בשבע 389: בלם ימני

יו"ר הקואליציה, ח"כ זאב אלקין, נטש פעמיים קריירה אקדמית מבטיחה לטובת עשייה לאומית, והוא לא מתחרט.המתנחל שחבר לשרון ו'קדימה' לא מגנה את חבריו שניתקו עימו אז מגע.

עפרה לקס , ח' באייר תש"ע

יו"ר הקואליציה, ח"כ זאב אלקין, נטש פעמיים קריירה אקדמית מבטיחה לטובת עשייה לאומית, והוא לא מתחרט. המתנחל שחבר לשרון ו'קדימה' לא מגנה את חבריו שניתקו עימו אז מגע, ומשחזר את מהלכיו הנחושים להכשלת שלטון לבני-אולמרט טרם הבחירות.למרות שהוא מתווכח לא מעט עם ראש הממשלה, אלקין עדיין סבור שנתניהו טוב ליהודים, אולם את שר הביטחון הוא מגדיר כ"נטע זר" בקואליציה.כתושב גוש עציון שחווה על בשרו את גזירת ההקפאה, הוא נאבק יחד עם חבריו בשדולת א"י כדי להקל על חיי אחיו בהתיישבות ולמנוע גזירות דומות בעתיד

על ההצטרפות ל'קדימה': "היו הרבה התלבטויות", הוא מודה "חשבתי שבקדנציה ההיא ייקבעו גבולות הקבע ביו"ש. וחשבתי שאם בגלל חשש מאובדן קריירה אקדמית או ביקורת חברתית אשאר בחוץ, ובסוף הדברים ייחתכו ואני אכאב את התוצאה, אני לא אעמוד בזה שיכולתי להשפיע ולא עשיתי את זה"

"אני חושב שהימין הפיק לקחים והגיע למסקנה שצריך לשבת שבעה נקיים לפני שמפילים ממשלת ימין כי אין יותר ימינה, אלא רק יותר שמאלה. אם ישאלו את חבריי מהאיחוד הלאומי, לא בטוח שהם באמת רוצים להפיל את הממשלה"

"לתפישתי, הממשלה הזו הוקמה בשם בוחרים שרצו שינוי ורוב לאומי. נכון, היינו צריכים את מפלגת העבודה כדי להקים ממשלה, אבל אני רואה אותנו כקואליציה לאומית. אני גם אחד מראשי שדולת ירושלים בכנסת ושדולת המפונים, וכל אחד משלושת הדברים נראים לי מטרות חשובות של הקואליציה הזאת"

הוא נבחר כחבר כנסת מטעם 'קדימה' אבל פעל למען מגורשי גוש קטיף, הצביע נגד הממשלה ושם רגליים לאהוד אולמרט. היום הוא משמש יו"ר הקואליציה, אבל לא תמיד מסכים עם ראש הממשלה ואפילו עומד בראש שדולת ארץ ישראל, שדואגת לחשק את נתניהו מימין בנחישות ולהוות משקל נגד לתרגילי שר הביטחון. האידיאולוגיה והמצפן האישי, כך נראה, הם היחידים שמניעים את חבר הכנסת זאב אלקין, עוד מאז היותו נער שהשיג בסתר חומרים מן המחתרת היהודית בברית המועצות, כי העברית והיהדות משכו את ליבו.

הסטודנט שהקים ארגון מורים

זאב אלקין (39) נולד בחארקוב, אז ברית המועצות, היום אוקראינה, למשפחה שהוא מכנה "יהודית טיפוסית" כלומר בלי סממנים של מסורת. הזהות היהודית שלו נבנתה סביב "קריאה על דמויות יהודיות בספרות הכללית, והרבה אנטישמיות". בתיכון הגיעו אליו בדרך לא דרך חומרים מן המחתרת היהודית והוא החל ללמוד עברית. עד מהרה יצר קשר עם אנשי המחתרת ובטיול כיתתי למה שהיה אז לנינגראד הוא התחמק מן הכיתה, חבר לאנשי המחתרת וקיבל חומרים נוספים. כדי לא להסתבך הוא לא גילה אפילו להוריו, ולא, הוא לא פחד.

