בשבע 388: הוי 'הארץ'

עדי גרסיאל , א' באייר תש"ע

עיתון 'הארץ' מצא את עצמו בימים האחרונים בפוזיציה שהוא מרבה לייחס לממשלת ישראל: לבד נגד שאר העולם. ביקורת ציבורית, קריאות לחרם ומתקפות מצד חברי כנסת, אנשי ביטחון בעבר ובהווה ומשפטנים בכירים היו מנת חלקו של העיתון על תמיכתו בכתב אורי בלאו, שהוכרז כעבריין נמלט. השב"כ חושד כי בלאו, השוהה בלונדון, מחזיק מסמכים סודיים רבים שהועברו לידיו בידי ענת קם. בצר לו, גייס העיתון את מרבית כתביו בניסיון לגונן על עמדתו. הרבה התחסדות, מילים גבוהות וגלגולי עיניים - כפי שהארץ אוהב כל כך להדביק לימין ולדתיים - היו שם. תשובה לשאלות הפשוטות על עמדתו של העיתון - קשה היה למצוא.

אין זו הפעם הראשונה בשנה האחרונה שבה עיתונאים וכותבים ב'הארץ' מוצאים את עצמם מסובכים בנסיבות מביכות ואף פליליות. לפני כעשרה חודשים התפוצצה פרשת פרס ספיר, שבה היו מעורבים שני בעלי טורים בעיתון: יוסי שריד ואריאל הירשפלד. כזכור, השניים ישבו בוועדת הפרס ובחרו במקורביהם - היו"ר שריד בספר שערכה אחייניתו, והירשפלד בספר של בת זוגו לשעבר. כמה חודשים אחר כך פורסמו תלונות על הטרדה מינית של מספר נשים בידי יצחק לאור, מי שהיה עורך בדסק החדשות של העיתון בעבר וכיום סגן עורך מוסף התרבות, והוגשה נגדו במשטרה תלונה על אונס. פרשת ענת קם ואורי בלאו טרם הסתיימה וכבר התרגש על העיתון משבר נוסף: סגן עורך מוסף הארץ, אורי תובל, התבטא בדף הפייסבוק שלו בגסות יוצאת דופן כלפי משפחתו של אלירז פרץ הי"ד.

למותר לציין שמערכת העיתון לא מצאה לנכון לגנות או לנקוט בצעדים כלשהם נגד מישהו מהמעורבים. רובם אף זכו לגיבויה.

הצטברות מקרים כה רבים צריכה להדאיג את קברניטי 'הארץ'. לו היה מדובר בעיתון אחר, היינו מייעצים להם לבדוק את המזוזות בבניין - בהנחה שיש כאלו. אבל מכיוון שאנחנו מכירים את הנפשות הפועלות, אולי עדיף שיבחנו, בפעם האחרונה להיום - כמו שהם אוהבים לייחס למתנחלים, אם יש קשר בין האקלים הפוסט ציוני-ליברלי-מתנשא שהעיתון מטפח, למעשיהם של כותביו.