בשבע 388: קם ולא נשלם

אנשי 'הארץ' למדו השבוע שגם אם בתל אביב כבר מתגייסים פחות, דעת הקהל לא עדיין לא סובלת פגיעה בחיילי צה"ל.

יאיר שפירא , א' באייר תש"ע

פרשת קם מעלה את התהייה עד כמה רגיש צה"ל לשיבוצם של מתגייסים בעלי השקפה שמאלנית קיצונית. אם צעיר עם פאות נשאל על יחסו לסירוב פקודה לפני שיבוצו ביחידת כפיר, מדוע לא יישאל בן להורים פעילי 'שלום עכשיו' על יחסו לחיסול מחבלים לפני גיוסו למודיעין?

אנשי 'הארץ' למדו השבוע שגם אם בתל אביב כבר מתגייסים פחות, דעת הקהל לא עדיין לא סובלת פגיעה בחיילי צה"ל. צעירות חפות מעבר פלילי מהימין לא זכו לקורטוב מהיחס המעודן שקיבלה ענת קם, שלא ישבה בבית מעצר אפילו לילה אחד.האם לעורך ומו"ל 'הארץ' מותר לשבש הליכי חקירה? האם ציות לחוק הוא עניין שנתון למשא ומתן?. מושגים שנשמטו מהלקסיקון התקשורתי בפרשת העיתונאית המרגלת מהשמאל

התקשורת הישראלית, שדרשה בתקיפות את הסרת צו איסור הפרסום בפרשת ענת קם, מחתה כל זכר לפרשה בתוך פחות משבוע. אורי בלאו עוד יחזור ארצה וייחקר, משפטה של קם ייפתח והפרשה עוד תשוב לכותרות, אך בינתיים גילו קברניטי התקשורת כי דבר לא השתנה באינסטינקט הבסיסי של דעת הקהל הישראלית. גם אם בתל אביב מתגייסים פחות, רוב הישראלים עדיין שולחים את בניהם לשפוך בצה"ל דם ודמעות, ופגיעה בחיילים עדיין נחשבת לבלתי נסלחת. אנשי התקשורת של שרון ידעו זאת כשביימו את סיקור ההתנתקות. ברק ויועציו יודעים זאת, ומתעקשים לשסות דווקא את צה"ל במאחזים ובבנייה בישובים. ואפילו תנועת 'אם תרצו' הימנית הצליחה לעשות בעניין שימוש מוצלח בקמפיין שניהלה לאחרונה נגד הקרן החדשה לישראל. הישראלים שלא אהבו את הגרסה העממית של בוגדים בסגנון מרדכי וענונו וטלי פחימה, לא נשבו, כך הסתבר, גם בגרסה המעודנת והתל אביבית יותר של כתבי קבוצת 'הארץ', קם ובלאו. עיתון 'הארץ', שעל הדרך ספג פגיעה נוספת מדברי הבלע המבישים שכתב סגן עורך המוסף אורי תובל נגד משפחתו של רס"ן אלירז פרץ הי"ד, הוריד את הקמפיין שנפתח בקול רעש גדול למינימום ההכרחי מצד חתן השמחה. כלי התקשורת האחרים יצאו ידי חובה במוספי סוף השבוע. אנחנו, שדווקא שמחים להמשיך לגנות בקמצוץ של נחת את העשבים השוטים של הערוגה ממול, מתכבדים להגיש לכם מספר ערכים שנזנחו מעט בלקסיקון הפרשה שנפרש בתקשורת הכללית במשך השבוע החולף.

האלוף (מיל') יאיר נווה

לאחר שהשיווק של קם כקדושה מעונה, אפעס, לא תפס, ניסו ב'הארץ' וגלילותיה לשנות את הכיוון של הפרשה, ולטעון כי תשומת הלב צריכה להתמקד בחיסולים שנעשו בפיקוד המרכז שלא על פי החלטת בג"ץ. צה"ל הגיב במהירות וביעילות ופרסם חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה בדימוס, מני מזוז, המגבה את הפרשנות שנתנו בפיקוד מרכז להוראות השופטים. אך כמה שאלות קשות עוד מונחות לפתחו של האלוף לשעבר. נווה אומנם מפקד עכשיו על הרכבת הקלה בירושלים ולא על יחידות הצבא הפועלות בליבה של הארץ, אך מחדל אבטחת המידע רשום על שמו. וגם אם כבר אי אפשר לרשום לו הערה פיקודית בנושא, הרי ששערי השאלות הקשות עוד לא ננעלו.