כשהגיע אלקין לאוניברסיטה, נפתח בפעם הראשונה קורס רשמי לעברית. כעבור חצי שנה הוא הפך להיות המורה. "נקלעתי לתקופה מיוחדת של הפרסטרויקה (הרפורמות הכלכליות שהנהיג גורבצ'וב בברה"מ, ע"ל). בארצות הברית סגרו את השערים ליהודים ורבים מהם החליטו בכל זאת לצאת מן המדינה, ובחרו בישראל. הביקוש לעברית היה מאוד גבוה. כשאני למדתי בקורס היו איתי 40 איש. אחרי 9 חודשים הקמתי ארגון מורים לעברית במסגרתו למדו 3,000 איש". המהפך הזה היה גם מהפך אישי. בשנה ב' באוניברסיטה, והוא בן 18 בלבד, הפך אלקין מתלמיד למוביל ארגון גדול שייסד מערכת של לימודים והשתלמויות. 

עם החשיפה שלו לעברית הגיעה גם ההתעניינות במסורת היהודית, ואחריה החזרה בתשובה. "זה היה מאוד טבעי, חלק מחיבור שלי לשורשים אלפי שנים אחורה". ההורים של אלקין הופתעו, ובשלב מוקדם אפילו ניסו להיאבק בכיוון החדש של בנם, אבל אחרי תקופה הם השלימו עם העובדות. חלק גדול מהקבוצה של המורים הצעירים לעברית, מספר אלקין, עבר תהליך דומה והם אפילו חידשו את פעילות בית הכנסת בעיר, "שהוא אחד מבתי הכנסת הגדולים באירופה ופעיל עד היום".

אלקין גם דאג לנוער בעירו ובמדינתו. הוא יצר קשר עם אנשי 'בני עקיבא' והקים סניפים של תנועת הנוער ברחבי ברית המועצות. "הייתי מזכ"ל בנ"ע הראשון והאחרון של ברית המועצות", הוא צוחק "כי אחרי שעליתי לא הספיקו לאייש את התפקיד, וברית המועצות התפרקה. מכאן ואילך כבר לא היה מזכ"ל, אלא שליחים שניהלו את התנועה במדינות שונות בחבר העמים".

מה שגדע את פעילותו של אלקין בעיר הולדתו היו איומים על חייו שהגיעו מכיוון המאפייה המקומית מצד אחד וחב"ד מהצד השני. "נאלצתי להסתובב כמה חודשים עם שומר ראש, כי הרבה כוחות לא אהבו את הבולטות של הקבוצה שלנו. קיבלתי הוראה מאנשי 'נתיב' לזרז את העלייה שלי כי המאבק הזה חסר סיכוי. אז כל הקבוצה שלנו עלתה תוך חודש, בסוף שנת 90'".

עוד לפני העלייה ידע אלקין שהוא מתכוון ללמוד בישיבת 'הר עציון'. הוא התיישב עם אשתו בגוש עציון וכעבור חצי שנה השתקעו באלון שבות. ממוביל ארגון גדול הפך אלקין שוב לתלמיד מן המניין, ולמד בישיבה כ-5 שנים. תוך כדי הוא עשה צבא, למד באוניברסיטה, היה לאב והמשיך לעסוק בענייני חינוך וקליטה.

באוניברסיטה העברית פתח אלקין פרק חדש בלימודיו והחליף את המתמטיקה בה התמחה בהיסטוריה של עם ישראל, על אף שלא היה לו רקע מוקדם. "זה היה לא פשוט, אבל סברתי שזה מה שנכון לעשות", הוא אומר. המשפט הזה, אגב, עתיד לחזור בהקשרים שונים במהלך המפגש עימו.

לא היתה לך נפילה כשהגעת ארצה? חלום ושברו?

