בשבע 387: בדרך אל מחוץ לקונצנזוס

איש לא היה מעז לחשוב על הריסת בתיהם של סמג"דים מגולני שנפלו בקרב, אלמלא היה מדובר בדתיים ומתנחלים.

עמנואל שילה , כ"ד בניסן תש"ע

איש לא היה מעז לחשוב על הריסת בתיהם של סמג"דים מגולני שנפלו בקרב, אלמלא היה מדובר בדתיים ומתנחלים. ללא גיבוי מתאים במוקדי ההשפעה על דעת הקהל, צה"ל שבכיריו דתיים ימצא את עצמו שנוי במחלוקת, לצידה של ההתיישבות.

1.  במציאות קצת יותר שפויה, איש לא היה מעז לחשוב על המשך קידום הליכי ההריסה בשכונת גבעת היובל הסמוכה לעלי. נפילתו בקרב של תושב השכונה רס"ן רועי קליין הי"ד, בעל עיטור העוז ממלחמת לבנון השנייה, היתה צריכה לשים קץ לסיפור. איזו ממשלה יהודית שפויה תשלח את אנשיה להרוס את בית אלמנתו ויתומיו של גיבור ישראל?

שר הביטחון אהוד ברק, שבתוקף תפקידו אמור להיות האבא של הלוחמים ושל משפחות הנופלים, היה צריך להילחם בחירוף נפש נגד הכוונה הזאת. אל מול עתירות השמאל הקיצוני הדורשות להרוס את השכונה, אמורה היתה מחלקת הבג"צים של משרד המשפטים להציג עמדה חד-משמעית, לפיה בכוונת המדינה להסדיר את חוקיות הבנייה במקום תוך זמן קצר, ועל כן אל לו לבג"ץ להתערב. אילו זכינו לקצת יותר יושר, הגינות ואחוות לוחמים, בכירי צה"ל בעבר ובהווה היו נזעקים להשמיע את קולם. הרמטכ"ל לא היה מעלה בדעתו למלא פיו מים.

2.  גם כלי התקשורת, לו רק היו קצת יותר מאוזנים, אוהבי ישראל ופטריוטיים, היו אמורים לעורר מהומה רבתי נגד אטימות לבם של שר הביטחון, משרד המשפטים ובג"ץ, ולהוקיע את הכוונה לפעול בדרך של כפיות טובה שפלה שכזאת. הטענה המופרכת כאילו מדובר בעניין מהותי של שלטון החוק היתה נדחית בשאט נפש. שר הביטחון ברק היה נשאל שוב ושוב מדוע לא יואיל בטובו להכניס את היד לכיס החליפה, להוציא את עטו היוקרתי-מן-הסתם, לחתום סוף סוף על תכנית המתאר של עלי ושל גבעת היובל ולשים קץ לפרשה המחפירה הזאת. העותרים לבג"ץ, אנשי 'שלום עכשיו' ושאר עמותות השמאל הקיצוני למיניהן, היו אמורים לעמוד מול ביקורת תקשורתית נוקבת, שהיתה גורמת אפילו להם להבין שהפעם הגזימו, ושאם אינם רוצים שהציבור יתעב אותם לנצח, אין להם ברירה אלא למשוך את עתירתם.

עיתונאים ישרי לב ומצפון היו אמורים להזכיר לנו את תולדות אותו 'דו"ח מאחזים' מעוות, שיכול להיחשב לאחד משיאיה של הציניות השרונית. אריאל שרון, האיש אשר שלח את המתנחלים לתפוש את הגבעות ולהקים את המאחזים, הוא עצמו עשה יד אחת עם המשפטנית עוינת-ההתיישבות טליה ששון, שלימים תמצא את מקומה הטבעי ברשימת מרצ. דווקא בה בחר לאחר שכבר פרשה משירות המדינה, כדי לערוך דה-לגיטימציה משפטית למפעל המשותף לו ולמי שהיו תמיד שליחיו הנאמנים, עד שמצאו את עצמם שלא בטובתם עומדים מולו מעברו השני של המתרס, לאחר שהפך את עורו האידיאולוגי.

3. וכאילו כדי להמחיש את עוצמת העוול, באה כעת נפילתו בקרב של רס"ן אלירז פרץ והכפילה את עוצמת הבושה והכאב. גם הוא סמג"ד מגולני כמו רועי קליין, גם הוא תושב אותה שכונה. גם הוא איש תורה וצבא, עדין נפש, ירא שמים, צדיק במידותיו ובמעשיו. בוגר מכינת עצמונה ותושב גוש קטיף לשעבר, שגם לאחר הרס היישוב שבו התגורר וגירוש כל תושבי הגוש לא נגרע מאומה ממסירותו למען המדינה ואזרחיה. והוא נפל בקרב על הגנת גבול עזה, אותו קו-גבול שממשלת שרון הצהירה, ובג"ץ קיבל את עמדתה, כי לאחר הנסיגה אליו נזכה לשיפור משמעותי ברמת הביטחון שתשרור בו.

