בשבע 389: המאבק של כולנו

למרות שתיקת הרבנים, קיבלו תלמידי הר ברכה גיבוי ועידוד דווקא מהציבור הרחב, שרואה בהם את נושאי דגל המאבק הצודק. תגובה למאמרה של נעה איתם.

עקיבא סמוטריץ' והרב גדי בן זמרה , ח' באייר תש"ע

תלמידי ישיבת הר ברכה עומדים מול התמודדות כבדה. בחורים צעירים שעל כתפיהם משא כבד. עליהם להכריע האם לדאוג לעצמם ולעתידם, למסלול אותו הועידו לעצמם ברמה האישית, או לעמוד בגבורה על כבודם של ישראל, על כבוד התורה והארץ.

הציפייה מרבנים, ראשי ישיבות, העומדים בראש מערכות גדולות, לעמוד בעצמם כחומה בצורה אל מול הכוחנות הדורסנית של שר הביטחון, כנראה לא מציאותית. מול עיניהם עומדת הישיבה והמוסד או המוסדות שהקימו בעמל רב, ואשר ניזונים מתקציבים הנשלטים ע"י מערכת שלטונית שהפוליטיקה והפוליטיקאים מנהלים אותה. אנו לא באים לומר אם זו לדעתנו המציאות האידיאלית, אך זו כנראה המציאות.

מי שנדרשים לעמוד מאחורי אותם בחורים צעירים הם הציבור הרחב והגופים שנטלו על כתפיהם לומר את דברו של הציבור הגדול. אכן, כולנו חיכינו לתלמידי החכמים הגדולים, ואמנם רק מעטים מהם אזרו חייל ועמדו בגבורה על כבוד התורה והארץ. כאמור, אל לנו לדון את אותם שלא, ואל תדון את חברך, ק"ו את רבך, עד שתגיע למקומו.

ברמה ה"הלכתית ומחשבתית, מוסרית וציבורית", כדברי איתם, של קבלת ההחלטה האישית, הרי שהישיבה והעומד בראשה אמרו באופן ברור ביותר שהתלמידים שלא הסכימו להתפשר על אמונתם ועל דרכם הם הגיבורים האמיתיים והם מקדשי שם שמים. גם דברי הרב ליאור, הרב שמואל אליהו ורבנים נוספים, היוו עבורם קו מנחה ברור כיצד עליהם לנהוג.

הם מבינים היטב כי בעמידתם האיתנה כנגד הדורשים שיעזבו את ישיבתם, ובכך לסרב להגדרה כי סמכות העל שלהם היא המפקד, הם מגדלים ומעצימים את הערך העצום של שירותם הצבאי. כהמשך לחיילי צבא דוד המלך, הם אומרים בפה מלא כי הנאמנות העליונה היא לדבר ה'. משם נשאבים כוחות הנפש והגבורה למסירות הנפש בקיום מצוות "עזרת ישראל מיד צר" ומצוות כיבוש וירושת הארץ.

בחודש האחרון יצאו גופים רבים (ביניהם ועדי המתיישבים של השומרון ובנימין, הלב היהודי, חומש תחילה, נשים בירוק, קוממיות ועוד)  במסע פרסום נרחב ברחבי יש"ע, וגם מעל גבי עיתון זה, בתמיכה גדולה ונחרצת בתלמידי הישיבה שבחרו במסירות אישית לשאת על כתפיהם את המאבק של כולנו.

ההד הציבורי הבא לידי ביטוי בתגובות הרבות המגיעות כתוצאה מפרסום זה, מעיד יותר מכל על התמיכה הציבורית שיש לאותם התלמידים. מהתלמידים עצמם וממשפחותיהם אנו למדים עד כמה התמיכה הציבורית הזו חשובה ואפילו הכרחית עבורם. גם הדברים שכתבה איתם מצטרפים לרוח גבית זו, המעניקה לאותם בחורים גיבורים את הכוחות להמשיך במאבקם–מאבקנו הצודק.

לכן, בסופו של דבר, תלמידי ישיבת הר ברכה לא נותרו לבדם! לא "כולם שותקים",  וכן - "כולנו הר ברכה"!

ברק לא "יכול להיות מרוצה", כדברי איתם. "הוא הניח שהדתיים יתקפלו" - אך הוא לא צדק. ו"החלק התורני והאידיאליסטי ביותר בציבור הדתי כן מסוגל לעמוד כחומה להגנת החברים בו", דווקא מתוך - "העם שבשדות"!