"יש הרבה פעילים של התנועה היהודית בברית המועצות שעברו משבר כזה, חלקם לא התאוששו וירדו", הוא מסכים. "אני, ברוך ה', יכול לומר בגדול שלא עברתי אותו. היו לי הרבה מאוד חברים מהארץ איתם ניהלתי שיחות לפני שעליתי, והיתה לי עברית טובה. הייתי די מוכן למה שאמצא כאן, וגם פגשתי הרבה אנשים טובים בכל המקומות שבהם הייתי".

כיום מתגורר אלקין, שהתגרש ונישא בשנית, בכפר אלדד שנמצא במזרח גוש עציון ("בין שר החוץ להרודיון"). יש לו שני ילדים מנישואיו הראשונים והוא מגדל עם אשתו השנייה את שתי בנותיה, שאימץ.  המשפחה מתגוררת בקראוון עד אשר תבנה את ביתה על מגרש שרכשה במקום. "לפי מיטב ידיעתי, אני הח"כ היחיד שהוקפא", הוא אומר, ומסביר שהם גרים במה שהיה פעם מזכירות היישוב הזמני של נוקדים. "לפי האגדות, ח"כ יורי שטרן ז"ל קיבל קהל באחד מחדרי הבית".

העולים הסרוגים נשארו בחוץ

במשך שנים רבות היה זאב אלקין בתוך העשייה החינוכית והציבורית וליד הפוליטיקה. כשהגיע לארץ הוא התפקד למפד"ל, אבל שנת תשנ"ו, בה השיגה 'ישראל בעלייה' שבעה מנדטים אגדיים, מצאה אותו חלק ממפלגת העולים הזאת, אם כי לא כמועמד מטעמה. התמיכה שלו במפלגה, הוא אומר בגילוי לב, היתה תוצאה של אכזבה מן הממסד הציוני-דתי, ש"לא היתה לו פתיחות להשפעה של ציבור דוברי הרוסית". בסוגריים הוא נותן עוד שמות של פעילים ציוניים דתיים כמו יוסף מנדלביץ', יולי אדלשטיין ובמידה מסוימת גם נתן שרנסקי, שעל אף השתייכותם למגזר הסרוג מצאו את עצמם במפלגות אחרות או לגמרי בחוץ.

ההצלחה של מפלגת יוצאי חבר המדינות סללה גם עבור אלקין דרך, והוא יכול היה להפוך רעיון תיאורטי למוסד קיים. הוא הקים את מרכז 'צ'ייס' ללימודי יהדות בשפה הרוסית, שפועל עד היום בירושלים, באוניברסיטת מוסקבה ובסן פטרסבורג. אחר כך הוא הפך ליועץ מנכ"ל הסוכנות בנושא החינוך היהודי בחבר המדינות ועזר לחולל שינוי בתחום. במקביל, לא חדל אלקין לפעול בציר ישראל רוסיה ובקליטת עולים בפרויקטים נוספים. בחירות 2006 מצאו אותו לקראת סיום לימודי הדוקטורט, עם מילגה מובטחת ללימודי פוסט דוקטורט בחו"ל ועם סיכוי לא רע לתקן באוניברסיטה העברית, שם לימד במשך עשור. הניסיון הפוליטי היחיד שצבר היה בהקמת מטה רוסי לפעילות הסברה לקראת קיומו של משאל מתפקדי הליכוד. כדי להפעיל אותו לקח אלקין שבועיים חופשה מהעבודה, וחולל לדבריו מהפך תודעתי בקרב ציבור דוברי הרוסית, "מה שלא היה פשוט, כי הם מאוד העריכו את אריאל שרון".

ההתנסות הזאת, הוא אומר, היתה נטולת יומרות פוליטיות, אבל זה הספיק לאנשי 'קדימה' שביקשו להביא שמות חדשים למפלגה, בעיקר מקרב ציבור דוברי הרוסית. את אלקין הכירו כמה מהם משדה העשייה, ובנוסף אמרו לו: "יש לך ניסיון, ניהלת מטה, אתה מכיר את כולם בביצה הליכודית, בוא".

