בשבע 386: מהתנתקות להתחברות

פרופ' ישראל (שייב) אלדד מסביר שהמזמור 'דיינו' מתאר בעצם את החלקים השונים בעם ישראל. קירוב הגאולה יתרחש רק כשנדע להתחבר לכולם.

אשר כהן , י' בניסן תש"ע

דיינו, מהמפורסמים שבמזמורי ההגדה, נראה במבט ראשון חסר היגיון. משמעות המילה 'דיינו' היא הסתפקות מועטה בחלק קטן מהמכלול תוך ויתור על מרכיבים אחרים. בחלקים מסוימים במזמור נראה שהוא ממש חותר לכאורה תחת עקרונות היסוד של היהדות.

מה משמעות הדבר שהיינו מסתפקים בכך שהקב"ה ייתן לנו את ממונם של המצרים ומוותרים על קריעת ים סוף? מה יועיל ממונם של המצרים ללא קריעת ים סוף שבלעדיה עם ישראל כלל לא יוצא ממצרים?

 השורות העוסקות ביסודות היהדות בעייתיות במיוחד. כיצד ייתכן לזמר בקול שאילו האכילנו את המן ולא נתן לנו את השבת דיינו? הניתן לדמיין את היהדות ללא השבת במסורת הדתית? והאם באמת היינו מסתפקים בהתקרבות אל הר סיני ללא קבלת התורה כלל? וכך הלאה, ניתן לשאול כיצד ניתן להסתפק רק בתורה ללא כניסה לארץ ישראל שבה תלויות כל כך הרבה מצוות, והאם היינו מסתפקים בכניסה לארץ ומוותרים על בית המקדש.

התשובה הקלאסית והידועה ביותר ניתנת במזמור עצמו באמירה 'כמה מעלות טובות למקום עלינו'. איננו מתכוונים לכך שאנחנו מסתפקים במרכיב אחד ומוותרים על האחרים. המזמור מחלק את אמירת התודה להרבה חלקים ואנו מודים בנפרד על כל מהלך ועל כל שלב מיציאת מצרים ועד לבניית בית המקדש.

הסבר מוכר הרבה פחות ניתן על ידי פרופסור ישראל אלדד, מנאמני ארץ ישראל, בספרו 'הגיונות חג'. כל אחד מפסוקי המזמור מסמל ומשקף קבוצה מוגדרת ובעלת תפישות מסוימות בעם ישראל. אין צורך להסביר עד כמה זה אקטואלי כיום. כך לדוגמה, הקבוצה שהיתה מוכנה שלא להגיע לשלב של קריעת ים סוף והיציאה ממצרים ולהסתפק בכך שהקב"ה נתן לנו את ממונם. דיינו אם נצליח לעשות כסף במצרים. בגלות.

קבוצה אחרת שאפה לצאת מעבדות לחרות, להיות עם חופשי, אלא שהחופש שבו מדובר כולל גם את החופש מהלכות שבת, מהתורה כולה ואפילו מארץ ישראל. דיינו בעצם היותנו חופשיים בכל מקום בעולם, קוסמופוליטיים.

ואי אפשר בלא אותם צדיקים המברכים על קבלת התורה, אך מסתפקים בקיום כל פרטיה ודקדוקיה, מבלי שהקב"ה יכניסם לארץ ישראל. התורה תקוים על ידם בכל מקום, בניו יורק לדוגמה, ללא צורך בארץ משלהם.

ומבין אלה שאכן לא מסתפקים במעט אלא רוצים את השבת, מקיימים את התורה ואפילו רוצים את ארץ ישראל, יש רבים המוותרים על בית המקדש. הם מקבלים את המציאות הקיימת שבמסגרתה ניתן לעלות להר בקבוצות קטנות תוך הימנעות מתפילה וכל זה תחת האין-ריבונות של מדינת ישראל.

ומדוע לה להגדה של פסח להקדיש לכל מגוון הקבוצות, גם לאלו הרחוקות כל כך מהאידיאל, מזמור שלם המפרט את תפישותיהן החלקיות, הפגומות והמקוטעות? האם לא היה ראוי להציג את השאיפה האידיאלית של ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל?

ההגדה באה ללמד אותנו את תורת הגאולה הדתית והלאומית. גאולת מצרים לא נועדה לאליטה מורמת מעם, לא רק לצדיקים גמורים ולבעלי האידיאלים הנעלים. גאולת מצרים כללה את כל העם על כל חלקיו. גם את אלה שעתידים לזכור את סיר הבשר ולבקש לחזור אליו, את המתאוננים והמתלוננים על קשיי המדבר והצמא. את כולם.

כך גם תורת הגאולה של ימינו. טועים אלה החושבים שיצליחו לקרב את הגאולה תוך היעדר התחשבות בחלקים האחרים בעם. שוגים אלה שחושבים שיקרבו את גאולת עם ישראל תוך כדי תיאור חלקים בעם ישראל כערב רב.

דיינו מהתנתקויות ומתנתקים מהעם. קירוב הגאולה ייתכן רק על ידי התחברות אל כל חלקי העם.