולם הזה. אחרי שהתגברו על תדהמתם, בעל הספינה קרא "רגע, אני יודע מה זה!"

הוא רץ לבטן הספינה, הביא אנציקלופדיה לענייני ספנות והחל להקריא על תופעה, שהייתה ידועה ליורדי הים בתקופות קדומות, של הופעת אור שמימי זוהר בראש התורן, המכונה "האש של סנט-פיטר". מקובל אצל יורדי הים שמי שרואה את המראה הזה, נכון לו גורל אכזר.

האנציקלופדיה נתנה הסבר מדעי לתופעה: כאשר הספינה עשויה מעץ וראש התורן עשוי ממתכת, התורן נטען במטען חשמלי סטטי אדיר שהוא הזוהר שנראה. הספינה, שהיא העצם הבולט ביותר באוקיינוס, הופכת להיות כולא ברק טבעי. הברקים הללו עתידים להיתפס בספינה והסוף הצפוי היה מר ביותר. 

דן עבר בחייו רגעי פחד, אבל כאן היה זה פחד בלתי ניתן לתיאור. בקושי הצליח לשאול את בעל הספינה: "מה יקרה אם יפגע ברק בספינה?"

"אם נהיה ברי-מזל, תוך שברירי שנייה לא נהיה פה. אבל יש אפשרות גרועה יותר, שהברק ירסק את הספינה ואנחנו ניתלה באיזה גזיר עץ בלב האוקיינוס. ונמצא את מותנו במוות איטי ונורא שקשה לתארו".

למרות שהיה זאב-ים ותיק וטיפוס קשוח, האיש פחד עד שאיבד את עשתונותיו. הוא התיישב על הסיפון, אחז בראשו ופרץ בבכי נוראי.

דן התקרב לדופן הספינה והסתכל על המים השחורים. הוא דמיין איך הוא נתלה בגזיר עץ, הים בוקע ומפציע, השמש קופחת על ראשו, הוא צמא ולא מסוגל לשתות, ואז כריש נוגס בו...

הדמיון פעל בצורה נוראה. הוא תמה: האם יש משהו שאני יכול לעשות כדי לשרוד?! וידע שלא. באותו רגע מצא את עצמו פונה באופן ספונטאני לה':

"ריבונו של עולם. עכשיו אני בידך. איני יכול לעשות דבר. רק אתה יכול לקבוע מה יהיה אתי. אם תחליט שנגזר עלי למות או לחיות, זה מה שיהיה".     

ברגע שדיבר ירדה עליו שלווה גדולה. הפחד האדיר נעלם. היתה לו תחושה שיהיה מה שיהיה, הוא מסור בידי ריבונו של עולם. לפתע הכול נראה אחרת.

בשעות הבאות הסערה דעכה עד שהגיעה למצב נסבל. השלושה היו תשושים ורטובים עד לשד עצמותיהם לאחר שני לילות שבהם לא ישנו ולא אכלו.    

הספינה התקרבה לאי אלמוגים קיצוני של איי-פיג'י. בשארית כוחם מצאו פרצה בין האלמוגים עד שהגיעו למעגן שקט ולחוף מבטחים.  

הפניה לה' בעוצם הצרה הנוראה נחקקה בלבו של דן, ולאחר ששב לישראל התקרב ליהדות ומצא מרגוע לנפשו.