חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

קדימה ולמעלה - בגליון השבוע

זו הסיסמה שמלווה את שולי מועלם-רפאלי במהלך המסלול רצוף האתגרים והאובדן שזימנו לה חייה.
15/04/10, 09:23
עפרה לקס

זו הסיסמה שמלווה את שולי מועלם-רפאלי במהלך המסלול רצוף האתגרים והאובדן שזימנו לה חייה.הנערה שהתייתמה מאמה במפתיע בגיל 14, נישאה לקצין החילוני משה מועלם, עמו חיה באושר עד לנפילתו באסון המסוקים. לאחר הנישואין השניים והקמת המשפחה החדשה, תקפה אותה מחלת הסרטן בה נאבקה לאחרונה, אבל גם זו לא גרמה לה ליפול.כסגנית יו"ר ארגון אלמנות צה"ל, היא לא מבינה איך הנשים שהקריבו את היקר מכל צריכות להיאבק על מנת לשמר את זכויותיהן מהמדינה.

"בשנים שאני גרה בנווה דניאל האזכרה מתקיימת ביישוב, כי יש לי בעל שעוזר לי לארגן את האזכרה של הבעל שלי". עם הפרדוכס הזה חיה בשלמות שולי מועלם-רפאלי ולדבריה, אלמנות צה"ל רבות מקיימות באותו אופן זוגיות שנייה שלמה.

שולי עצמה (45) עשתה דרך ארוכה מהתייתמות מאם בגיל 14, התאהבות של בחורה דתייה וקצין חילוני, בירור משותף אם האהבה והסובלנות ינצחו את קשיי היומיום, נישואין מאושרים, לידת שתי בנות ועד הלילה המר ההוא בו נגדע סיפור אהבתם. מאז היא דואגת להמשיך את הסיפור בכל הכוחות, מתעקשת להטביע את חותמת החיים והאופטימיות גם במה שמוצב מולה: היא נישאה בשנית, ילדה שתי בנות נוספות, מעורבת בעשייה ציבורית רבה וגם מביטה לעתיד פוליטי. בקיץ האחרון היא נאלצה להיאבק גם במחלת הסרטן, שעם קשייה הפסיכולוגיים היא עודנה מתמודדת. המוטו? "קדימה ולמעלה".    

 הטרמפ שהביא לחתונה

הפגישה שלי עם שולי מתקיימת בערב יום הזיכרון לשואה, בתום שיחה שהיא נתנה לילדי בית ספר בירושלים. היא מחוברת לנושא מגיל אפס, למרות שהיא איננה נצר משפחתי ישיר לנרצחים או ניצולים.

אני מנסה לברר איך היא עם ימי הזיכרון שניחתים עלינו בזה אחר זה בתום חג הפסח, אבל היא בכלל מציבה את פסח בראשם: "פסח הוא הבסיס ליום השואה וליום הזיכרון ויום העצמאות. מבחינתי, הדרך של הגדה של פסח, שבה דור מספר לדור, זו הדרך הנכונה גם לזכור את השואה ויום הזיכרון ולהתקדם עם זה ליום העצמאות. אנחנו זוכרים כדי להתקדם.

"גם במישור היותר פנימי, פסח הוא חג מאוד משפחתי, אז מי שיש לו משהו לזכור - פסח מאוד מזכיר לו: כל אדם שאיבד מישהו, פסח עבורו הוא חתיכת יום: בגלל ההיעדר והזיכרון".

כששולי אומרת 'זיכרון' הוא מיד מתחבר אצלה למילה 'קדימה'. כך בזיכרון השואה, כך בזיכרון החללים, וכך גם בזיכרון הפרטי של האיש שלה. "מבחינתי, מי שרוצה לזכור את מועלם צריך לקחת ממנו דברים ולהמשיך איתם קדימה".

שולי ומשה מועלם הכירו בחתונה משותפת של חברים שהתקיימה בירושלים. הוא לקח אותה טרמפ הביתה לאזור חיפה והשיחה התמשכה גם אחרי שהגיעו ליעדם. כעבור מספר ימים היתה זאת דווקא היא, הבחורה הטובה מהבית הדתי, שהרימה טלפון לקצין החילוני. האהבה פרחה ובמשך שלוש שנים ביררו השניים לעצמם אם ניתן למסד קשר כזה.

התשובה, לא בלי לבטים, היתה חיובית. מועלם, כך הוא כונה בפי כל וכך הוא מכונה עד היום בפי אלמנתו, הסכים לנהל אורח חיים דתי בבית, כולל כשרות וטהרת המשפחה. מעט אחרי החתונה, הוא יצא ללימודים ולמד בפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים בבאר שבע. כשסיים בהצטיינות, הוא בחר לחזור לחטיבת 'גולני' אותה כל כך אהב, ושימש סמג"ד של גדוד 51. כעבור שנה הוא התמנה למפקד רכס הבופור, מתוך הבנה שבהמשך יהיה מפקד גדוד. אבל שירת חייו נקטעה בכ"ח בשבט התשנ"ז, באסון המסוקים.

"כשהבעל שלי נהרג, כל החיים שלי התרסקו: האופק המקצועי שלי נהרג, החלומות שלי נשברו. יש את החיים שלי עד שמועלם נהרג ויש את החיים שלי אחרי. ואני רוצה להסתכל על כל יום מאז ולדעת שהלכתי קדימה. אני לא מסתכלת על היום שבו נולדתי. אני מסתכלת ליום ההוא".

פעמים רבות חושבת החברה שאם אלמנה נישאת בשנית היא מפסיקה להיות אלמנה. אבל שולי חותכת: "זה לא עובר לי. בלידה של שתי הבנות הקטנות שלי בכיתי על הילדים שלא ייוולדו לי עם מועלם.

עמוד 1 מתוך 2
הקודם | הבא