בשבע 386: בקיצובים מרוצים

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , י' בניסן תש"ע

70 אחוזים מחברי הקיבוץ מרוצים מחייהם בקיבוץ וכשני שליש מרוצים מהחיים באופן כללי. כך עולה מסקר דעת קהל לשנת 2009 שערכו פרופ' מיכל פלגי ואליאט אורחן מהמכון לחקר הקיבוץ באוניברסיטת חיפה. הסקר הרב השנתי שפורסם לאחרונה, כלל 1270 משיבים משלושת סוגי הקיבוצים: שיתופיים, דיפרנציאליים וקיבוצים משולבים. כאמור, 70 אחוזים מהחברים מרוצים מהחיים בקיבוץ, לעומת כרבע שמרוצים באופן בינוני וכ-5 אחוז שאינם מרוצים. החוקרות ציינו כי שביעות הרצון מהחיים בקיבוץ נמצאת במגמת עלייה בשבע השנים האחרונות, כאשר בשנת 2002 היו רק 58 אחוזים  שבעי רצון.

 

נחמיה רפל, מזכ"ל תנועת הקיבוץ הדתי, איננו מופתע, וסבור כי הנתונים הם תולדת האופי המיוחד של חיי הקיבוץ, אשר נותנים לחברים ערך מוסף על פני חיי הקהילה הקיימים ביישוב הקהילתי, במושב או בעיר. לדברי רפל, ייחודם של הקיבוצים נובע מהעובדה שגם אם הצריכה בהם מופרטת היצור אינו מופרט, דבר המאפשר להם לקחת על עצמם משימות בעלות משמעות לאומית, וזאת מעבר לגמילות החסדים הפרטית של כל חבר וחבר במישור הפרטי הפנים קהילתי והחוץ קהילתי. כדוגמה מביא רפל את החלטת קיבוץ מירב לרגל שנת חצי היובל לקיומו להקים בנוסף לבית הילד הקיים מזה שנים בקיבוץ גם מוסד לנשים מעל לגיל 21 הזקוקות למסגרת טיפולית.

 

לדברי רפל, כשליש מקיבוצי תנועת הקיבוץ הדתי הם קיבוצים קלאסיים, בהם לא השתנה אורח החיים באופן משמעותי מזה שנות דור. "בקיבוצי, יבנה, אחרי תפילת שחרית יוצאים כולם והולכים לחדר האוכל לארוחת הבוקר, חלקם לומדים, חלקם מתכננים את עמל יומם, כפי שהיה גם לפני שלושים שנה. בקיבוץ יבנה כמו גם בקיבוצים אחרים, חדר האוכל פתוח לשלוש ארוחות ביום, הערבות ההדדית היא מוחלטת, והסיסמה 'כל אחד נותן כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו' מקוימת ממש כלשונה". רפל מציין כי גם בקיבוצים ה'מתחדשים', אשר נמצאים על סרגל של חידושים שונים, עיקרון הערבות ההדדית משמש אבן יסוד, גם אם ברמות משתנות. בניגוד לקיבוצים הקלאסיים, בהם אורח החיים דומה פחות או יותר, הרי שבאלו המתחדשים קיימת סקאלה של שינוים שונים. לדבריו, ההפרטה איננה דומה בכל מקום, ואיננה נובעת מאותן סיבות בכל מקום, אולם גם בקיבוצים בהם ההפרטה משמעותית ביותר, קיימת רשת ביטחון הדדית לפחות בתחומי החינוך והבריאות, אשר עושה את ההבדל שבין קיבוץ לבין כל קהילה אחרת.

