בשבע 389: ריקוד הנשמה

מופע המחול 'פעימות', שמתרומם מעבר לתנועות הגוף, נולד ממפגש בין רקדניות דתיות לפיסקה מדברי הראי"ה.

עדי (דוד) אהרון , ח' באייר תש"ע

יש לי חברה, רקדנית מחול מוערכת מאוד שרקדה עם כל המי ומי ולבסוף חזרה בתשובה. בכל מופע בו רקדה, לפני החזרה בתשובה, תמיד הייתה מיוחדת יותר מהשאר. "את רוקדת עם הנשמה, לא רק עם הגוף", היו אומרים לה בהתפעלות כל הזמן. לא פלא, אם כן, שכעבור זמן לא רב, זכתה להגשים גם את מחול הנשמה שלה.

את אותה התחושה חשתי במופע המחול 'פעימות'. מופע של צעירות דתיות (לנשים בלבד, כמובן) שנערך ב'מעבדה' בירושלים. הן היו שם, קרוב לעשרים בנות, בגילאי 17-21, וכולן רקדו באופן מרהיב עם גופן, אך בעיקר עם הנשמה שלהן. דבר נדיר, למי שמכיר את תרבות המחול בארץ.

את המופע יצרה והפיקה אביטל, מנחת הקבוצה, שגם הרשימה עם ביצועים נדירים של לוליינות וריקוד מלטף ודרמטי כאחד. אביטל היא תושבת נצרים לשעבר, וכיום מתגוררת בשכונת מעלה הזיתים בראס אל עמוד. בערב המופע יצאה מביתה, חרף היריות והפרעות שנשמעו מכל עבר בסביבת ביתה. במשך כשנה היא אימנה את קבוצת הבנות למופע שהיא קוראת לו "כשנחשף כיעור הלב מחפש יופי – פעימות".

מדהים לראות מה פיסקה אחת קטנה של הרא"יה קוק יכולה לחולל, תרתי משמע. שכן, המופע כולו נולד כתוצאה ממפגש של אביטל והבנות עם הפיסקה מאורות הקודש. אפשר לומר בעצם, שעיקר ההשראה למופע המיוחד הזה היתה בעקבות משורר התשובה.

פעימות הנשמה, זה מה שהיה שם, כשהבנות חוללו עם גופן ונשמתן, וחשפו בלא אומר תהליכים שעברה נשמתן במהלך השנה האחרונה. היה שם שואו אמנותי, בעיקר כשאביטל הופיעה, אבל יותר מכל היה דיבור פנימי-רוחני-נשי. כנראה שכשיוצרים ממקום של אמונה, הסיפור שהגוף מספר הוא אחר לגמרי. ושווה בהחלט להקשיב לו.

המופע כלל סוגי ריקוד שונים: מחול מודרני, היפ-הופ וקטעי אקרובטיקה אווירית.

גם המוסיקה היתה מגוונת. קודש וחול שימשו שם בערבובייה כאשר לצד שירים לועזיים מילאו את האוויר מילות קודש מופלאות ומקוריות שפתחו את הלב והפכו את המופע למיוחד במינו. לטעמי, אם היו מוותרים על שירים ממחוזות זרים ומתמקדים רק בשירים עם תוכן יהודי, תחושת הרוממות מהמופע היתה הרבה יותר גדולה.

על רוב המילים המקוריות אחראית מוריה באט, סטודנטית מוכשרת ביותר מבית הספר למוסיקה 'רימון', שגם שרה וניגנה בפסנתר נגינות מתוקות במהלך המופע, דבר שהעלה את רמת המופע מן הגוף יותר אל הלב.

גם התלבושות הרבות שהוחלפו במהלך המופע בן השעה, תאמו את התוכן הרוחני ונראה היה שהן שואפות להיות צנועות עד כמה שאפשר.

בין הגאולה הפיסית של חודש ניסן, לגאולה הרוחנית של חג מתן תורה, יפה לצפות במופע כזה – נשים שרוקדות את מחול הגוף עם הנשמה, בשאיפה לזכות לחירות הגוף ולחירות הנשמה.