אלקין ידע שאם יעזוב כעת את האקדמיה, לא יהיה לו לאן לחזור. "זה לא כמו פרופסור, שהמשרה שלו באוניברסיטה מחכה לו". מצד שני, זו לא היתה הפעם הראשונה שקריירה אקדמית שלו עמדה על כף המאזניים מול עשייה שבה האמין. "היתה לי קריירה אקדמית מובטחת ברוסיה בתחום המתמטיקה, ושמתי הכל בצד מתוך רצון להשפיע על מה שקורה כאן במדינה".

הטלפון עם ההצעה להצטרף למפלגת השלטון הגיע כמה דקות לפני שבת, "אז עניתי 'לא'. התשובה היתה 'תחשוב שבת, ממילא לא תספיק להסביר מה הנימוקים שלך עכשיו'. במוצאי שבת התשובה כבר היתה חיובית.

"היו הרבה התלבטויות", הוא מודה "חשבתי שבקדנציה ההיא ייקבעו גבולות הקבע ביו"ש. וחשבתי שאם בגלל חשש מאובדן קריירה אקדמית או ביקורת חברתית אשאר בחוץ, ובסוף הדברים ייחתכו ואני אכאב את התוצאה, אני לא אעמוד בזה שיכולתי להשפיע ולא עשיתי את זה. חוץ מזה, אמרתי - ויתרתי אז על קריירה אקדמית, אעשה את זה גם עכשיו. ידעתי שיש רגעים שבהם סופרים כל אצבע, והם שווים הכל".

לא נרתעת מלהתחבר לשרון?

"חשבתי שיש לנסות להשפיע על העתיד במקום להסתכל על העבר, וחשבתי שיש לו כוונה כנה לנסות לשמר כמה שיותר את יו"ש ולנסות להוביל תהליך של סיפוח, כהשלמה של ההתנתקות. הבהרתי שאני בא עם עמדות ברורות בעניין הזה ועם קווים אדומים, והם צריכים לדעת שאם יגיע רגע המבחן ואדע שהם לא עשו כל שביכולתם לשמר כמה שיותר, אני אלחם". גורם נוסף היה האנונימיות היחסית שלו בקרב קהל דוברי רוסית הרחב: "ידעתי שאני לא מביא קולות לקדימה, אז מהבחינה הזאת לא היו לי נקיפות מצפון. וגם לא היה חשש שאנשי הכיפות הסרוגות יצביעו קדימה ב-2006 בגללי".  

ההחלטה היתה לא פשוטה גם בגלל הסביבה החברתית של אלקין. ביישובו, אלון שבות, היה ניסיון להטיל עליו חרם ("אני מבין אותם"), והיו אפילו חברים שניתקו איתו מגע.

ואולם, היחסים בין אלקין ו'קדימה' עלו תוך זמן קצר על שרטון. "אולמרט פנה די מהר לנתיב שהיה קשה למצוא אותו בתוך הדברים שאנשי שרון סימנו לפני הבחירות". אלקין שמר על עצמאות בכנסת, ובין השאר פעל רבות למען העקורים וקידם הצעות חוק למענם, דבר שהוא עושה עד היום. הוא הצביע עם הימין והליכוד בנושאים לאומיים, ואפילו חתם על המלצה לרובי ריבלין שהתמודד על נשיאות המדינה, מול פרס, מועמד 'קדימה'.

השיא היה בסוף הקדנציה, עת אלקין התאמץ לשים רגליים לאולמרט, ואחר כך לליבני, שניסתה להקים ממשלה עם ש"ס. אלקין היה בין אלה שהניאו את המפלגה מלעשות את הצעד, ואז עלתה אופציה של ממשלה צרה עם תמיכת הערבים מבחוץ.

