בשבע 387: זכותו של המשמיץ האנונימי

השופטים ריבלין ולוי קבעו כי בהיעדר חקיקה בנושא יוכל כל משמיץ באינטרנט להישאר אנונימי, וליהנות מחסינות מפני תביעת דיבה. עבריינים זוטרים דואגים לספק דלק לקמפיין של בייניש בעניין האלימות נגד שופטים.

יאיר שפירא , כ"ד בניסן תש"ע

השופטים ריבלין ולוי קבעו כי בהיעדר חקיקה בנושא יוכל כל משמיץ באינטרנט להישאר אנונימי, וליהנות מחסינות מפני תביעת דיבה. עבריינים זוטרים דואגים לספק דלק לקמפיין של בייניש בעניין האלימות נגד שופטים. מדינת ישראל דואגת לזכותם של מחבלים להיכלא בבתי סוהר שאדמותיהם לא הופקעו מהעם הפלשתיני.

אתם הייתם עסוקים בקניות ובהוצאת כלי הפסח עת הפך בית המשפט העליון את המרחב הווירטואלי לשטח הפקר. עכשיו, משסיימתם לסדר את כלי החמץ, תוכלו להתפנות ולשמוע אודות המהפכה האחרונה שחוללו השופטים.

הפרשה החלה לפני כשלוש שנים וחצי, עת באתר פופולארי העוסק בענייני מחלות ורפואתן התפרסמו מספר תגוביות, או טוקבקים כפי שנהגתם לכנותם עד עתה, בגנות מטפל אלטרנטיבי העוסק במחלות עור. אוסף התגוביות, שניכר היה שיצאו ממקלדת אחת, השמיץ את המטפל וטען כי הלה שרלטן.

המטפל פנה אל אנשי האתר וקיבל מהם את הקוד המזהה (IP) של המחשב ממנו נשלחו התגובות, ובהמשך פנה אל ספקית האינטרנט כדי לקבל את פרטי המנוי שמאחורי המחשב ממנו נשלחו ההשמצות. החברה הספקית סירבה למסור את פרטי המנוי, ובית משפט השלום שלח את המטפל אל בית המשפט המחוזי. בבית המשפט המחוזי הגיע התיק אל השופט יצחק עמית, שמאז הספיק להתמנות לבית המשפט העליון. בפסק דין מפורט התווה השופט עמית את הדרך והתנאים בהם יוכל בית משפט להורות לספקית אינטרנט לחשוף לקוח משמיץ, אך בתיק המדובר הוא סירב לתת צו שכזה. המטפל ערער לבית המשפט העליון, ושם נכונה לו, לשופט עמית וכמעט לכל בר דעת, הפתעה לא צפויה. המשנה לנשיאת בית המשפט, השופט אליעזר ריבלין, בהסכמתו של השופט אדמונד לוי, קבע תקדים מחייב לפיו עד לחקיקה ראשית בכנסת שתסדיר את הנושא אפשר יהיה להשמיץ בחסות האנונימיות האינטרנטית מבלי לתת על כך את הדין. אין בסדרי הדין הנוכחיים אפשרות לבקשה אזרחית לחשיפה של כתובת IP, קבע ריבלין.

למעלה מעשרים בקשות להורות לספקיות אינטרנט לחשוףIP  לצורך תביעת דיבה הוגשו עד היום לבתי המשפט בישראל. מקצתן תלויות ועומדות בבתי המשפט, בעשרה מהן ניתן צו המורה לעשות כן, ובשמונה מקרים קבעו השופטים כי אין עילה לחשיפת ה-IP. אף אחד מהשופטים שעסקו בתיקים השונים לא העלה על דעתו כי מי שהשמיץ את חברו יוכל לחמוק מאחריות רק מפני שהמחוקק טרם התייחס לפרוצדורה המדויקת בה בקשה שכזו צריכה להתברר.

לא קשה לנחש כי מאחורי פסק הדין הטכני של שופטי העליון, שבימים כתיקונם אינם מפגינים תלותיות יתר במחוקק, מבצבצת איזו זכות בחיתוליה. ואכן, בפסק דינו מכיר לנו ריבלין זכות חדשה. אם זכות הביטוי היא מן הזכויות השגורות בפיו של כל דמוקרט מתחיל, הרי בלשונו של ריבלין "האנונימיות היא גם חלק מן המסר הגלום בביטוי".  "טלו מיחיאל די-נור את הפסבדונים 'ק. צטניק' (כינוי לאסיר במחנה ריכוז), ונטלתם מיצירתו חלק חשוב מן המסר", מאלפנו ריבלין את יסודות הזכות לביטוי אנונימי. "טלו מאמיל אז'אר את שם-העט רומן גארי, ומנעתם ממנו את הבחירה להסיר מיצירותיו המאוחרות את המוניטין של יצירותיו המוקדמות".

