חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

לא רק משחק ילדים - בגליון השבוע

בלי שהתכוונו לכך מראש, הפכו צמד השחקנים אסי צובל וטוביה רוזנפלד לכוכבים בקרב ילדי המגזר הדתי.בשיחה גלויה הם מספרים על הקשיים שבחשיפה, על החילונים שצופים בתכנית ועל החברות המקצועית שנמשכת גם בחיים.
18/03/10, 09:06
עדי (דוד) אהרון

אסי צובל: "אני חי כל הזמן על הקו הדק שבו אני שואל את עצמי האם מה שאני עושה הוא מה שה' רוצה ממני, או שאולי אם לא הייתי מוותר לעצמי - הייתי יושב בישיבה ולומד. צריך לזכור שכשהתחלנו את התכנית לא ידענו מה זה יהיה, לא ידענו מה זה יעשה. עכשיו, במבט לאחור, זה מצליח ועושה קידוש ה', אבל בהתחלה מי ידע?"

טוביה רוזנפלד: "מאז שנולדתי, בפורים, הייתי בקטע של משחק. הייתי רב פורים בישיבה, עשיתי חיקויים, והייתי משחק. זה בא לי באופן טבעי, אבל לא הופעתי עם זה מחוץ לכותלי הישיבה. אני זוכר שכששיחקתי בתיאטרון אספקלריא, עשיתי איזה קטע מצחיק וחגי לובר ראה אותי ואמר לי: וואלה, אתה צריך לעשות הצגה לילדים. חבל, אתה בזבוז"

אסי צובל: "מה שאנחנו עושים, אנחנו עושים בשביל החינוך, לא בשביל החשיפה. יש אנשים שהחשיפה היא מטרתם – לא אנחנו. לכן גם לא היינו מוכנים לזה, זה נפל עלינו בהפתעה. ולכן עד היום כשזה מגיע, אותי זה מביך. וגם היום הרייטינג לא משפיע על התוכן"

 

טוביה רוזנפלד: "כמעט בכל בר מצווה שאני מנגן בה אני פוגש ילדים שמכירים אותי מהתוכנית. בדרך כלל הם דתיים, אבל בשבוע שעבר ניגש אליי אבא והציג בפניי את הבן שלו – 'זה הבן שלי, אנחנו לא דתיים והוא צופה שלך, תודה רבה'. אחר כך הצטלמנו כמובן" 

 את טוביה רוזנפלד, כוכב הילדים מהצמד 'אסי וטוביה', אני פוגשת לראשונה כשהוא מחפש חנייה בסביבות 'מכון מאיר'. חוויה לא פשוטה כלל וכלל, למי שמכיר את האיזור העמוס. אך לא אצל טוביה. אצלו גם פעולה יומיומית אפורה ומעצבנת הופכת לחוויה. הנה אני רואה אותו מרחוק, מבלי שהוא מבחין בי, מניף ידיים לשמיים בתיאטרליות, בייאוש מעושה, ומחייך את החיוך שהילדים כל כך אוהבים. והופ, הנה הוא כבר מוצא חנייה.

העובדה שאתה משחק בתוכניות ילדים משפיעה עליך גם בחיי היום יום? אני שואלת אותו אחר כך, כשאנו יושבים באולפן הצבעוני יחד עם אסי צובל, הצלע השנייה.

"להיפך", הוא אומר, "בגלל שאני תיאטרלי בחיים, הגעתי לעבוד בתחום הזה. אני תיאטרלי מטבעי, נולדתי בפורים".

ואם טוביה נולד בפורים, אתם רק יכולים לנחש שחברו לצמד, אסי, נולד בערב תשעה באב. "הפכים משלימים", הם צוחקים על הזוגיות שלהם.