הרגע בו 'כל אצבע חשובה' הגיע: "שכנעתי את כל מחנה מופז להתנגד למהלך, וכשהיא פוררה את ההתנגדות היתה חסרה לה בגדול אצבע אחת כדי להשלים את המהלך ולגייס את הרוב. קיבלתי כל מיני הצעות מפתות לתמוך בהקמת הממשלה הזאת אבל סירבתי. וכך, אפילו אם לא לוקחים את השנה האחרונה שלי בכנסת, אלא רק את הצעד ההוא שמנע מלבני את המשך השלטון, זה כבר הספיק לי, כי אם היא היתה מצליחה זה היה נוראי בעיניי".

הרחק מזרקורי התקשורת

לפני הבחירות האחרונות החליט אלקין שהוא לא נשאר ב'קדימה'. הפער האידיאולוגי היה גדול מדי, "למרות שהאופק היה טוב מאוד". חבריו מן הליכוד אמרו לו שזו התאבדות פוליטית, שיחכה עוד קדנציה אחת ושהוא בעצם יכול להיות עצמאי גם בכנסת ה-18. אלקין דחה את העצות: "ידעתי שבניגוד ל-2006, הפעם אני נהנה מפופולריות ברחוב הרוסי ושהתמודדות שלי תביא קולות ל'קדימה', והרי עשיתי הכל כדי שהם לא יוכלו לקיים ממשלה!".

ההחלטה לעזוב את 'קדימה', הוא אומר, היתה קלה. ההחלטה לאן היתה לא פשוטה. "היו לי שיחות עם הבית היהודי, כשהוא עוד היה בית. היו לי יחסים טובים עם כל ראשי המפלגות שם, אבל די מהר הבנתי שלא יהיה בית ושכולם מסרו את המפתחות אבל אין מי שייקח. אם הייתי רואה שיש שם ריכוז כוחות של הציונות הדתית ייתכן שהייתי בוחר בזה. חוץ מזה היו לי גם שיחות עם ישראל ביתנו". בחירתו הסופית של אלקין ידועה. "אני עדיין בתפישה שבמפלגה גדולה, בטח אם היא מפלגת שלטון, ההשפעה היא יותר גדולה, כי גם אם אתה נציג של מגזר רוסי או ציוני דתי, אתה מצליח לגייס כוחות גדולים הרבה יותר לטובת עניינים כאלה או אחרים".

מצד שני אתה צריך לבלוע הרבה צפרדעים.

"זה נכון. ובכל זאת, ההשפעה שלך לטובת דברים שאתה מאמין בהם גדולה פי כמה מאשר במפלגה מגזרית גדולה או קטנה". ובכל זאת, אלקין כן רואה מקום למפלגות נישה ומשתף איתן פעולה, בין בעניין הרוסי ובין בעניין הציוני דתי. "הקו שלי הוא שלא נכון לדבוק במחלוקות פוליטיות, וכשיש עניין משותף צריך לשתף פעולה. כך עשינו בעניין הוועדה לבחירת שופטים, החוק למשאל העם על הגולן, ועוד. ראינו שזו עוצמה כשמתחברים ביחד, ושיתוף הפעולה הזה הביא להקמת שדולת ארץ ישראל".

זאב אלקין הוא יו"ר הקואליציה של נתניהו. משרת אמון שמחייבת עבודה קשה, המתבצעת ברובה מאחורי הקלעים התקשורתיים. אלקין אפילו מלין על כך שיעילותו פוגעת בתדמיתו התקשורתית: "זה דורש עבודה יומיומית של גישור בינאישי ומפלגתי. היום, 90 אחוז מהמשברים נפתרים לפני שהם מגיעים לתקשורת - כך הרבה יותר קל לפתור אותם. מצד שני, כשהם לא מגיעים לתקשורת נוצר הרושם שקל לנהל את הקואליציה".

תשובה לשאלה איך נוחת אלקין, חבר כנסת שהגיע כרגע מהמפלגה המתחרה, הישר לכסא יו"ר הקואליציה, הוא מציע לבקש מראש הממשלה עצמו. אבל ליד העצה הזאת הוא מנדב גם הסברים של ממש: "זה מצבור של גורמים. דבר ראשון, היה לי ניסיון של קדנציה בכנסת. כל הוותיקים הפכו לשרים בממשלה ומי שנשאר הם החדשים. חוץ מזה, בקדנציה הקודמת היתה לנו שותפות בכל מיני מהלכים פוליטיים מורכבים, שעוד אי אפשר לספר על כולם. האחרון שבהם היה מניעת הקמת ממשלה על ידי לבני. נתניהו העריך את זה".