יפה ענה לו השופט אליקים רובינשטיין, בעל דעת המיעוט בפסק הדין המשונה. "אזכיר, כי יחיאל די-נור ('ק. צטניק') העיד במשפט אייכמן בשמו האמיתי", כתב רובינשטיין. "דומה כי גם רומן גארי עצמו היה מודע לכך, שאם ייקלע להליך משפטי לא יוכל להסתתר מאחורי מסכת הפסבדונים אמיל אז'אר".

קמפיין האלימות ומסייעיו

גם אם בתקופה הקרובה כותבי התגוביות (טוקבקים, כאמור) אינם צריכים לחשוש מהליכים אזרחים, הרי שבפני המשטרה עדיין פתוחה הדרך לבקש צו החושף את פרטי משתמש האינטרנט במסגרת חקירה פלילית. ובימים אלו, כבדרך שיגרה, אוכפת יחידה ייעודית של משטרת ישראל את החוק הפלילי גם על גולשים אנונימיים אשר איימו, הסיתו לגזענות או לאלימות, או אפילו רק העליבו עובד ציבור. אם תרצו, על אף שהותיר אזרחים מן השורה ללא הגנה אל מול השמצות באינטרנט, הרי מי שישמיץ את השופט ריבלין עצמו צפוי לעמוד לדין.  הטיפול במקרה שכזה, כך למדנו לאחרונה, יהיה נחוש ומהיר, בחסות הקמפיין בנושא האלימות נגד שופטים, שאליו הצליחה נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, לצרף לאחרונה גם את הטוקבקים התוקפניים.

בראיון לידיעות אחרונות שנתנה בחג האחרון עדנה בקנשטיין, יריבתה של בייניש והנשיאה היוצאת של בית משפט השלום בתל אביב, היא טענה כי לטעמה לא חלה כל החמרה בתופעת האלימות כלפי שופטים בשנים האחרונות. אך הקמפיין ממשיך להתגלגל בחסות ראשי מערכת השפיטה, ובסיועם של כמה עבריינים קטנים, חלקם מטומטמים במיוחד.

השבוע התבשרנו כי נופצו שמשות מכוניתה של שופטת בית המשפט לתעבורה בנצרת, אילונה אריאלי-לינדנשטראוס. הסיפור גויס במהרה לקמפיין השופטים, מה גם שהשופטת היא בתו של השופט המחוזי בדימוס, ומבקר המדינה הפעלתן בהווה, מיכה לינדנשטראוס. אך המשטרה בודקת ברצינות אפשרות לפיה ייחוס אחר של השופטת הוא שגרם להתנכלות לרכבה. בעלה של השופטת הוא דוד אריאלי, ראש מועצת טבעון. אלימות נגד ראשי רשויות מקומיות הפכה כבר מזמן למכת מדינה, אלא שהללו לא זכו לקמפיינים כה מוצלחים.

במקרה אחר נעצר עבריין זוטר לאחר שאיים על אדם מן השורה. לאחר שהשופטת שרון קיסר האריכה את מעצרו, סינן האיש אל אוזנה של סוהרת שב"ס שליוותה אותו כי ישרוף את ילדיה של השופטת. בתוך ימים הוגש נגדו כתב אישום, ובצידו דרישה של התביעה למאסר בפועל. בצד התפעלות ממהירות התגובה של הרשויות לאיום על השופטת, מעניין יהיה לראות בתוך כמה זמן יוגש נגדו כתב אישום בעניין האיומים על אזרח פשוט, אותם איומים שבגינם הגיע אל בית המשפט מלכתחילה.

עוול לא מידתי

עד כמה הצליחו ארגונים פרו-פלשתינים להטמיע את מערכת המושגים שלהם בתוך מערכת המשפט, אפשר ללמוד בדרך כלל מתשובות המדינה לעתירות פוליטיות.

עתירה אחת שכזו, שהוגשה ע"י מספר ארגונים, עסקה בסעיף של אמנת ז'נבה הדורש לכלוא תושבים של שטח שנכבש במתקנים הנמצאים באותו אזור, ולא בתחומה של המדינה הכובשת. הארגונים דרשו להורות למדינה להעביר למתקני כליאה מעבר לקו הירוק את אלפי האסירים הערבים מיו"ש הכלואים בשטח ישראל הקטנה.

לא נלאה בפרטי העתירה, שלו היתה מתקבלת היתה פותחת פתח לשחרור המוני של מחבלים בעתיד; גם לא נעסוק בהתייחסות הרצינית והמפורטת של השופטים לעתירה, למרות שעתירה דומה לה כבר נדחתה בעבר. רק נציין כי בתשובת המדינה העלו נציגיה מהפרקליטות נימוק כבד משקל כנגד העתירה: בניית מתקנים חדשים בשטחי יהודה ושומרון עלולה להיות כרוכה בהפקעת קרקעות - עוול לא מידתי לתושבי האזור הערבים.