בשבע 386: שי ניצן לא ירפה

יש להניח שבפרקליטות לא יוותרו על ערעור נגד החלטתה של השופטת שלו-גרטל, שהותירה את נאשמי 'הבית הלאומי' ללא עונש מאסר בפועל.

יאיר שפירא , י' בניסן תש"ע

לא יהיה זה הימור נועז מדי אם נניח כי הפרקליטות תערער על גזר הדין של ראשי תנועת 'הבית הלאומי', שניתן השבוע בבית משפט השלום בירושלים.

השופטת רחל שלו-גרטל הותירה את שי מלכה, אריאל ונגרובר ועדיאל שרעבי חופשיים, והסתפקה בעונשי מאסר על תנאי. נגד שלושת הצעירים, שארגנו הפגנות מחאה גדולות נגד הנסיגה מעזה, הוגש כתב אישום שבמרכזו עבירת ההמרדה - סעיף חוק השמור לאנשי ימין ולפעילי התנועה האסלאמית. הפרקליטות ביקשה לגזור עונש מרתיע של מאסר בפועל ממושך על השלושה - כולם ללא עבר פלילי. במחלקה לעניינים מיוחדים בראשות עו"ד שי ניצן, העוסקת בין השאר באכיפה המיוחדת נגד מתיישבים יהודים ביו"ש ונגד פעילי ימין, מודאגים שמא תיווצר תחושה בציבור כי מתנגדי הגירוש טופלו ביד רכה. פסק הדין, הפוטר את מובילי ההפגנות נגד הגירוש ללא מאסר בפועל, הגיע פחות מחודשיים לאחר שהכנסת חוקקה את חוק החנינה, אשר פטר מן הדין את רובם המוחלט של העצורים בהפגנות.

במהלך הדיונים שנערכו בבתי המשפט בתיקי ההתנתקות השונים, הביעו אנשי הפרקליטות את דאגתם כי ענישה קלה מדי תפגע בהרתעה של אנשי הימין, בפרט לנוכח האפשרות של החלטות פוליטיות דומות בעתיד. מבחינת עו"ד ניצן וחבריו בפרקליטות, חוק החנינה הוריד לטמיון את ההרתעה שהושגה במעט התיקים שבהם הצליחה הפרקליטות להשיג ענישה דרקונית למפגינים. פסק דינה של גרטל, שנסמך במידה רבה על הרוח הנושבת מהחוק שהתקבל זה מקרוב, רק החמיר את המצב. "המחוקק אמר את דברו בחוק החנינה, וביטא עמדה ברורה, לפיה עבירות הסתה והמרדה אשר נעברו בהקשר הספציפי והחריג של ההתנגדות לתכנית ההתנתקות, נכללות בגדרו" כתבה גרטל בפסק הדין "ולפנים משורת הדין, אין להתייחס אליהן בחומרה, כפי שצריך וראוי בנסיבות רגילות. הרציונאל הוא, כי בעקבות חוק החנינה, היסוד האנטי-חברתי שבמעשי הנאשמים איבד מעוקצו, ויש כרסום של ממש בחומרה".

גזר הדין של גרטל אינו מפתיע, בין השאר בהתחשב בעובדה שהשופטת ביקשה כבר לפני שנתיים וחצי שלא להרשיע את השלושה. בהכרעת הדין הראשונה שלה בפרשה קיבלה השופטת את טענת ההגנה מן הצדק, וקבעה כי יש לפתור את השלושה מן הדין בשל אכיפה בררנית שנקטו הרשויות בנושא ההמרדה בימי ההתנתקות. "האכיפה הבררנית תמוהה, ולא ניתן לה הסבר מניח את הדעת", כתבה אז גרטל כשהיא תמהה "מדוע בחרו רשויות התביעה להעמיד לדין דווקא שלושה צעירים אלה, בחורים שהם 'מלח הארץ' כלשונו של הסנגור, שירתו ומשרתים בצבא, אינם מוכרים בנוף הפוליטי, והשפעתם על הציבור - גם אם ניתן להם את מלוא ההערכה - אינה כמו של אישי ציבור ומנהיגים כדוגמת ראשי מועצת יש"ע, רבנים, וחברי כנסת?" התביעה ניסתה לטעון כי גופים אחרים לא הסיתו להמרדה, אך השופטת לא השתכנעה, בוודאי לא לאחר שאחד מן הפרסומים שהגישה התביעה כראיה להסתה מצד שלושת הצעירים, התבררה כחוברת שהפיקה והפיצה מועצת יש"ע, שראשיה לא הועמדו לדין.