יושב ראש קואליציה אחראי על ההצבעות בוועדות ובמליאת הכנסת. הוא דואג לגיבוש העמדה של הקואליציה ולכך שהיא מקבלת תמיכה וכמובן, הוא עומד לצידו של ראש הממשלה בדאגה ליציבותה ושלמותה של הספינה הנקראת 'קואליציה'. אחרי שנה בתפקיד, אלקין בהחלט מרוצה: "הקואליציה לא הפסידה באף הצבעה, לא בוועדות ולא במליאה, וזה לא ברור מאליו בכלל. הקואליציה של אולמרט היתה באותו גודל וכבר בשבועות הראשונים היא התחילה להפסיד בהצבעות".

לקואליציית נתניהו יש תדמית של תמנון רב זרועות מסורבל: גם מפלגת עבודה וגם הבית היהודי, גם יהדות התורה וגם ישראל ביתנו. אלקין אומר שהקואליציה הנוכחית לא רק מצליחה במלאכה הלא פשוטה של הישרדות, אלא גם מושלת. "כשנכנסנו לשלטון, המדינה היתה על סף משבר כלכלי חסר תקדים. היו שלבים במו"מ שאפילו עלתה שאלה אם כדאי לקחת את הובלת הממשלה בתנאים האלה, כי יקרו כאן דברים נוראיים. אנחנו סוגרים שנה כשהמשבר מאחורינו, כמעט לא זוכרים אותו, והיציאה ממנו לא דרשה מחיר כלכלי-חברתי כבד. להיפך, הגדלנו את הקצבאות לקשישים חסרי יכולת בצורה משמעותית וקצבאות ילדים ועוד כל מיני עניינים חברתיים. היו מחירים, אבל בהתחשב בגודל האיום, הצלחנו לצאת ממנו במחיר יחסית נורמלי".

אם כבר קואליציה - איך בולעים את הצפרדע בדמותו של שר הביטחון?

"זה לא פשוט. מרגע שהממשלה הוקמה יש לי עימות כמעט תמידי איתו בכל הדברים שאני עושה. ברור שהוא נטע זר בקואליציה".

נטע זר עם המון כוח.

"המון כוח שחלק ממנו היה חולשה ועכשיו פחות. כשהוא היה יותר חלש בתוך מפלגתו, חששו לתת לו מכה, שמא יתמוטט כל הבניין. מצד שני, כמעט בטוח שאם מפלגת העבודה לא היתה קופצת למים, היינו צריכים להחזיר את המפתחות ללבני. מבחוץ היה נראה שיש 64 מנדטים בטוחים, אבל זה לא היה כך.

האם לא מוותרים להם יותר מדי? כן, מוותרים יותר מדי, ואחד התפקידים שאני רואה לעצמי הוא לנסות למזער את הנזקים האלה. לפעמים זה מצליח".  

אני מזכירה לבן שיחי את הצהרת ראש ממשלתו בנוגע למדינה פלשתינית, ומעירה שהימין, איך נאמר, לא שובע ממנו נחת. "יש לי לא מעט ויכוחים איתו בזירה המדינית", הוא משיב "התנגדתי לנאום בר אילן וגם להקפאה. התנגדותי להקפאה, שנעשתה באופן חריף ובגלוי, לא התקבלה בשמחה בסביבתו".

