בשבע 386: דמותו של מנהיג יהודי

הלוואי ונזכה גם בדורנו לבחור לעצמנו מנהיגים שדמותו המופלאה של משה רבנו היא נר לרגלם. האם החיבור בין במאי 'סרוגים' למגישת 'מהדורת השבט' טומן בחובו פוטנציאל לסאטירה ימנית בטלוויזיה?

עמנואל שילה , י' בניסן תש"ע

חג הפסח שעל ספו אנו עומדים מזמן לנו פגישה נוספת עם דמותו המופלאה של מנהיג האומה הישראלית בתקופת לידתה. משה רבנו, האיש שביחד עם אהרון אחיו הוביל את עם ישראל מעומק גלות מצרים, דרך מתן תורה ונדודי המדבר, עד לגבולה של הארץ המובטחת. האיש משה, גדול אנשי הרוח של האומה שלא קם ולא יקום עוד נביא כמותו, וביחד עם היותו מנהיגה הרוחני של האומה לדורותיה היה גם המנהיג המדיני של הדור בו כוננה האומה.

משה רבנו מכונה גם "עבד ה'" וגם "איש האלוקים". הקשר המיוחד בינו לבין בוראו בא לידי ביטוי במקומות שונים בתורה בהן מתוארת מדרגת נבואתו הייחודית - "פנים אל פנים". יחד עם זאת, משה מכונה גם 'רעיא מהימנא' - רועה נאמן, שמסירותו לצאן מרעיתו, עם ישראל, לא ידעה גבולות.

כבר בתחילת דרכו משה מוותר על מעמדו המובטח בבית פרעה ומסכן את חייו כדי להציל איש עברי אלמוני מידיו של נוגש מצרי. וכבר אז ניכרת בו לא רק האכפתיות לגבי המצב הפיזי של אחיו, אלא גם תחושת האחריות לגבי מצבם המוסרי, שבאה לידי ביטוי בתוכחתו לרשע - "למה תכה רעך".

גם את חיי העולם הבא שלו משה מוכן למסור למען עמו, כפי שפירשו חז"ל את דבריו "מחני נא מספרך אשר כתבת". משה לא מוכן לוותר על עמו, אך בה בעת הוא גם לא מוכן לוותר לעמו. הוא מסרב לקבל את הרעיון שהוא וזרעו יירשו את הבטחת הארץ ואת הייעוד של עם ישראל, ועומד על כך שהעם הזה הוא עם ישראל ואין בלתו. יחד עם זאת הוא גם לא מוכן להשאיר את העם בטומאת חטא העגל ומסרב לקבל הנהגה אלוקית ברמה מופחתת, באמצעות מלאך. כדי להחזיר את העם אל מדרגתו הוא מפריד בין כלל הציבור, שאותו הוא מעביר תהליך של כפרה, לבין 3000 החוטאים הבולטים שלגביהם הוא מצווה את בני לוי "הרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו".

לא בנאומים מלהיבים ומלאי כריזמה ולא בדברי חנופה פופוליסטיים קנה מנהיג האומה את מעמדו. כבד פה וכבד לשון היה מנעוריו, ואת שבט תוכחתו לא חסך מצאן מרעיתו. אישיותו המופלאה, מסירותו, מעשיו הכבירים והסיוע האלוקי הזמין בכל עת - הם שהקנו לו את עוצמת מנהיגותו. ועם כל גדולתו לא גבה לבו, וכגודל אישיותו החד-פעמית כך גודל ענוותנותו - מכל האדם אשר על פני האדמה.

את כל פועלו המסור למען עם ישראל פועל משה תוך שהוא מהווה דוגמה ומופת להתרחקות מכל בקשת טובת הנאה. "לא חמור אחד מהם נשאתי" הוא מעיד על עצמו מול אלוקיו לנוכח האשמותיהם של קורח ועדתו.

לאורך כל הדרך מדגיש משה באוזני העם שלא הוא אלא אלוקי ישראל הוא המוציא אותם ממצרים. וכמו על מנת להמחיש את התבטלותו המוחלטת של השליח כלפי המשלח, נפקד שמו מנוסח ההגדה העולה על שולחננו בליל הסדר.

מי ייתן ותעמוד דמותו של גדול מנהיגי האומה לנגד עיניהם של מנהיגינו כיום. לא כמודל לחיקוי, כי מי יוכל לחקותו, אבל לפחות כמקור השראה. מי ייתן ויזכו מנהיגינו למשהו ממסירותו המוחלטת של משה לעמו, מנקיון כפיו ומטוהר כוונותיו החפות מכל אינטרס אישי.

הלוואי ונזכה אנו, האזרחים בעלי זכות הבחירה, להעמיד לעצמנו מנהיגים שיש בהם ממידותיו של משה. אנשי אמת וענווה שייבחרו בזכות גודל אישיותם ופועלם ולא בזכות כריזמה ריקה מתוכן. בעלי חזון שיאחזו בהגה בזכות יכולתם להוביל את העם אל ייעודו ואל אלוקיו, ולא בזכות הבטחות שווא מחניפות על סירי בשר, דגים ואבטיחים.

