בשבע 387: דחפורים נגד אלמנות צה"ל.

רס"ן אלירז פרץ הוא הקצין השני שנהרג בשירות צה"ל והתגורר בשכונת היובל בעלי, שבג"ץ מאיים בהריסתה.

חגית רוטנברג , כ"ד בניסן תש"ע

רס"ן אלירז פרץ הוא הקצין השני שנהרג בשירות צה"ל והתגורר בשכונת היובל בעלי, שבג"ץ מאיים בהריסתה. שרים וח"כים קוראים לממשלה להכשיר בהקדם את בתי חרשה וגבעת היובל, שלדבריהם נבנו כדת וכדין, ותוקפים את שר הביטחון המונע את אישור וקידום ההליכים.

לאחר נפילתו של רס"ן רועי קליין הי"ד במלחמת לבנון השנייה, היה ח"כ דני דנון (ליכוד) מהח"כים הבולטים שנרתמו למאבק להכשרתן של חרשה וגבעת היובל בעלי, בה התגוררו קליין ומשפחתו. דנון מספר כי לגבי 16 מתוך 17 בתים בשכונת היובל הסתבר שאין בעיה משפטית כלשהי, שכן הם עומדים על אדמות מדינה. הבית ה-17, שלגביו התגלתה בעיה במעמד הקרקע, היה שייך למשפחת פרץ. "רצה הגורל ודווקא הבית שלו הוא הבעייתי", אומר השבוע דנון. "כשהגעתי לנחם את אלמנתו של אלירז פרץ, התחייבתי בפניה שהבית הזה לא ייהרס".

נפילתו של רס"ן פרץ, הקצין השני תושב השכונה בעלי שמסר את חייו בשירות צה"ל, עוררה מחדש את הקריאות נגד כוונת המדינה להיכנע לדרישת 'שלום עכשיו' בעתירתה לבג"ץ, ולהרוס את בתי שכונות גבעת היובל בעלי וחרשה שבגוש טלמונים. על אף שרוב העוסקים בסוגיה, הן מקרב ההתיישבות והן חברי ממשלה, מעדיפים שלא להשתמש באלמנות ויתומי צה"ל כמנוף לקידום המאבק אלא בנימוקים מהותיים, הרי שסיטואציית השכול המכה שנית בשכונה מחריפה את העוול באיום המרחף מעל בתי המשפחות.

 "ביטוי לרשע וטמטום"

ביום שלישי השבוע סייר שר התשתיות, עוזי לנדאו, בחבל בנימין. לאחר ביקורו בחרשה שחרר לתקשורת הצהרות ברורות המבהירות את עמדתו בסוגיה. "העובדה שבשכונת היובל גרו רועי קליין ואלירז פרץ רק מדגישה ומחריפה את האיוולת והרשע שעומדים מאחורי המהלכים להריסת שני המקומות", אמר לנדאו מאוחר יותר בשיחה עם 'בשבע'. כאמור, גם לנדאו מעדיף להיתלות בנימוקים מהותיים ולאו דווקא בשכול: "בשני המקומות מדובר באנשים שעלו למקום בעידוד הממשלה. זו לא אדמה פרטית, אלא אדמות מדינה בשלב הסקר. יש להם תב"ע וחסרה רק חתימה סופית כדי לאשרם. הממשלה השקיעה כספים כדי לפתח ולהכשיר את היישובים הללו למגורי ישראלים, כלומר חשוב לה שיהיה שם יישוב". לנדאו מדבר בזעם בלתי מוסתר על אנשי 'שלום עכשיו', העומדים מאחורי העתירה: "לצערי, נענים לפניית אנשי זדון – אנשים מאותם חוגים שהביאו לוועדת גולדסטון את האינפורמציה השקרית – אותם אלה פועלים לעקירת שני היישובים, וזו רק ראשית החטא. ההמשך הוא בדיוני היועץ המשפטי לממשלה, שאכן ראה במקומות אלו בלתי חוקיים ונועדים להריסה. זה לא משפט אלא משפח. זו פגיעה יסודית בזכויות אדם וביטוי מובהק לרשע וטמטום. אני מצפה ששר הביטחון יקרא להשלמת הליכי התכנון ואישור התב"ע".

הדיון הקרוב בבג"ץ יתקיים בראשית החודש הבא, בעוד כשלושה שבועות. על אף הפעילות הנמשכת במישורים השונים, תושבי שתי השכונות רחוקים מלחוש שלווה. תזכורת: בדיון הקודם נרשמה הפתעה חיובית לאחר שהמדינה, כנראה בעקבות לחץ של שרי הממשלה, עשתה תפנית מעמדתה הקודמת המקבלת את תכתיב ההריסה, והודיעה כי תבחן חלופות להכשרתן של השכונות. שופטי בג"ץ לא התרשמו במיוחד, והורו למדינה להגיש לוח זמנים מפורט לביצוע ההריסה. בדיון הבא תצטרך המדינה להכריע האם להיכנע ולשתף פעולה עם הדרישה להרס הבתים או להחליט על הצגת עמדה ברורה לפיה יימצא פתרון להכשרת היישובים.