ללא מניירות, עם יראת שמים

כבר שלוש וחצי שנים שהם מככבים בערוץ מאיר לילדים באינטרנט, בתוכנית הדגל של הערוץ - 'אסי וטוביה', ומשמשים כבייביסיטרים הבלתי רשמיים של הילדים שלנו. לאחרונה, הם אף הפכו לכוכבי ילדים של ממש.

כשמאחוריהם מעל ארבע מאות תוכניות, כולן עם מסרים חינוכיים להפליא ובלי שעבוד לרייטינג הידוע לשמצה, הם מתהדרים במעל שבע וחצי מיליון כניסות לערוץ מאיר לילדים, כאשר לכל תוכנית שלהם יש מעל 20,000 כניסות. השניים מספרים בכנות ש"זו אחלה שליחות".

הם נעדרים כל שמץ של כוכבנות ומניירות של 'סלבס' ומצויידים בלא מעט יראת שמיים, שגם מנחה אותם לאורך כל הדרך. ואולי בשל כך, הציבור שכה סולד מכוכבנות, מקבל אותם אליו בחום.

הכל התחיל כשלרב דב ביגון עלה הרעיון להפיק תוכן ערכי-יהודי גם לילדים. הרב ביגון פנה אל יורם בירס, מנהל ערוץ מאיר, ויחד הם הציעו לאסי צובל (30), ששימש אז כעורך תוכניות בערוץ, לעבור ממאחורי הקלעים אל קדמת הבמה לילדים. אסי, שלמד מעט משחק ובדיוק החל את לימודי הקולנוע שלו בבי"ס 'מעלה', הסכים והצטרף לטוביה רוזנפלד (38), שהגיע מעט לפניו מערוץ 7, כמעט ללא ניסיון משחק אבל עם ניסיון בימתי עשיר כזמר ונגן תזמורת. השניים חברו לרב לוי סודרי, שעד אז יצר את התוכנית 'תנ"ך חי' בערוץ, וכך נוצר הצמד 'אסי וטוביה'. בשנה האחרונה הצטרף אליהם גם פולקע, תרנגול ההודו הכובש, אותו מגלם אבישי שטרית, יחד עם דמויות נוספות, "והשאר זה כבר סיעתא דשמיא", אומר אסי. כשהקונספט כבר מוכן ועשוי טוב, מפליא לפתע איך לא חשבו על כך קודם. 

אסי, שנחשב לילד השובב של התוכנית, מתגורר באפרת, נשוי ואב לשלושה ילדים. טוביה, שנחשב לילד הבוגר שבחבורה, נשוי לחן, שהיא גם אשת יחסי הציבור שלו, אב לחמישה ומתגורר בבית שמש.

הילדים שלכם צופים בכם?

טוביה: "כן. אפילו הקטנצ'יק, שהוא בן שנה ורבע, צופה. הרבה אנשים אומרים לי שאני הבייביסיטר של הילדים שלהם, אז אני גם הבייביסיטר של הילדים שלי. הם אוהבים לראות אותנו, אבל הם הכי אוהבים את פולקע".

אסי: "הילדים שלי גם צופים. הם אוהבים את זה, אבל לפעמים, במיוחד אחרי הופעות, כשהם רואים שכל הילדים באים אלינו, הם מקנאים".

התוכניות מיועדות אמנם לגילאי 5 עד 12, אך ניסיון השנים הוכיח כי גם מבוגרים נהנים לצפות בהן. "כמו בפרסומת לשקדי מרק, שלפעמים המרק הוא רק תירוץ", מתבדח טוביה, "גם כאן. לפעמים הילדים הם רק תירוץ של ההורים לשבת ולצפות גם הם".

למרות המסרים והתכנים העמוקים, כותבת שורות אלו יכולה להעיד כי היתה עדה אפילו לקטנטן מתוק בן עוד-לא-שלוש שצופה בהם באדיקות רבה. "אנחנו מדברים על מה שמפריע לנו, לכן גם הילדים רואים ונהנים וגם המבוגרים. זה כמו המסילת ישרים", מסביר אסי בקריצה, "יש כמה רמות".