הלוואי ונשכיל לבחור לנו מנהיגים שפעילות מסורה לטובת עמם היא עבורם תוכן חיים, ולא כאלה שלגביהם הנהגת העם היא עוד הגשמה של אמביציה אישית אינטרסנטית - לפני אחרי ותוך כדי שהם עושים לעצמם ולביתם.

 

בין קטמון לרוממה

 

שמחה וששון בביצה הסרוגה. לפני שבוע פורסם כי לייזי שפירא (37), הבמאי והתסריטאי שרווקותו הממושכת הולידה את סדרת הטלוויזיה 'סרוגים', התארס בשעה טובה ומוצלחת. והכלה המאושרת היא לא אחרת מרונית אברהמוף, הצלע הנשית בצוות מגישי מהדורת החדשות הסאטירית של אתר 'לאטמה'.

למי שטרם הספיק להכיר, 'לאטמה' הוא אתר אינטרנט בעל אוריינטציה לאומית שעוסק בביקורת התקשורת. העורכת הראשית היא קרולין גליק, עיתונאית בכירה בג'רוזלם פוסט שבעבר החזיקה טור מדיני מרכזי במקור ראשון. המוטו המתנוסס בראש דף הבית של 'לאטמה' הוא "למה שתתעצבן לבד". ואכן האתר מנקז אליו הרבה מן התסכול שהוא מנת חלקם היומיומית של פטריוטים ישראלים שעדיין לא התנתקו מתקשורת המיינסטרים בישראל.

גולת הכותרת של האתר היא תכנית החדשות הסאטירית 'מהדורת השבט'. עם תקציב מינימלי, שני כותבים, צמד מגישים ושחקן מרכזי אחד שלובש דמויות משתנות, מצליחים אנשי 'לאטמה' להפיק תכנית משעשעת שבהחלט שווה צפייה. ובניגוד לרושם העולה כמעט מכל תכניות הסאטירה ששודרו אי פעם בישראל, מוכיחים אנשי 'לאטמה' שגם בשמאל הישראלי ואפילו אצל אויבי המדינה יש בהחלט על מה לגחך. במקום לשים על הכוונת בעיקר את ממשלת ישראל, בלאטמה מכוונים חיצים שנונים גם אל הפלשתינים, האמריקנים, האיחוד האירופי, התקשורת הישראלית, נותני הטון בתרבות הישראלית, ועוד פרות קדושות שהסאטירה המשודרת בישראל מקפידה לחסוך מהם את שבטה. נדמה כי דמות פארודית ממחנה האויב כמו טאוויל פאדיחה, השר הפלשתיני לענייני זעם-בלתי-נשלט, לא נראתה כאן מאז המערכונים הפוליטיים של אפרים קישון. וכשהמציאות המדינית וההתיישבותית היא כה קשה ומתסכלת, התייחסות הומוריסטית עשויה לעיתים להפוך לצורך בריאותי של ממש.

החיבור האישי בין לייזי שפירא לרונית אברהמוף מעורר מחשבה שמא אפשר גם למצוא חיבור בין המאפיינים של שתי היצירות שעימן מזוהים בני הזוג. הסדרה 'סרוגים' זוכה לשפע תקציבי, הערכה מקצועית, שחקנים מהשורה הראשונה ובאז תקשורתי שחרג מזמן מגבולות המגזר שעל שמו היא נקראת. לעומת זאת, הקו ההשקפתי שלה היה ונותר שנוי במחלוקת, ולא ברורה מידת התרומה שלה להטמעת דעות נכונות בקרב קהל הצופים. מאידך, 'מהדורת השבט' של לאטמה היא משדר בעל כיוון אידיאולוגי ראוי ביותר (אם כי גם שם צצה לעיתים איזו רמיזה וולגרית שצריך לנקות אחריה), אך זקוקה נואשות לחיזוק תקציבי, לתוספת של עוד אנשי צוות ולבמה ראויה לפני שתוכל לתת פייט של ממש להפקות שמאלניות מושקעות כמו 'ארץ נהדרת'.

תכנית סאטירה פרו-ישראלית משובחת שתשודר בבמה תקשורתית מרכזית היא מניה די בטוחה להשקעה. קברניטי הערוץ הראשון ייטיבו לעשות אם ישתמשו במסלול הזה כדי להחזיר את תחנת הטלוויזיה שלהם אל טבלת התוכניות הנצפות בישראל. הישראלים אוהבים לצחוק, אבל הם גם אוהבים את מדינתם ואפילו מזדהים במידה לא מבוטלת עם נבחריהם. אין ספק שלצחוק על שונאי ישראל זה הרבה יותר כיף מללעוג לעצמנו. יוצרים סאטיריים כבר לא חסרים היום באגף היהודי-לאומי, גם לאחר שמנהיג הלהקה אורי אורבך נלכד ברשת הפוליטיקה ועבר מהצד של הכותבים לצד שעליו כותבים. וכאשר התכנים הם משובבי נפש, אפשר להגיע לתוצאות מצוינות גם עם תקציבים צנועים. מסתבר כי די יהיה להקציב לתכנית כזאת בשקלים את הסכום שמקבלת 'ארץ נהדרת' בדולרים, כדי להשיג רייטינג שכמותו לא נרשם כבר מזמן בערוץ 1. מוטי שקלאר - לך על זה.