בשבע 388: עצמאות עם שורשים

אסתי רמתי , א' באייר תש"ע

"מה הדבר שהכי מסמל בעיניכם את המדינה?" שאלה המורה אחרי שחזרנו מחופשת הפסח.

"הדגל", "הצבא", "ההמנון", צעקו ילדים מסביב, ומהספסל האחרון אביב האכלן צעק "פלאפל!". כולם התפוצצו מצחוק.

"לא לצעוק בבקשה...", אמרה המורה, "לכולכם תהיה הזדמנות מצוינת להביע את דעתכם. לשיעור הבא אני מבקשת להכין מצגת קצרה על הסמל שבחרתם. אני חושבת שזאת תהיה הקדמה נחמדה לנושא של יום העצמאות".

שברתי את הראש כל הדרך הביתה. אני דווקא אוהב להכין מצגות, עם מוזיקה והכל, אבל חיפשתי נושא טוב. משהו מקורי.

כשהגעתי הביתה, סיפרתי לאמא על המטלה שקיבלנו, ושאלתי אם יש לה רעיון בשבילי. היא חשבה לרגע. "מצטערת, לא ממש. תגיד, אתה רוצה לבוא איתי לקניות אחרי שתאכל? אני אוהבת להצטייד לפיקניק של יום העצמאות כבר מעכשיו, לפני שמתחיל העומס".

וואו, נזכרתי, עוד מעט הפיקניק המשפחתי של יום העצמאות אצל סבתא ציונה.  פוגשים שם את כל הדודים ובני הדודים וזה ממש ממש כיף! בעצם... זה רעיון לא רע... רצתי לחדר, התחלתי לשרבט כל מיני דברים במחברת שלי, וכשסיימתי הראיתי את התוצאה לאמא. "מקסים!" היא התפעלה. "פשוט רעיון מקסים. אני אשמח לעזור לך לאסוף חומרים".

ביום ראשון הגיעו כולם עם המצגות שלהם. ארז, שאבא שלו הוא קצין, הכין מצגת מדליקה על צה"ל. אוהד, שמתעניין בפוליטיקה, הכין מצגת על הכנסת. ולא תאמינו, אבל אביב באמת הכין מצגת על פלאפל, וזה דווקא היה מעניין מאוד (חוץ מזה שזה גרם לי להרגיש רעב...). ואז הגיע תורי. די התרגשתי, אבל שמתי את הדיסק במחשב, והתיישבתי לראות את המצגת עם החברים. אני לא יכול להראות לכם את התמונות שהקרנתי שם וגם לא להשמיע את המוסיקה, אבל הנה הקריינות שהקלטתי, ואת השאר תצטרכו לדמיין.

"המצגת הזאת היא על הסבתא רבה שלי, סבתא ציונה. סבתא נולדה בגרמניה, בדיוק בפורים, לפני שמונים ושש שנה. היו לה ארבעה אחים ואחיות – דב, יוסלה, נחמה וחנה. אבא שלה, הרב חיים גרינברג היה רב חשוב בקהילה, ואמא שלה, תמר, ניהלה חנות מכולת. השואה התחילה כשסבתא היתה בת חמש עשרה, ובגיל היא שבע עשרה היא נלקחה למחנה הריכוז. היא הצליחה לשרוד את המחנה, אך כל משפחתה נרצחה.

כשהמלחמה נגמרה, סבתא הצליחה לעלות לארץ ישראל באוניית מעפילים. היא פגשה את סבא שלום שעלה לארץ מאלג'יר והם התחתנו. סבתא למדה להיות אחות והצילה אנשים במלחמה. הם גרו בקיבוץ, ונולדו להם חמישה ילדים: משה, חנן, תקווה, יהודה ואפרים.

"משה הי"ד נהרג במלחמת ששת הימים. הילדים האחרים התחתנו, ונולדו גם להם ילדים. סבא שלי הוא חנן, והוא מפקח של משרד החינוך. כשסבתא ציונה היתה בת ששים וחמש, סבא שלום נפטר ממחלה והיא עברה לגור ביישוב קדומים, כדי ליישב את ארץ ישראל. כיום יש לסבתא עשרים ואחד נכדים וחמישים ושבעה נינים שאני אחד מהם. ארבעה נכדים הם קצינים בצבא ושניים הם רופאים. בן אחד וארבעה נכדים הם רבנים. נכד אחד הקים יישוב וגם השאר עושים דברים חשובים. גם סבתא ממשיכה לעשות חסדים למרות שהיא לא צעירה.

"ביום העצמאות כולנו נפגשים לפיקניק בקדומים אצל סבתא וזה ממש כיף. אני חושב שבזכות אנשים כמו סבתא שלי אנחנו חיים כאן במדינת ישראל, ובגלל זה בחרתי אותה".