בין ספסלי הישיבה לקדמת הבמה

אסי וטוביה הכירו בעקבות התוכנית והפכו חברים, אך לפני שדרך כוכבם, עסקו בעיסוקים שונים. אסי ומשפחתו היו בשליחות בארה"ב במשך שנתיים מטעם 'תורה מציון', וכשחזרו החל אסי ללמוד בבית הספר לקולנוע 'מעלה'. סרט הגמר שלו, 'רציתי לומר לך', מדבר על בחור ישיבה שנקרע בין השאיפה להיות תלמיד חכם וללמוד בישיבה לבין המשיכה אל עולם הבמה. הוא בעצם מבין, בכאב רב, שיש לו ייעוד אחר בעולם, והוא מנסה להגשים חלום ישן שלו ולהיות סטנדאפיסט. "ביום הוא אברך אך בלילה סטנדאפיסט. ואשתו לא יודעת מזה", הוא מתאר את הסרט.  

"בנקודה הזו בדיוק הסרט נוגע בי", מודה אסי, "אני חי כל הזמן על הקו הדק שבו אני שואל את עצמי האם מה שאני עושה הוא מה שה' רוצה ממני, או שאולי אם לא הייתי מוותר לעצמי - הייתי יושב בישיבה ולומד. זה אולי מצחיק לחשוב שדווקא אני, כחלק מערוץ מאיר ומתכנית הילדים המצליחה שמביאה כ"כ הרבה משפחות לחוויה יהודית עשירה וטובה, מרגיש ככה. אבל זה ככה. צריך לזכור שכשהתחלנו את התכנית לא ידענו מה זה יהיה, לא ידענו מה זה יעשה. עכשיו, במבט לאחור, זה מצליח ועושה קידוש ה', אבל בהתחלה מי ידע?".

אסי, כמו טוביה, הבין שזוהי שליחותו, ובמקביל ללימודיו, שזה עתה סיים, הוא התברג בערוץ מאיר, שם הוא גם משחק וגם מנהל התוכן של ערוץ הילדים – תפקיד הכולל את כתיבת התסריטים של כל התוכניות בערוץ.

טוביה הוא מוסיקאי שמופיע באירועים, ובעשר השנים האחרונות הוא מגיש בערוץ 7 ("עוד מימי האונייה", הוא אומר בגאווה) את התוכנית 'מתכוננים לגאולה' בכל יום חמישי בין 9 ל-10 בבוקר. טעימה מעולם המשחק טעם כששיחק, ניגן ושר, בהצגה בתיאטרון 'אספקלריא'. קצת לפני שהפך לחלק מהצמד, העביר פעילויות לילדים בבתי ספר, במשחק שיר וסיפור.

תמיד הייתם השחקנים של החבר'ה?

טוביה: "מאז שנולדתי, בפורים, הייתי בקטע של משחק. הייתי רב פורים בישיבה, עשיתי חיקויים, והייתי משחק. זה בא לי באופן טבעי, אבל לא הופעתי עם זה מחוץ לכותלי הישיבה. תמיד ידעו שאני אוהב את התחום, אבל לא עשיתי עם זה משהו עד שהגיע הרגע הנכון. אני זוכר שכששיחקתי בתיאטרון אספקלריא, עשיתי איזה קטע מצחיק וחגי לובר (מנהל בית הספר, ע"א) ראה אותי ואמר לי: וואלה, אתה צריך לעשות הצגה לילדים. חבל, אתה בזבוז".

אסי: "כשהייתי ילד הייתי עושה הצגות עם הפליימוביל על במות שבניתי בלגו. כשגדלתי הופעתי גם בבית הספר ואחר כך כקוסם".

ידעתם שקהל היעד שלכם יהיה דווקא ילדים?

