בשבע 386: ניקיון משותף

אסתי רמתי , י' בניסן תש"ע

הצלצול הגואל נשמע, וחבורת בנות גדולה זרמה משערי האולפנה.

"יש! מחר סוף סוף חופש!" צהלה תחיה, וזרקה את התיק שלה לאוויר.

אסתר הנהנה בהסכמה. "אני מתה על חופש פסח. הכל פורח מסביב, ריח אביב באוויר, אפשר לטייל ... פשוט כיף אחד גדול!".

אבל עדי ואביה נראו הרבה פחות מתלהבות. "גם כן חופש", מלמלה עדי, "חול המועד זה אחלה, אבל עד שמגיעים אליו... על איזה ריח אביב דיברת, אסתר? אצלנו זה ריח אקונומיקה".

"כן, וגם – קחי אותם מהר לגינה"', הוסיפה אביה. "זה מה שאני עושה מעכשיו עד פסח. יושבת בגינה עם חבורת אחים קטנים ומפטמת אותם בבייגלה יבש ועוגיות קוקוס. איזה שעמום. אבל אמא שלי אומרת שאין ברירה, זאת העזרה הכי טובה".

אסתר ותחיה הביטו זו בזו. ללא ספק מצבן היה יותר קל משל אביה ועדי, שהיו הבכורות במשפחתן. תחיה היתה האחות הצעירה, ואמה החרוצה סיימה לנקות את הבית שבועיים לפני החג. ואילו אסתר היתה בת למשפחה ברוכת ילדים, וברוך ה' היה הרבה כוח עבודה בבית. היא התבקשה לנקות את חדרה ולעזור במידת הצורך, אבל בכל זאת נשאר לה פנאי לבילויים.

בערב, צלצלה אסתר לתחיה. "רוצה לבוא איתי מחר לעיר לקנות בגדים לחג?" היא שאלה.

תחיה הססה לרגע. "דווקא התכוונתי לקנות בגדים לפני פסח, אבל אז היה לי איזה רעיון".

"נו...?" הסתקרנה אסתר, ותחיה סיפרה לה.

עדי עמדה ושפשפה כיסא מטבח בחצר, כשהיא שמעה שריקה. היא הרימה את ראשה, וגילתה את תחיה ואסתר ניצבות ליד השער. "אהלן, מה אתן עושות כאן?" היא שאלה, מופתעת לגמרי.

"חבורת מצוות", אמרה תחיה, "...לשמור ולעשות!" השלימה אסתר והתחילה לצחוק. "באנו לעזור לך קצת עם השפשופים וכל זה. לא סיפרתי לך שאני מתה על ריח של אקונומיקה?"

"ואל תחשבי אפילו לסרב", הזהירה תחיה, "עד שסחבנו כפפות גומי כל הדרך..."

כך יצא שכשאמא של עדי חזרה מהקניות, היא גילתה בחצר שלוש בנות משפשפות במרץ, מתבדחות וצוחקות. "תראי איזה חמודות החברות שלי, אמא!", התלהבה עדי, "באו כל הדרך כדי לעזור לי. כבר כמעט סיימנו את העבודה להיום".

"כל הכבוד!" התפעלה אמא של עדי.

למחרת, אביה ישבה בחמסין של ערב פסח בגינה ושפשפה את ראשה הכואב. אחותה התנוקת התחילה לבכות, ובזמן שהיא חיטטה בתיק כדי למצוא את הבקבוק שלה, שלושת הבנים התחילו לריב. "אביה, הוא לקח לי את הכף!" "לא נכון! זה היה אצלי!" "אוף! אני כבר רוצה לחזור הביתה! חם לי ונמאס לי!" קיטר השלישי. "גם לי נמאס, תאמין לי", ענתה לו אביה, "אבל אמא ביקשה שלא נחזור עד הצהריים. היא חייבת לסיים את המקרר. רוצים בייגלה?"

"דווקא חשבנו להציע לכם ארטיקים", היא שמעה קול מוכר מאחוריה, ואביה הסתובבה במהירות. "אסתר, תחיה! מה אתן עושות כאן?"

"סתם היינו באזור..." התממה תחיה, וקרצה. המשך הבוקר עבר בנעימים: תחיה ואסתר הגיעו מצויידות בשפע משחקים, הבנים חגגו, ואפילו התנוקת חייכה לכל עבר. "תשמעו, איתכן בייביסיטר זה ממש כיף", אמרה אביה, "נראה לי שהיינו כאן יותר זמן מכרגיל, אז בטח אמא שלי הספיקה יפה. איזה חמודות אתן!"

ומה היה למחרת? ארבע בנות נסעו יחד לחפש בגדי חג: שתי בנות בכורות שזכו ליום חופשי בעקבות ההספק היפה, ושתי חברות צדיקות במיוחד.