בשבע 387: עניין של השקפה

ישראל מידד , כ"ד בניסן תש"ע

לפניכם שלוש דוגמאות לחדשות שדווחו, אשר עם קצת רצון טוב ומבט אישי אחר, בלי מה שהייתי מכנה "יד קלה על המקלדת", היו יכולות להיות מדווחות קצת אחרת.

למשל, ידיעה על מנהלת תיכון בעיר חולון אשר שיגרה דרך הדואר האלקטרוני שלה סרטון בו נראית השלכת תינוק לתוך בריכת שחייה באיזו ארץ ערבית, במאמץ לגרום לו לשחות. עיתון 'הארץ' הוסיף לידיעה כותרת המגדירה את הסרטון "גזעני". ראיתי את הסרטון. התגובה המיידית היתה לצחוק, ואחר כך צער על כך שלמרות הבקשות של האם להוציא את התינוק מן המים, האח שלו המשיך לשמור אותו בתוך הבריכה למרות סכנת הטביעה (התינוק צלל כמה פעמים מתחת למים), בעוד אביו או שמא דודו עומד וצוחק על המתרחש. "גזעני"? מדוע? כי הסרטון שם ללעג ולכלימה ערבים? אולי זה היה סרטון לימודי-מחקרי על אורחות החיים של בני אדם מסוימים? האם הרב-תרבותיות העיוורת כבשה את התקשורת עד כדי כך?

ולדוגמה השנייה: בכמה עיתונים בחו"ל דיווחו בשבוע שעבר על ניסיון של שומרי דת, אשר ביקשו ואף ניסו להתפלל בתוך בית תפילה של דת אחרת. האחראי על המקום הודיע שלא יסבול פולחן כזה, וציווה לגרש אותם מן המקום. אנשי ביטחון סילקו את אותם מתפללים, נאלצו להשתמש בכוח ואף נפצעו במהלך הקטטה שהתפתחה. האם זה היה בהר-הבית, כאשר קבוצה מהתנועה לכינון המקדש או נאמני גרשון סלומון ביקשו להתפלל שם, או כאשר יהודה גליק הביא למקום גדי לצורך קרבן פסח? לא. זה היה בעיר קורדובה בספרד בתוך קתדרלה קתולית, והמתפללים שכרעו על פניהם היו מוסלמים. המקום, שהיה מסגד לפני מאות שנים, הוא אתר שנוי במחלוקת. אבל האם כתב כלשהו שאל את עצמו אם המוסלמים תובעים זכויות תפילה במצב כזה, אז מדוע אין הם מאפשרים ליהודים לעשות את אותו הדבר בירושלים - שלא לדבר על התופעה של יידוי אבנים מעל הר-הבית על מתפללים יהודים ליד הכותל?

ואחרון: ב'ניו-יורק טיימס', איך מתארים גדר של כ-500 מטר שנבנית בסלובקיה כדי להפריד בין שכונת הצוענים לבין יתר חלקי העיר?  נכון, "מראה המזכירה את הגדה המערבית".  מי אומר שאין לישראל השפעה בתקשורת?