הכתבים האיראנים

חאדר שאהין ומוחמד סרחאן, שני אנשי תקשורת ממזרח ירושלים, דיווחו לטלוויזיה האירנית על כניסת צה"ל לעזה במבצע עופרת יצוקה, לפני שהפרסום אושר על ידי הצנזורה. הסיפור שלהם מרמז כי גם אם הפרקליטות מאשימה את קם ברוב התלהבות בבגידה, הרי שבית המשפט יכול לראות את העניין קצת אחרת. השניים, שהסגירו עצמם למשטרה לאחר שהפרשן אהוד יערי חשף את השידור המוקדם בטלוויזיה האירנית, היו עצורים בחשד למסירת מידע לאויב בעת מלחמה. מי שישאל היכן כלואים השניים היום, יופתע לשמוע שהם ממשיכים בעבודתם העיתונאית, בין השאר בדיווחים שוטפים לעם היושב באירן. בית המשפט הרשיע אותם במסירת ידיעה בשוגג, וגזר עליהם חודשיים מאסר. ערעור שהתקבל המיר את המאסר בחודש וחצי של עבודות שירות.

מרגלית הר-שפי

הר-שפי היתה בערך בגילה של קם כשנעצרה ונחקרה בפרשת רצח רבין. לבד מרצח האופי שעברה בתקשורת, והדיבה כאילו היתה שותפתו של יגאל עמיר בתכנון הרצח, היא זכתה ליחס מיוחד גם מידי רשויות החוק. גם לאחר שהשב"כ ניקה אותה לחלוטין ממעורבות ברצח, פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, שלחה אותה לבית המשפט, לקול מצהלות התקשורת, לעמוד לדין על סעיף נידח בחוק. אך הר-שפי היא גם משל לעשרות רבות של נערות צעירות אחרות מהימין הדתי שנעצרו כאילו היו עברייניות מועדות. חלקן עברו השפלות ופגיעות מיניות בעת המעצר, אחרות נעצרו לימים ארוכים על עבירות קלות. על אף העבירות הקשות המיוחסות לה, קם לא נלקחה למעצר פיזי. היא נשלחה למעצר בית בלבד, והחקירה בשב"כ, כך דיווח הארגון עצמו, היתה 'בכפפות של משי'. אחרי הכול, דואגים להזכיר מפעם לפעם, מדובר בבחורה צעירה ללא עבר פלילי.

סינונים פוליטיים בצבא

מדיניות צה"ל בנושא החלה הרבה לפני ההתנתקות, אך התגברה אחריה. בני נוער רבים שהיו מעורבים בפעילות פוליטית בימין, מצאו את עצמם בתשאולים על רקע פוליטי ערב הגיוס, או בעת התמודדות על תפקידים זוטרים בצבא. אחרים סירב צה"ל לגייס כלל. אחיו של יגאל עמיר, למשל, נפסל לגיוס אך ורק בשל הקרבה המשפחתית. כאילו מדובר בהפצצת כור גרעיני בסוריה, בצה"ל לא מסכימים לאשר את קיומם של הסינונים הפוליטיים, למרות העדויות הרבות מאוד בעניין.

פרשת קם מעלה את התהייה עד כמה רגישים בצה"ל לשיבוצם של מתגייסים בעלי השקפה שמאלנית קיצונית. אם צעיר עם פאות נשאל על יחסו לסירוב פקודה לפני שיבוצו ביחידת כפיר, מדוע לא יישאל בן להורים פעילי 'שלום עכשיו' על יחסו לחיסול מחבלים לפני גיוסו למודיעין?