אלא שהפרקליטות לא ויתרה וערערה לבית המשפט המחוזי בירושלים, שם הוחלט לקבל את הערעור ולהורות לשופטת שלו-גרטל שלא לזכות את השלושה מן הצדק. הדיון, העדויות וההחלטה של בית המשפט המחוזי חייבים לעמוד מול עיניו של כל מי שיבקש לחקור את פרשת ההתנתקות, או לדון בתפקידה של מועצת יש"ע אז והיום. השופטים קיבלו את טענת המדינה, כמו גם את טענת ראשי מועצת יש"ע, כי הבדל מהותי היה בין פעילות המחאה שהובילה המועצה עתירת המנהיגים לזו שהובילו שלושת הצעירים - אז בראשית שנות העשרים לחייהם. השלושה נעצרו, הועמדו לדין ולבסוף אף הורשעו בהמרדה מכיוון שהובילו פעילות שהיתה עלולה לסכל את החלטות הממשלה והכנסת. ראשי מועצת יש"ע, כך קבעו השופטים, הובילו פעילות מחאה שהיתה מקובלת גם על השלטונות עצמם, תוך תיאום מלא. ההפגנה הגדולה בכפר מימון, כך קבע בית המשפט, היתה אירוע חריג שיצא מכלל שליטה, ולזכות מועצת יש"ע נזקף דווקא הפיזור השקט של עשרות אלפי המפגינים.

כשהרפורמים זקוקים למקווה

"כלב נשך אדם" היא דוגמה מקובלת לתופעה חריגה המחייבת פרסום ידיעה עיתונאית. ובכן, השבוע זה קרה: עתירה מנהלית של התנועה הרפורמית ושל התנועה הקונסרבטיבית נדחו בבית המשפט.

האירוע יוצא הדופן התרחש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, כאשר השופט ברוך אזולאי סירב לחייב את המועצה הדתית בעיר לאפשר טקסי טבילה מטעם התנועות העותרות במקוואות שתחת אחריותה. הרפורמים והקונסרבטיבים טענו בבית המשפט כי מספר בני אדם עברו בשנים האחרונות תהליך גיור במסגרת התנועות שלהם. בשל סירוב המועצה הדתית בעיר לערוך במקוואותיה את הטבילה לשם גיור, הם נאלצים לערוך את הטקס בים תוך סכנת טביעה, או במעיינות שהטבילה בהן כרוכה בבעיית צניעות, או לחילופין להרחיק עד למקווה שבקיבוץ חנתון בגליל - כברת דרך ארוכה ככול שמדובר בתושבי באר שבע.

השופט אזולאי קיבל את עמדת המועצה הדתית והמשרד לענייני דתות, כי טבילה לשם גירות אינה מהשירותים שהמועצה הדתית מחויבת להעניק על פי חוק, וכי שום גוף פרטי אחר אינו מורשה לערוך טקסי טבילה שכאלה במקוואות של המועצה. למדינה יש הסכם ייחודי עם המועצות הדתיות, אשר מאפשרות למי שעברו גיור במסגרת ממלכתית לעבור את הטבילה במקוואות שלהן. בתי דין חרדיים לגיור, הפועלים במסגרת עצמאית, עורכים הטבלה במקוואות פרטיים שלהם. כאמור, המקווה של הקונסרבטיבים רחוק.

נולדה בטעות

בית המשפט המחוזי בחיפה פסק פיצויים של 1.3 מליון שקלים, אותם תאלץ קופת חולים כללית לשלם לילדה שנולדה והיא חסרה ארבע אצבעות ביד אחת. כיום הנערה פעילה, חפה מכל מגבלה נפשית, לומדת בבית ספר רגיל ועושה חיל בחברה, בלימודים ואפילו בספורט. אם הנערה הצהירה בבית המשפט כי לו ידעה כי בתה תיוולד חסרת ארבע אצבעות, אזי היתה מבקשת לסיים את ההיריון בסוף השבוע ה-21, זמן בו תיאורטית יכול היה המום להתגלות.

בית המשפט קבע כי בבדיקות המעקב השגרתיות שהיו נהוגות באותה תקופה אי אפשר היה לגלות את המום בעובר. אך הרופא שביצע את הסריקה העל-קולית התרשל כשלא הפנה את תשומת לבה של האם לכך שבשוק הפרטי ניתן לעבור בדיקות דקדקניות יותר.

טירוף המערכות המשפטי, המניח כי בכל טרגדיה גדולה או קטנה ישנו אחראי שצריך לתת את הדין, משתלב היטב ברמה המוסרית הירודה, שמתירה למסור בבית המשפט הצהרה משפילה רק כדי להוציא ממון מהקופה הציבורית.