בוועד של חרשה מסבירים כי למעשה מלבד בית אחד בגבעת היובל ושטח מוגדר ומצומצם בחרשה, לגביהם יש ספק מעורפל באשר לבעלות על הקרקע, הרי שלא קיימת כל בעיה משפטית במעמד הקרקעות בשני היישובים. יודגש כי אף לא פלשתיני אחד הגיע במהלך השנים לטעון לבעלות על הקרקע עליו עומד הבית המסוים בגבעת היובל. המניעה היחידה היא חתימתו של שר הביטחון, שמשום מה מתעכבת, שתאשר את המשך ההליכים הסטטוטוריים וקידום הליכי התכנון. אבל לא רק שר הביטחון תוקע מקלות בגלגלי ההתיישבות: גם המשנה ליועהמ"ש לממשלה, מייק בלאס, הציג לממשלה חלופות שמטרפדות למעשה כל ניסיון לעקוף את ההריסה: לדבריו, על מנת להכשיר את חרשה וגבעת היובל יש להכריז עליהן כיישובים חדשים, ולא – יש להרוס את הבתים. מובן שבקונסטלציה המדינית והבינלאומית הנוכחית לא תוכל ממשלת נתניהו להרשות לעצמה הכרזה שכזו, ועל כן מאלץ היועמ"ש בעקיפין את המדינה לנקוט בדרך ההריסה. בחוות דעת משפטית של עו"ד יעקב ויינרוט, המלווה את הפרשה, מוצג פתרון אחר שיכול לתת מענה להכשרה, ולפיו יצורפו שני היישובים אל יישובי האם הסמוכים – גבעת היובל לעלי וחרשה לטלמון. מדובר בעמדה שהיתה מקובלת כל השנים על משרד הביטחון ביחס לשלוחות שהוקמו כהמשך ליישובים קיימים.

"הבתים פה הם בזכות"

אחת מאלו שפעלו מתוך הממשלה לשינוי עמדת המדינה בבג"ץ, היא שרת התרבות והספורט לימור לבנת. גם לבנת הגיעה להכיר מקרוב את שתי השכונות ותושביהן, וגם היא התרשמה כי מדובר במקומות שנבנו על פי חוק, כדת וכדין. לדבריה, יש לתת את הדעת להשלמת ההליכים הדרושים, ולקראת הדיון הקודם בבג"ץ פנתה לרה"מ ומזכיר הממשלה בבקשה שיירתמו לטיפול בנושא.

המדינה אמנם הודיעה בתשובתה הקודמת בבג"ץ כי תבחן חלופות נוספות, אך בינתיים נראה כי איום ההריסה לא הוסר.

"למיטב ידיעתי, וכך גם דעתי, המדינה מתכוונת להציג באופן הברור ביותר עמדה שקובעת שאלו שכונות שנולדו באופן הישר ביותר וקיבלו את כל האישורים הדרושים". 

לבנת מספרת כי בישיבת פורום שרי הליכוד שהתקיימה לאחרונה, הסכימו היא ושרים נוספים כי אין להשתמש בבג"ץ בטיעון של גיבורי ישראל שנהרגו והתגוררו בשכונת היובל. "הנימוק צריך להיות מהותי. אנו יושבים שם כי ביתנו שם בזכות, ולא מכוח הכאב. כך יש להציג את הדברים. בוודאי שהכאב והצער בלתי נתפשים, אבל נמשיך כפי שהתחלנו, בצעדים שהממשלה החלה לעשות כדי להכשיר את הבתים מבחינת החוק. אני מאמינה שנצליח לעשות זאת מבלי להזדקק לטיעונים הללו".

מה דעתך על כך שדווקא שר הביטחון הוא זה שעלול לגרום ליתומי ואלמנות צה"ל להיות מושלכים מבתיהם?

לבנת מעדיפה לא להתייחס לעובדות באופן הזה, ועם זאת מבקרת את התנהלותו של ברק: "האבסורד הוא בזה שאנו ממשלה עם מדיניות לאומית ובסופו של דבר אנו תלויים בחתימה של שר ביטחון שרואה את הדברים אחרת משאר מפלגות הקואליציה. זה לא סביר וזה תהליך שאסור שיקרה".      

ח"כ דנון כאמור פועל גם הוא במרץ במאבק למען היישובים, ומפעיל לחצים על שרי הליכוד וחברי הקבינט הביטחוני. לדבריו, השרים בגין ויעלון הביעו עמדה חיובית באשר לצורך למצוא פתרון שימנע את הריסת השכונות. דנון מספר כי גם הרמטכ"ל עצמו הבטיח לסייע ככל שניתן בכל הקשור למתן חתימות ואישורים והצגת שיקולים ביטחוניים. במידה ודיון הקבינט הביטחוני השבוע לא יביא בכנפיו בשורות לתושבי חרשה והיובל, דורש דנון את כינוסה המיוחד של ועדת חוץ וביטחון בנושא. "אנחנו נעמוד בעניין הזה על הרגליים האחוריות", הוא מבטיח "נשתמש בחסינות שלנו. לא הגיוני ולא מוסרי לשלוח דחפורים לבתים של אלמנות, בתים של לוחמי צה"ל".

פניית 'בשבע' למשרד הביטחון ביקשה לדעת מדוע מעכב השר את חתימתו, במיוחד על רקע העובדה שמדובר בבתי אלמנות ויתומי צה"ל. מהמשרד נמסר בתגובה כי הנושא נמצא כעת בטיפול, וכי אין להם כרגע מה להוסיף בנושא.

ואילו 'שלום עכשיו', מגישי העתירה, העדיפו לשמור על זכות השתיקה, ככל הנראה בשל הסיטואציה התקשורתית והציבורית הלא נעימה שנוצרה עם נפילתו של קצין נוסף שאת ביתו הם מבקשים להרוס.