 

עסקים במדיה החדשה

 

ענקית המזון הבינלאומית 'נסטלה' עלתה השבוע לכותרות, שלא בטובתה, לאחר שהצליחה 'להסתבך' עם גולשים בפייסבוק. הסיפור החל בקמפיין שהובילו פעילי ארגון 'גרינפיס', אשר טענו כי שמן דקלים בו עושה החברה שימוש מגיע מיערות הגשם באינדונזיה, ובמסגרת תהליך הפקת השמן נהרסים היערות ונגרם נזק לחיות, לצמחיה ולקופי האורנג-אוטנג שחיים באזור. גרינפיס שילבה בקמפיין את לוגו נסטלה, ולוגואים של מותגים אחרים שלה, ובראשם שוקולד קיט-קט. החברה זעמה על כך ופרסמה הודעה בטון נוזף: "אנו מברכים על התגובות שלכם, אבל מבקשים שלא לעשות שימוש בלוגואים שלנו כחלק מתמונת הפרופיל שלכם. במידה שתעשו שימוש בלוגואים שלנו - נמחק אתכם מהעמוד שלנו". העימות בין הצדדים החריף, עד שלאחר זמן קצר נאלצה החברה לפרסם הודעת התנצלות, בה נכתב כי "האיום במחיקת המשתמשים מהדף שלנו היה טעות קשה, ואנו רוצים להתנצל עליה. אנו גם מרגישים שהיינו גסי רוח, וגם על כך אנו מתנצלים".

 

לדברי גילה גדעון, יועצת ומנהלת מדיה חברתית, הסיפור האחרון ממחיש מחד את חדירתו העצומה של עולם העסקים לתחומי המדיה החברתית, ומאידך את הסיכון הגבוה אותו נוטלות על עצמן החברות בכניסה לפלח מדיה זה, בו הן אינן נהנות משליטה על המתרחש. לדבריה, "החברות נכנסות לפעילות בפייסבוק, בטוויטר, ובשאר אמצעי המדיה החברתית, מכיוון שקהל היעד שלן נמצא במקומות אלו. אם בעבר השקיעו החברות בשלטי חוצות, כיום הן מחפשות את הצרכנים, מגיל תיכון ועד לפנסיה, ברשתות החברתיות השונות".

 

גדעון מסבירה, כי בעולם התחרותי בו אנו חיים, כל יתרון ולו הקל ביותר בחשיפת המותג לצרכנים פוטנציאליים חשוב לחברות, אשר ממהרות להיכנס לפעילות בעולם המדיה החברתית, זאת לעיתים ללא הכנה מסודרת וללא אסטרטגיה ברורה. "חשוב להבין שביציאה לעולם של המדיה החברתית כרוכים סיכונים משמעותיים ביותר, כמו היקלעות לסיטואציה דומה לזו שאירעה לנסטלה. חברה שלא מתנהגת נכון עלולה במקום להועיל למותג שלה דווקא לסכן אותו. היציאה לעולם הזה כרוכה בשקיפות משמעותית, משום שבעולם הזה כל שלד שקיים בארון של החברה יצוץ על פני השטח במוקדם או במאוחר, ונסטלה היא רק דוגמה בודדת, קיימות עוד".

 

כניסתו של המגזר העסקי לעולם האינטרנטי היא כבר עניין ישן, אולם גדעון מסבירה, כי קיים הבדל מהותי בין ה- web1.0 בו הקימו החברות כל אחת אתר אינטרנט משלה,  ולמעשה שלטו באופן מוחלט באופן החשיפה שלהן, בתכני החשיפה ובמידת מעורבות הגולשים, לבין ה- web2.0, עולם הרשתות החברתיות, הבלוגים, ושאר חלקי המדיה החברתית. בעולם החדש נשמטה למעשה השליטה מידי מנהלי המדיה של החברות השונות וכל גולש הוא מלך. גדעון מציינת כי בעולם הרחב, במיוחד בארצות הברית, ניהול היציאה למדיה החברתית הוא כבר נושא מפותח, וברור כי לא מדובר בפתיחת עמוד בפייסבוק, אלא במהלך משמעותי הרבה יותר. "מנהל מדיה חברתית חייב לבנות אסטרטגיה, לקבוע מהם יעדיה של היציאה למדיה החברתית, לתכנן את מערכת העברת המסרים, לקבוע את הכלים המדויקים ולדעת לנהל משברים אשר עלולים לצוץ בכל מקרה וניהולם בדרך שגויה עלול לגרום נזק רב".