עם זאת, אלקין חושב שנתניהו טוב ליהודים. הוא מדמה את המדינה לרכבת שבתקופת ממשלת אולמרט- לבני היתה במורד תלול בדרך לתהום. נתניהו, הוא אומר, עצר את הרכבת, "רק השאלה אם היא מתחילה לעלות. הוויכוח שלי עם ראש הממשלה הוא על עוצמת הבלימה ועל הוויתורים הנלווים. אני סבור שיש היום יותר מדי ויתורים. אבל אני חש שהוויכוח שלי עם נתניהו הוא טקטי. צריך לזכור שהמקום בו נתניהו פועל הוא לא פשוט. אני לא מקנא בו, במיוחד שהוא לא יכול להתעלם מן העולם, אותו הוא צריך מול איראן".

אתה מתנגד למדינה פלשתינית?

"כן. יכול להיות שעל זה כן יש לנו ויכוח, במידה והאמירה של נתניהו בכנס ההוא לא היתה רק טקטית".

עם כל הצורך ללכת בין הטיפות ולפעמים להדוף אותן ולפעול נגדן, ברור לאלקין שאפילו הימין האופוזיציוני לא באמת יפיל את הממשלה. "אני חושב שהימין הפיק לקחים והגיע למסקנה שצריך לשבת שבעה נקיים לפני שמפילים ממשלת ימין כי אין יותר ימינה, אלא רק יותר שמאלה. אם ישאלו את חבריי מהאיחוד הלאומי, לא בטוח שהם באמת רוצים להפיל את הממשלה".

 ח"כ בשלושה כובעים

לפני כמעט חודשיים הוקמה שדולת ארץ ישראל בכנסת, המונה 39 חברי כנסת וסגני שרים משבע סיעות הבית. בכנס היסוד נכחו גם שרים, חלקם מן השביעייה, ובתקופה הקצרה שהיא קיימת קצרה השדולה כמה הצלחות, הראשונה שבהן הכללת מערת המכפלה וקבר רחל בין אתרי המורשת המיועדים לשימור. אלקין משמש יו"ר השדולה יחד עם ח"כ אריה אלדד.

אלקין ממש לא חושב שעמידתו בראש השדולה סותרת במשהו את היותו יו"ר הקואליציה. לפני שהוא מיישב בין הדברים, הוא מוסיף כובע נוסף לרשימת תפקידיו והוא היותו יו"ר ועדת המשנה לענייני יו"ש של ועדת חוץ וביטחון. תפקיד שראשי רשויות מיו"ש ביקשו שייטול על עצמו, כדי לאזן את ברק.

"לתפישתי, הממשלה הזו הוקמה בשם בוחרים שרצו שינוי ורוב לאומי. נכון, היינו צריכים את מפלגת העבודה כדי להקים ממשלה, אבל אני רואה אותנו כקואליציה לאומית. אני גם אחד מראשי שדולת ירושלים בכנסת ושדולת המפונים, וכל אחד משלושת הדברים נראים לי מטרות חשובות של הקואליציה הזאת. לפעמים זה יוצר ניגודים, אבל אין ניגוד אמיתי.

"תפקידי כיו"ר קואליציה הוא לגרום לכך שהיא תמשיך לתפקד. תפקידי כיו"ר השדולה הוא להפעיל את כל הלחץ על הממשלה כדי שתתפקד בנושאים האלה נכון. הראשון מאפשר לי למנף את הלחץ גם בהתנהלות מול השרים, גם מול הפקידות ואפילו מול ברק".

אלקין מגדיר את מטרת שדולת ארץ ישראל כ"טובת ההתיישבות ביו"ש" ומחלק את מסלול הפעילות לשניים. הראשון הוא 'פעולה מניעתית', השני 'עשייה'. "אנו רוצים לחסום כל פעולה שעלולה לפגוע במתיישבים מכל כיוון שהוא: כלכלית, ביטחונית וכדומה. בהיבט של העשייה אנחנו מפעילים לחץ גדול על הממשלה שתעמוד בצורה תקיפה מול בג"ץ בנושא גבעת היובל וחרשה, אבל לא רק". אגב, לא קשה לנחש שהוא מתנגד נחרצות למכתב ששיגר בשבוע שעבר אהוד ברק לנשיאת העליון בייניש, ובו בקשה לארכה במועד הדיונים בנושא חרשה וגבעת היובל. "לא ברור לי מה ישתנה בעוד חצי שנה, רק שתקשורתית יהיה יותר קשה להכשיר את המקום אז. ובדיוק בגלל זה, הכי נכון לגמור את זה עכשיו".