"דווקא פנייה לילדים זו לא שאיפה של מי שמסיים קולנוע", מודה אסי, "יותר יוקרתי לפנות למבוגרים, אבל כאן, שוב, יש את נושא השליחות".

לחלק חתימות במילואים

אסי וטוביה עובדים בעיקר בשביל להשתדל לתת לילדים תכנים יותר טובים מכל בליל השטויות שמסביב. אך עם כל הכבוד למטרה הנעלה, ויש להם בשבילה הרבה כבוד, הם גם הפכו כתוצאה מכך לדמויות מוכרות ברחוב הדתי, וכמעט כל הליכה תמימה שלהם ברחוב מלווה בצילומים עם ילדים שמזהים אותם, מתן חתימות והרבה סחבקיות. שניהם מתייחסים לתופעת האהדה שסביבם ברגשות מעורבים, ולמרות שהיא כבר כמה שנים טובות במחיצתם, הם עדיין לא ממש הצליחו להתרגל אליה.

טוביה: "החשיפה, למרות שאני חווה אותה כבר כמה שנים, היא עדיין משהו מוזר בעיניי. לא תמיד אני יודע איך להתייחס לכך שמכירים אותי בכל מיני מקומות. הייתי במילואים לא מזמן והלכתי להתפלל מנחה באחד היישובים, ופתאום כל מיני ילדים זיהו אותי וצעקו: הנה טוביה, איפה אסי? תמיד שואלים אותי איפה אסי, גם בהופעות שלי, כאילו אני אחראי עליו, וזה מצחיק".

אסי: "יש מחיר לחשיפה כל כך גדולה. לא רק במשפחה אלא גם ברובד האישי. למשל, ביום שישי הלכתי למקווה שהיה סמוך לבית הספר ופתאום הילדים שמו לב אליי".

נו, ומה הבעיה בזה שהם זיהו אותך?

אסי: "אתה רוצה ללכת להיטהר, להיות עם עצמך, לעשות חשבון נפש, ופתאום – מכירים אותך. זו מלחמה עם היצר, לא ליפול לגאווה. לא לחשוב: וואו, אני מצליח", אסי אומר ברצינות. ניכר שנושא זה מסעיר אותו, אך  מיד הוא חוזר להתבדח: "ולא נדבר על התמונות שהצטלמו איתנו בכותל ליד הנייר טואלט, או ברמי לוי שיווק השיקמה".

טוביה: "מצד אחד, החשיפה הזו היא דבר שנכנסנו אליו וכך זה התפתח, אף אחד לא צפה את זה מראש. כשבאנו לעבוד כאן לא ידענו מה יהיה ההיקף ולאן זה יצמח. אני חושב שהקב"ה נתן לכל אחד מאיתנו תפקיד וזה חלק מהחבילה. הקב"ה נתן לנו את הזכות להעביר מסרים חינוכיים דרך המדיה, ובעצם להיות חלק מדבר עוד יותר ענק שקורה כאן – הגאולה של עם ישראל. עם כל זה, זה כיף להיפגש עם הקהל. אנחנו אוהבים את הילדים וההורים שלהם, מתחבקים ומצטלמים איתם. ממש בכיף".

אסי: "מה שאנחנו עושים, אנחנו עושים בשביל החינוך, לא בשביל החשיפה. יש אנשים שהחשיפה היא מטרתם – לא אנחנו. לכן גם לא היינו מוכנים לזה, זה נפל עלינו בהפתעה. ולכן עד היום כשזה מגיע, אותי זה מביך. וגם היום הרייטינג לא משפיע על התוכן".

התוכן הערכי העשיר הוא בהחלט העיסוק המרכזי בתוכניות שלהם, שכמעט כולן נולדו בעקבות התמודדויות שהם עצמם חוו בחיים.