 שיבוש הליכי חקירה

ישנו סעיף בחוק המאפשר לעצור ולהעמיד לדין פלילי כל אדם המפריע במזיד להתנהלותה התקינה של פרשה פלילית. מדובר בסעיף שנעשה בו שימוש תדיר. מדי יום נעצרים אנשים שעזרו להעלים ראיות, או להבריח חשודים מידם של חוקרי המשטרה. לעיתים קרובות דואגת הפרקליטות להדביק את הסעיף לכתבי אישום הכוללים אשמה עיקרית אחרת. לא פעם היא נאלצת לוותר על סעיפי האישום העיקריים מחוסר ראיות, ובית המשפט דן את האיש רק על שיבוש ההליכים. דב אלפון ועמוס שוקן, מכל מקום, טרם נקראו לחקירה. השניים, עורך 'הארץ' והמו"ל, תומכים כלכלית ומעודדים את בלאו הדרוש לחקירה להישאר בלונדון, ונושאים ונותנים עם השלטונות כאילו ציות לחוק בישראל הוא עניין הנתון לרצון איש ואיש.

 וענונו ופיטר הונאם

גם מרדכי וענונו, אגב, לא מסר ידיעות לאויב, אלא בסך הכול הבריח מעט מסמכים ותמונות ומסר אותם לעיתונאי. פיטר הונאם, אז עיתונאי ב'סאנדיי טיימס' הלונדוני, קנה את עולמו ועשה קריירה בינלאומית בעוד המקור שלו מבלה 16 שנה בכלא בישראל, מתוכן 11 בבידוד מוחלט. לפני שש שנים הגיע הונאם לישראל ונעצר בידי השב"כ, לאחר ששם חשדו שהוא מחזיק בקלטת ראיון אסורה עם וענונו, שהשתחרר זמן קצר קודם לכן מהכלא.

העיתון 'חדשות'

הצהובון המנוח מקבוצת 'הארץ' נסגר לפני רבע מאה לחמישה ימים בהוראת הצנזור הצבאי הראשי, בשל הפרה בוטה של הוראות הצנזורה. 'חדשות' הפרובוקטיבי פרסם בזמנו כי שר הביטחון דאז, משה ארנס, הקים את ועדת זורע לבדיקת אירועי קו 300. העיתון עתר לבג"ץ כנגד הצו, אך נדחה לאחר שהשופטים קיבלו את טענת המדינה כי החלטת הצנזור מאזנת כראוי בין צורכי הביטחון ובין חופש העיתונות.

אך לא רק הצנזור הראשי רשאי לסגור עיתון. פקודת העיתונות המנדטורית מאפשרת לשר הפנים לסגור עיתון בנסיבות פליליות וביטחוניות. את הסמכות הדרקונית, שכבר שנים מדברים על ביטולה, הציעה השבוע חברת הכנסת יוליה שמאלוב ברקוביץ' מ'קדימה' להפעיל נגד עיתון 'הארץ'.

דמוקרטיה

אחרי הכול, חשוב להדגיש שהדמוקרטיה היא דבר מבורך, חשוב ובעיקר לא מובן מאליו. אפשר לסגור את עיתון 'הארץ' בצו מינהלי. אפשר להעמיד את העורך אלפון לדין. אפשר לזרוק את אורי בלאו אל מאחורי סורג ובריח. אפשר להכניס את קם לנווה תרצה לשנים כה ארוכות, עד כי איש לא יעז להדליף מסמך של גופי ביטחון במשך שנות דור.

אך אי אפשר להחמיר בביטחון ולהקל ראש בחירות. חופש עיתונות, כמו גם חירויות אחרות, הוא לא דבר שניתן למתוח ולכווץ על פי מידה מדויקת. מי שיצליח לסכור את פיו של בלאו היום, יוכל להשתיק עיתונאים רבים אחרים בעתיד. מי שיקבל את הכלים להתנכל לעיתון 'הארץ', יסגור בסופו של דבר גם את 'בשבע'.