וכאילו לא די בכך, הנה מדובר גם בחלל צה"ל שני באותה משפחת פרץ המופלאה ששלחה ארבעה לוחמים לסיירת גולני, וגם במי שלקח תחת חסותו וטיפח במסירות את יתומיו של שכנו, רועי קליין. איזה לב אבן לא יימס מול כל זה? מי עוד מסוגל לחשוב על הריסת בתי שני גיבורי ישראל אלו? האם לסדום היינו, לעמורה דמינו?! מיהם בעלי המוחות המעוותים המסוגלים לעולל זאת? ומי יודע, אולי גם תישלח חטיבת גולני כדי לאבטח (במעגל שני...) את הרס בתי האלמנות והיתומים של סגן-מפקד גדוד 51 שנפל בלבנון וסגן-מפקד גדוד 12 שנפל בעזה?

4.  זה עצוב, זה מזעזע, אבל זו האמת: בכל מקום אחר לא היה עולה על הדעת לנהוג כך במשפחות של קצינים חללי צה"ל. היו הופכים את העולם ואת ספר החוקים כדי להכשיר את הבנייה בדיעבד, אפילו אם לא היה מדובר רק בהינף עט של שר הביטחון אלא במכשולים חוקיים כבדים הרבה יותר. אבל כאן מדובר בדתיים. גרוע מכך: בדתיים מתנחלים.

5. ועדיין יש לקוות ולהאמין שברגע האחרון השפיות תגבר והמצפון הציבורי יתעורר מתרדמתו. אך מעצם העובדה שהגענו לכאן, מעצם ההווא-אמינא מבית מדרשה של סדום, צריך להסיק מסקנות. והמסקנה היא פשוטה: ללא תגבור משמעותי של הכוח הדתי במערכות נוספות ומקבילות - ייצוג יתר של דתיים בצבא יוביל לכך שצה"ל ייצא מהקונצנזוס. מה שקרה כבר להתיישבות, שהפכה שנויה במחלוקת כשהדתיים החלו להוביל אותה, יקרה גם לצבא. האידיאליזם והמסירות של בכירי צה"ל חובשי הכיפה לא יועילו אז להם ולצה"ל, כשם שלא הועילו למתיישבים ולהתיישבות. ביום שבו יהיה זיהוי ברור של צה"ל עם חובשי הכיפות, הוא יהפוך לשק חבטות. כבר כיום יש בשמאל מי שמתארים את צה"ל כנחלה גברית מאצ'ואיסטית-שוביניסטית ומחרחרת מלחמה. זה רק עניין של זמן עד שידברו על צה"ל כעל צבא פונדמנטליסטי המובל בידי קצינים קנאים הששים אלי קרב. כבר לאחר מבצע 'עופרת יצוקה' ראינו את השדולה הפרו-פלשתינית בישראל מכוונת את חיציה אל הרבנות הצבאית, ומוקיעה את רוח הגבורה היהודית שהעזה להנחיל ליחידות הלוחמות. כל זה צפוי חלילה להתגבר מאוד בשנים הבאות, ככל שחובשי הכיפות שנמצאים היום בדרג המג"דים והסמח"טים יתקדמו אל דרג מפקדי האוגדות ואלופי הפיקודים.

6. כדי למנוע את התרחיש הקודר הזה יש לעשות אחת מהשתיים. אפשר להוריד את הרגל מהגז, לדאוג לשמר את היקף ההשתלבות של דתיים בקצונה ברמתו הנוכחית ואף להוריד אותו במעט. לחילופין, אפשר לעמול כדי לקנות אחיזה לא רק בצה"ל, אלא גם בכל אותם מוקדי השפעה רעיונית אשר מעצבים את היחס לצה"ל בציבור ובמערכות המדינה השונות. כדי להבטיח יחס ראוי אל צה"ל ואל קציניו הדתיים בהווה ובעתיד, הכרחי לדאוג שאותם אנשי תורה וצבא יהיו מגובים בתמיכתם של אנשי מדעי הרוח והחברה, אנשי משפט, אנשי תרבות ואנשי תקשורת, וכמובן גם בתמיכה של כוח פוליטי משמעותי.

כל עוד הממסדים המגבשים את הנורמות המוסריות והמשפטיות ומעצבים את דעת הקהל בישראל נתונים לשליטה טוטאלית של בעלי השקפת עולם חילונית-ליברלית הומניסטית ואוניברסלית, אין סיכוי שאחיזה בהגה של בעלי רוח יהודית-לאומית תתקבל בברכה או לפחות תעבור בשקט. לעומת זאת, אם נשכיל לא להתמקד רק בתחום אחד או שניים, אם נצליח להביא את הרוח היהודית-לאומית הנאמנה אל תחומי חברה ומדינה נוספים, התייחסות ראויה אל בכירי צה"ל חובשי הכיפה תהיה אז רק אחת מתוך הרבה מאוד תוצאות חיוביות שיצמחו מהמהלך.