בוקר אחד, למשל, הגיעה בתו של אסי הביתה בוכיה וסיפרה שהיא פספסה את ההסעה לבית הספר. "אבל יצאת בזמן", תמהו הוריה, שלא הבינו איך בכל זאת איחרה. "כשאשתי יצאה איתה לאוטו כדי לקחת אותה בעצמה, היא ראתה על השימשה את השם שלה כתוב. כך הבנו איך היא איחרה", מספר אסי, "היא פשוט רק עמדה וכתבה את השם שלה על כל אוטו". כך נולדה התוכנית 'מי גנב לאסי את הזמן'.

טוביה: "התוכנית 'אסי משקפופר' למשל, נולדה בגלל שאחד הילדים שלי עם משקפיים ופעם אחת מישהו קרא לו משקפופר והוא נעלב. אמרתי – חייבים ליצור תוכנית על איך מתמודדים עם זה.

"גם בעקבות ההתמודדות של ילדיי עם היציאה שלי למילואים יצרנו תוכנית. או כשאתה נפגש עם ילד שקצת שונה וקשה לו – עשינו תוכנית על איך להתייחס אליהם, איך לכבד אותם, לא לצחוק עליהם. היו לנו הרבה תוכניות על זה. אנחנו שמים דגש על בין אדם לחברו, זה הדבר הכי חשוב לדעתי. גם בחיים".

אולי זו הסיבה שאת התוכניות שלהם רואים לא רק דתיים אלא גם חרדים ואפילו חילונים, עם כל שפע התוכניות לילדים שבערוצים השונים.

אסי: "בשבוע שעבר שמעתי מקרוב משפחה שלי שהוא סיפר בעבודה לחבר'ה חילונים על התוכנית שלנו, ויום למחרת הם חזרו מאושרים לעבודה אחרי שצפו בתוכנית. גם חילונים מרגישים שמה שיש היום בטלוויזיה זה על הפנים".

טוביה: "כמעט בכל בר מצווה שאני מנגן בה אני פוגש ילדים שמכירים אותי מהתוכנית. בדרך כלל הם דתיים, אבל בשבוע שעבר ניגש אליי אבא והציג בפניי את הבן שלו – 'זה הבן שלי, אנחנו לא דתיים והוא צופה שלך, תודה רבה'. אחר כך הצטלמנו כמובן".

את הילדים שצופים בהם השניים מזהים ברחוב עוד בטרם פנו אליהם. "לפי החיוך שלו אני יודע שהוא רואה אותי באינטרנט", מתאר טוביה, "יש את החיוך המבוייש ואז ישר הוא בורח ומסתתר מאחורי אמא שלו. אז אני ניגש אליו ושואל: אתה מכיר אותי מהאינטרנט?".

משדרים גם תחת קסאמים

3 תוכניות הם מפיקים מדי שבוע. בתחילה הם יושבים לסיעור מוחות ומעלים רעיונות, ואז אסי וצוות התסריטאים שלו פונים לכתיבה. כל תוכנית דורשת מהם המון עבודה, אך אחד הדברים הנפלאים מבחינתם של אסי וטוביה הוא שהם לא תמיד יודעים עד לאן התוכנית מגיעה ומה היא עושה לילדים ובכלל. הסיפורים הרבים שהם שומעים נותנים להם סיפוק להמשיך במלוא המרץ.

לא אחת הם מגיעים לשמח ילדים חולי סרטן ולעזור להם להתמודד עם הטיפולים הקשים. "יש ילד חולה שמגיע עם לפטופ לטיפולים. סיפרו לנו שהוא לא רוצה לקבל טיפול, אבל אם שמים לו בלפטופ אסי וטוביה הוא מעלה חיוך וניאות לקבל טיפול", מספר אסי.

בזמן הקסאמים על העיר שדרות הם ירדו באומץ אל העיר הדרומית וצילמו שם סדרת תוכניות. "פעם, באמצע תוכנית, היינו במקלט ישן שנפגע מקסאם ופתאום התחיל 'צבע אדום' ונפל קסאם תוך כדי שהיינו שם. רואים את זה גם בתוכנית", מוסיף טוביה והם מסכמים בחיוך כי אכן זוהי שליחות.