הקפאת הבנייה ביו"ש אמנם התרחשה לפני הקמת השדולה, אבל לדבריו עדיין יש מה לפעול בתחום: "הייתי הראשון שכינס את ועדת יו"ש נגד הצו, ואמרתי שההחלטה מנוגדת להחלטת הקבינט. הסתכלו עליי כמו משוגע ואמרו שאין סיכוי שברק ישנה את הצו. בסוף הוא שינה אותו בהרבה תחומים, למרות שלדעתי זה לא היה מספיק". אלקין מזכיר גם את המאבק על הפיצויים, ואומר שכאן מה שהנחה אותו ואת חבריו הוא לא רק טובת המתיישבים כרגע, אלא גם מבט עתידי: "אם מי שילך לקנות בית ביו"ש או לבנות מפעל, יידע שהוא לא רק עלול לחטוף הקפאה אלא גם להיפגע כלכלית, זה יעשה נזק גדול להתיישבות". בנוסף, קיימים עניינים מאוד פרטניים בהקפאה וכן, הם נכנסים אליהם ברמת ה"בניין פה, מבנה שם".

יש לכם תכניות ל'יום שאחרי'?

"בוודאי. דבר ראשון כל הנושא של קידום תכנון, אדמות סקר וקו כחול (תהליך של הפיכת אדמות לאדמות מדינה וקידום בנייה ביו"ש, ע"ל). לא ברור שמשהו היה מתקדם אם לא היינו לוחצים, למרות שברק הבטיח. אנחנו מתכוונים לעקוב אחרי זה מקרוב. יש גם תב"עות שתקועות אצל ברק, שכבר שנים לא מקבלות את אישור שר הביטחון. זה אמנם התחיל אצל עמיר פרץ, אבל אין סיבה שזה לא ייגמר אצלו". ויש גם צעדים מניעתיים: אמנם אלקין רואה את ראש הממשלה וחלק משרי השביעייה כמי שמתנגדים להמשך ההקפאה, אבל גם על עצם העלאת הרעיון השדולה מתכוונת להפעיל לחץ נגדי שיחזק כלפי פנים את המתנגדים, ויציג עמדה של רבים מהפרלמנט הישראלי כלפי האמריקנים.

היה ניתן לצפות שחלק מן הפעולות שאתם עושים כשדולה יתבצעו על ידי ממשלה ימנית בלי לחץ של שדולה.  

"יש ממשלה אבל יש גם תהליכים, ואחת מהיכולות שלנו ככנסת זה פיקוח והצפת בעיות. בוועדה לענייני יו"ש, למשל, אנחנו פותחים בעיות ואז יותר קל להציף אותן מול שרי השביעייה. ויש גם מערכות שונות של לחצים על הממשלה. לממשלה יש רוב לאומי, אבל עדיין חשוב מאוד מה קורה בכנסת".

למרות שהכתבה השמיטה לא פרויקט אחד ולא שניים שהספיק אלקין לעשות עד כה, מדובר בסך הכל באדם צעיר מאוד, שעוד לא השלים ארבעה עשורים בחייו. אז מה הוא מתכנן לעשות כשיהיה גדול? האם הוא רוצה להיות שר? "המטרה היא להשפיע בתחומים שמעניינים אותי וקרובים לי", הוא אומר "ולכן יכול להיות שאם היו מציעים לי להיות שר בלי תיק או יו"ר קואליציה, עדיין הייתי בוחר את התפקיד השני". ובכל זאת, אלקין מצביע על ירושלים, התפוצות ובוודאי על חינוך כתחומים הקרובים לליבו. "אז אפשר אולי לומר שכשאהיה גדול אני רוצה להיות שר החינוך. אם נעבור את הרף הזה, נראה מה הלאה".

ofralax@gmail.com