בשבע 387: שאלת השבוע- לדאוג שגם החילונים ירגישו בבית בצבא.

הרב יעקב פייגנבוים- ראש המכינה הקדם צבאית קשת , כ"ד בניסן תש"ע

ריבוי דתיים בקצונה הלוחמת בצה"ל - מקור גאווה או סיבה לדאגה?

העיקרון הקודם לשאלה הוא ההכרה שאנו עם אחד ובו רבים שמוסרים נפשם למען הגנת ישראל. למדונו חז"ל שלישראל נעשים נסים בזכות מסירות נפש, אפילו היא באה מאנשים פחותי תורה, כך שפחות חשובה ההתבוננות באחוז הקצינים הדתיים.

אשר לעצם השאלה – שני הצדדים אמת, ואין כאן סתירה, אלא השלמה. יש לחזק הטוב ולהיזהר מהסכנה. אסביר: זה מקור לדאגה כי המצב הזה הוא תוצאת חולשתו הגדולה של החינוך הלא דתי, שבאה לידי ביטוי לא רק בצד הצבאי אלא גם בחולשה ערכית כללית: החברה יותר חומרנית, קרייריסטית ואגואיסטית. כולנו ערבים זה בזה, וחולשה של חלק היא גם חולשת הכלל. כמו כן, הצלחת הצבא בהיותו נהנה מקונצנזוס כללי, "בתוך עמי אנכי יושבת". סכנה גדולה אם הצבא יהיה מזוהה רק עם חלק מהחברה. מה עוד שזה עלול לגרום לירידה נוספת בנכונות הציבור הלא דתי לשרת בצה"ל. ב"ה יש תיקון מסוים במכינות הקדם-צבאיות הכלליות.

מנגד, זה מקור לשמחה כי שם שמים מתקדש. מתגלה האמת שבתורה, והעוצמה הנבנית בלומדיה. ככלל, מפקד שמגיע מרקע תורני, הוא מפקד טוב יותר. המסירות שלו נובעת ממקור עמוק יותר, וזה משליך על יושר, צניעות, טהרת הלשון ועוד, ואלו חיוניים להצלחת הצבא. העובדה הזו היא חלק מתהליך התשובה הכללי בדור, לציונות של קודש. זה גם שלב בהכנת העם לקבל מנהיגות דתית, ובסוף את מלך המשיח.

צריך כמובן להיזהר שריבוי הקצינים הדתיים בצה"ל לא יביא לידי שחצנות, לחשוב שאנחנו הצבא, המדינה והעם. להיזהר שלא לגרום לדחיקת החילונים לפינה. היום יש בצבא, שלא בכוונה, הרבה כפייה אנטי-דתית רוחנית, האווירה רוויה חילוניות, כפירה, פריצות וניבול פה. צריך להיזהר ממצב הפוך – שהחילונים ירגישו לא שייכים בצבא. דתיות כפייתית אינה בריאה. צריך שכל אדם מישראל ירגיש בצבא בבית, ואז יוכל לתת את המקסימום מעצמו להגנת העם.