טוביה: "שאלת קודם על החשיפה והחתימות, וזה בסדר, זה חלק מהעניין. העיקר הוא שיש לנו את הזכות להיות חלק ממי שיכול להעביר מסרים. וכל אחד שיכול – צריך להעביר את מה שהוא יכול. זה כנראה מה שאנחנו יכולים לעשות – וזה משמח, מעודד. וכל זה הוא כי גם הערוץ בכלל הוא ללא מטרות מסחריות אלא רק להאיר ולהפיץ אור לעם ישראל. לכן זוהי תוכנית עם הרבה מתיקות ואור ומסרים חיוביים".

מבחינת המסרים, הם מדקדקים מאוד ונזהרים שלא יתפרש משהו בתוכנית שהוא לא טוב ולא מוסרי או אפילו ספק. "אם אנחנו רואים משהו כזה אנחנו עוצרים את הכל, מפסיקים לצלם, משנים ומתחילים מחדש", מספר טוביה. הבימאי הוא יובל גינזבורג ('חלום קטיף') והבימאי הראשי הוא יואב אליצור. "המון אוזניים שומעות והמון עיניים רואות את הכל לפני שזה משודר".

אסי: "החידוש בתוכנית הוא שהיהדות והתורה באות בשמחה, בחוויה ובכיף. זו תוכנית שמדברת לילדים בגובה העיניים. מבינה אותם, דרך אסי, ואוהבת אותם, דרך טוביה, בזמן שהיא מחנכת אותם.

"אסי הוא הילד השובב, כדי שילדים יוכלו להזדהות איתו. זו לא חוכמה שמישהו בא מגבוה ומטיף אלא פה יש בעצם שיתוף בין הילד השקול, שהוא טוביה, לבין אסי, ומזדהים בעצם עם שניהם. עם השילוב והאינטראקציה ביניהם ובין פולקע. הילדים מזדהים עם כולנו יחד ואז המסרים עוברים בגובה העיניים, וזה כיף להם לראות. המסר חי ועובר מתוך התוכנית".

"זה לא שמתעלמים מהיצר הרע. להיפך", מוסיף אסי, "אנחנו מראים אותו, ומתמודדים איתו. לא בהטפה אלא בחוויה ובצחוק".

כמו זוג נשוי

הצמד המוצלח 'אסי וטוביה' פתח לשניים אפיקים חדשים לעשייה. בנוסף לתוכניות הפופולאריות יש לצמד גם הצגה משותפת, שנקראת 'מחר זה מחר', ומבוססת על סיפור 'מעשה מביטחון' של רבי נחמן מברסלב. ההצגה רצה למעלה משנה והצמד מספר שהיא מבוקשת מאוד.

בנוסף, לכל אחד מהם מחזמר לילדים משלו. אסי מופיע עם פולקע, וטוביה, בנוסף לכל זה, ממשיך גם לנגן ולהפעיל תלמידים בפעילויות בבתי הספר. "אני מרגיש סיפוק מכך שתחום שהיה רדום בי הרבה שנים, המשחק, נפתח. כי הרבה זמן הייתי רק במוסיקה, ואני מאוד שמח על התחום הזה שנכנסתי אליו, של פעילות חינוכית לילדים במדיה", אומר טוביה, ואסי מוסיף: "לא הרבה זוכים לעבוד במקום שמשלב בו גם את הכשרון שלך וגם את מה שאתה מאמין בו. זו זכות".

אתם גם חברים מחוץ לתוכנית?

טוביה (בצחוק): "אין ברירה".

אסי: "אי אפשר שלא. התוכנית דורשת המון שעות ביחד. מתעסקים עם החומרים שיוצאים לנו מהקישקע".

