בשבע 387: שאלת השבוע- תהליך חיובי שהפך למדאיג.

פרופ' יגיל לוי- האוניברסיטה הפתוחה , כ"ד בניסן תש"ע

ריבוי דתיים בקצונה הלוחמת בצה"ל - מקור גאווה או סיבה לדאגה?

השתלבותם של דתיים במערך הקצונה של הצבא הוא תהליך שבמקורו היה חיובי. הוא גילֵם את הפיכת הצבא לארגון המייצג בהדרגה את הפסיפס של החברה הישראלית-יהודית.

על אף דימויו כ'צבא העם', צה"ל היה עד לשנות השמונים המעוז של המעמד הבינוני החילוני, בעיקרו האשכנזי, בעוד קבוצות אחרות תפסו עמדות שוליות. פתיחת האפשרויות בפני צעירים דתיים נבעה בראש ובראשונה מהרצון של הצעירים להתמודד על מקומם בזירה שנחשבה החשובה ביותר, בלי חשש עוד כי השירות יפגע ביכולתם להמשיך לקיים אורח חיים דתי. שקיעת המעמד של הקבוצה הדומיננטית בצבא בעקבות כישלון מלחמת יום הכיפורים, ובהמשך הירידה במוטיבציה של קבוצה זו להמשיך ולהקריב בצבא, סייעו לסלול את הדרך בפני הצעירים הדתיים. בהדרגה, השתלבות רחבה של הצעירים השתקפה גם בכניסה למערך הקצונה.

אלא שהמשך המהלך צופן בחובו מקור לדאגה. שילוב הצעירים הדתיים התבסס, ואף הותנה בחלקו, ביצירת מסגרות ייחודיות – ישיבות ההסדר ובהמשך המכינות. במסגרות אלה מתפתח גם הלך רוח היוצר התניה בין חובת הציות הצבאית ובין התאמת המשימה הצבאית לעולם הערכים האידאולוגיים של חלק ניכר מהצעירים הדתיים. ההנהגה הדתית לאומית אף מנצלת באורח קיבוצי את עוצמתה הנובעת מתלות הצבא בכוח האדם הדתי,  כדי לנהל משא ומתן עם הצבא הן על אופיו התרבותי של הצבא (כמו מעמדן של נשים) והן על האופי האידאולוגי של משימותיו. יש בכך כדי לאיים לא רק על אופיו החילוני של הצבא, אלא גם על יכולתו למלא משימות, בעיקר אכיפת סדר על ההתנחלויות בגדה המערבית. העמקת שילובם של דתיים בקצונה מחזקת עמדת כוח זו וככזו היא גם מקור לדאגה.