בשבע 386: מתהפכים על צד אחד

עדי גרסיאל , י' בניסן תש"ע

פרשת הקברים בבית החולים באשקלון הסעירה השבוע את המדינה, וכמובן גם את כלי התקשורת. הפעם, כך נדמה, סברו כל העיתונאים כי החרדים הגדישו את הסאה, וכל עוצמת האש של המקלדות, המיקרופונים והמצלמות הופנתה כלפיהם. קחו למשל את מעריב. ביום שני השבוע הוא בחר להקדיש לנושא את שבעת(!) העמודים הראשונים שלו - ובנוסף לכך את מרבית השער. כמה כותרות לדוגמה: "בגידת השרים"; "הקבר הוא המסר"; "הם מפחדים (מליצמן)"; "בנו של ברזילי: אבא היה מעדיף חיים על מתים"; "הזעם: 'הפקירו אותנו לטילים' מאשימים באשקלון...". אכן, אין ספק שמעריב 'כיסה' את הנושא מזוויות רבות. הוא רק שכח פינה קטנה אחת - העמדה החרדית. ולא, ציטוט כמה משפטים מדברי ליצמן שנאמרו בחדשות ערוץ 2 לא ממש נחשב. אין צורך להסכים עם סגן שר הבריאות, אבל כשמטפלים בנושא בצורה כל כך נרחבת, חייבים לתת במה גם לצד השני. האם לא הצליחה המערכת להשיג שום רב, נציג ציבור או עיתונאי חרדי שיכתוב בעד עמדתו של ליצמן?

מעריב הוא רק דוגמה. בעיתונים האחרים המצב אינו טוב יותר. ישראל היום למשל, ייחד לסוגיה כמעט חמישה עמודים עם כותרות כגון: "חיי אדם יותר יקרים מקברים"; "קבורת 135 מיליון שקל"; "ביזיון". תגובה חרדית או טור שמסביר את העמדה שלהם - יוק. כנ"ל בידיעות, ששערו הכריז "המתים חשובים להם יותר",  והציג תמונות של כל השרים שהצביעו בעד ההחלטה. מה כתבו ב'הארץ' אתם יכולים לנחש לבד. למחרת, ביום שלישי, הטון רק הלך והחריף. 'ידיעות', למשל, כבר לא הסתפק בסיקור מוטה, השתתף ביוזמת עצומה של 120 רופאים נגד החלטת הממשלה, ואף הקדיש לעצומה כפולת עמודים.

אז נכון, הפרשה אכן מקוממת - גם את כותב שורות אלה -  ולגיטימי שכלי תקשורת ייתן ביטוי לאג'נדה שלו. אך דווקא ברגעים שבהם הדם עולה לראש, עיתונות מקצועית אמורה להביא בפני צרכניה גם את הצד השני. זה מה שאמור להבדיל אותה מסתם אספסוף מתלהם, גם אם בצדק.

 

·      העיתונאי יותם פלדמן (הארץ, ערוץ 10), שנלכד ע"י המצרים כשניסה להסתנן לישראל, שוחרר השבוע ממעצרו במצרים ושב ארצה. היותו של פלדמן עיתונאי בשני כלי תקשורת מרכזיים, וגם בנו של עורך הדין אביגדור פלדמן, בוודאי לא הזיקו למאמצים לשחרורו. אולם יש גם גורם נוסף: הסיקור המינורי לו זכה המעצר בעיתונות, ולא בכדי. בכיריה כנראה הבינו שעל מנת להביא לסיומה המוצלח של הפרשה, יש לפעול מאחורי הקלעים. חשיפה נרחבת ומסע ציבורי למען פלדמן היו עלולים לגרום לתוצאה הפוכה - הקשחת העמדה המצרית, כדי לא להיראות כמי ש'נכנעה' לישראל.

לתשומת ליבם של מי שמאמינים בקמפיינים חובקי עולם לשחרור שבויים ואסירים.