טוביה (עדיין בצחוק): "וכמו אצל כל זוג נשוי, יש עליות ומורדות...".

השיחה עם אסי וטוביה חושפת אנשים צנועים, פשוטים וטובי לב. בהחלט הבייביסיטר שכל הורה היה רוצה לילד שלו.

לקראת סיום, השניים מתבדחים על חשבון עצמם ובודקים מי המציא את מי, הדמויות אותם או הם את הדמויות. אסי: "מההתחלה, עוד לפני התוכנית, הייתי מדבר לילדים שלי כמו אסי (לאסי מהתוכנית יש קול צפצפני מיוחד, ע"א)". טוביה: "גם אני מטיף לילדים שלי כמו שאני מטיף לאסי. אני חופר להם...".

אסי: "מה שכן, באמצעות הדמות שלי בתוכנית אני עובר ילדות מחודשת. כילד לא הייתי כמו אסי. הייתי חנון. בעצם, אני עדיין חנון".

פיצול אישיות עם פולקע

אבישי שטרית, מפעיל בובת תרנגול ההודו 'פולקע', מספר על החיים בצל הכרבולת

פולקע הוא תרנגול הודו משעשע שהצטרף לתוכניתם של אסי וטוביה לפני כשנה ורבע, כדמות מן המניין.

את דמותו של פולקע מגלם אבישי שטרית, בן 32, נשוי ואב לשלושה, מהיישוב מגרון. שטרית למד משחק ב'אספקלריא' לפני כשנה ומאז הוא עוסק בתחום. השנה הוא גם מורה לכיתות א' ביישוב מכמש. והעובדה שהוא 'פולקע' בהחלט עוזרת לו להתחבב על התלמידים.

אבישי, למי שלא מכיר – מי זה פולקע?

"פולקע הוא תרנגול הודו שבראש ובראשונה רואה את עצמו כדוקטור למדעים. הוא שנון, מצחיק ושטותניק אבל עם לב זהב".

איך התגלגלת לתפקיד?

"בסיעתא דשמיא. חבר שלי שמכיר את מנהל ערוץ מאיר, יורם בירס, אמר לו: תשמע, יש לי חבר שעושה הצגות לילדים והוא מה זה מצחיק. אולי תיקח אותו לערוץ? איזה קטע, אמר המנהל, בדיוק אנחנו מחפשים דמות של תרנגול הודו.....".

ילדיך צופים בך?

"כן. הילדים שלי צופים בתוכניות וכמו כל הצופים הם מאוד נהנים, אבל כשיוצאים החוצה הם מגלים שרק בבית אבא הוא רק שלהם ומחוץ לבית הוא הפולקע של כולם".

האם דמותו של פולקע מלווה אותך גם ביום יום?

"בהחלט! קודם כל האופי של פולקע זה בדיוק האופי שלי. ככה אני מתנהג במציאות - חבר שלי התקשר אליי וסיפר: 'אני יושב מול המחשב עם הילדים שלי וצופה לראשונה בפולקע. אני רואה תרנגול שמתנהג בדיוק כמוך, יש לו את אותן הבדיחות ואותן השטויות בדיוק כמו שלך. הרצתי מהר לכתוביות ואני רואה את השם שלך'.

"מלבד זאת, כל כך התחברתי אליו ולדמות שלו שהוא כבר נראה לי דמות בפני עצמה ולא סתם בובה שאני שם על היד. בשיא הרצינות: לפעמים אני חולם עליו עושה דברים, אומר משפטים, כאילו זה איזה שהוא חבר טוב.

"יש לי איתו כמעט פיצול אישיות: כשאני באמצע סצנה מתחת לשולחן של פולקע ופתאום יש קאט והבמאי מדבר איתנו, אני עונה לבמאי עם פולקע ועוברים כמה רגעים עד שאני תופס את עצמי שבעצם הבמאי מכוון את דבריו אל אבישי ולא אל פולקע".