בשבע 387: פילוסופיה בגרוש

המתמטיקאי פרופ' רוני אהרוני מנתח את הרעיונות המרכזיים של הפילוסופיה המערבית ומוצא שכולה רצופה טעויות.

טלי וישנה , כ"ד בניסן תש"ע

החתול שאיננו שם, רון אהרוני, הוצאת מאגנס 260 עמ'.

כה אמרה ויקיפדיה: פילוסופיה היא תחום ידע העוסק במהות העולם והאדם, באופן ההכרה של האדם את העולם, במהות המוסריות ובביצוע הערכות מוסריות.

כה אמר ויליאם ג'יימס: פילוסוף הוא עיוור שמחפש בחדר חשוף חתול שחור שאיננו שם.

ורון אהרוני אומר: הפילוסופיה נולדת, ככל הנראה, מטעות חשיבה.

זוהי התורה כולה: ישנו תחום ידע חובק כל שעוסק במהות העולם, במהות האדם, בדרך שבה האדם רואה את העולם, במוסר ובתפישת המוסר. וכמו כל דבר שנשמע טוב מדי, ומשתמש במלים מסובכות מדי, הרעיונות המסתתרים מאחורי הקונספט המסובך הם בסופו של דבר לא פעם פשוטים, לפעמים אפילו מצחיקים בפשטותם, אבל בעיקר מבוססים על טעויות לוגיות. הפשט את הבעיה מהמורכבות שלה, ותחשוף את הטעות הלוגית העומדת ביסודה. הטענה המהותית של אהרוני (פרופסור למתמטיקה בטכניון) היא שהטעות הלוגית הזו תמיד שם. בסופו של דבר אין שום בעיה פילוסופית ראויה, יש רק אובדן דרך לוגי.

הספר של רון אהרוני עובר באופן שיטתי על הבעיות המרכזיות שבהן עוסקת הפילוסופיה המערבית. באופן פרדוקסלי, מי שמחפש ספר מבוא ברור ופשוט לפילוסופיה המערבית, ימצא מענה בספרו של אהרוני. אהרוני סוקר למעשה כרונולוגית כמעט את הנושאים המרכזיים, השאלות המרכזיות וההוגים הפילוסופיים המרכזיים מתקופת היוונים ועד ימינו. אמנם, הוא מביע אי שביעות רצון ניכרת מהטעויות החוזרות שוב ושוב בשאלות הלוגיות (כמו חשיבה מעגלית, בלבול של נקודת המבט, או הקושי להפריד בין ההוגה כצופה וכאובייקט המחקר שלו עצמו), ועם זאת הצגת הנושאים עצמם היא כלי עזר חשוב למי שעושה את צעדיו הראשונים בפילוסופיה.

למרות הטענות הברורות של אהרוני נגד הפילוסופיה, לא פעם מצאתי את עצמי כלואה בספר בדיוק באותם הדברים שחשבתי שהם-הם פילוסופיה. למשל בפרק העוסק בחוסר הסימטריה של הזמן, אהרוני מציג תחילה את המובן מאליו: סיבה קודמת לתוצאה; את העבר יודעים אבל לא את העתיד; את העתיד אפשר לשנות – את העבר לא. ובדיוק כשאני גומרת להשתכנע בחוסר הסימטריות של הזמן, אהרוני מצביע על הטעות: "אין טבעית לו לאדם מן האמונה בא-סימטריה של הזמן, ועם זאת למרבה ההפתעה גם אין מוטעית ממנה". הא-סימטריה של הזמן, טוען אהרוני, אינה חוק טבע אלא עניין של הגדרה. ואם הרעיון המופרך הזה (שהופך למשכנע יותר ויותר עם קריאת הפרק), אינו מספיק, הרי שאהרוני מצליח לקשור אותו לנושאים נוספים כמו אבולוציה, באופן משכנע לא פחות.

"החתול שאיננו שם" הוא ספר כמעט חביב המציג את הפילוסופיה במערומיה. מן הסתם, לו הייתי פילוסופית אמיתית, הייתי מוצאת מענה לפחות לחלק מהתהיות של אהרוני. אבל בינתיים, בידע שצברתי במהלך הקריאה, אני מרגישה שלפחות למדתי משהו על התחום רב-הפנים הזה.