בשבע 389: שתיקת הרבנים

חיים קליין, נריה , ח' באייר תש"ע

אני וביתי איננו כלל קיצוניים, לא אנשי הרב כהנא ואפילו לא אנשי יצהר. אנו שייכים לזרם המרכזי בציונות הדתית, שמחים בלב ונפש על הקמת המדינה, מעריכים את צה"ל ואת חייליו ומתגייסים לשורותיו בשמחה וכו'. כל ההקדמה הזו לא באה אלא כדי לומר, שלא חייבים להסכים לכל דעותיו העצמאיות והמקוריות של הרב אליעזר מלמד שליט"א, שלעיתים אכן חורגות מהמקובל והמוסכם על הזרם המרכזי הנ"ל ורבניו בפרטים מסוימים, כדי להעיז ולאחוז בשיפולי גלימתם של אותם רבנים וראשי ישיבות הסדר, ולשאול אותם כמה שאלות נוקבות: מדוע אינם תומכים ומגינים ברב מלמד ובישיבתו מכאן, ומדוע אינם תוקפים ומוכיחים את שר הביטחון ואת מערכת הביטחון מאידך, בפרשה הכאובה הזו של גירוש ישיבת הר ברכה מתוך מסגרת ה'הסדר'?

סוגרים מול עינינו מסלול 'הסדר' של ישיבה גדולה וותיקה שכל פשעה הוא שראש ישיבתה הרגיז את התקשורת ואת השמאל בארץ, ואין כמעט פוצה פה ומצפצף! ילמדונו רבותינו, אפילו אינכם מסכימים להנהגותיו של הרב מלמד בפרשה זו – איך אתם יכולים לוותר ולמחול על הפגיעות הבוטות בו ובישיבתו בדיבורים ובמעשים, על סתימת הפיות, על הזלזול בחופש-הדיבור-התורני מול המשך ההשתוללות של חופש הדיבור האקדמאי המופקר? האם אינכם חושבים שהדבר נראה בעיני כל מסתכל כריקוד 'מה יפית' לפני הפריץ? האם אינכם מודעים לכך שהשתיקה שלכם מזיקה לכולנו?

 אשמח מאוד אם 'בשבע' יתן במה לאחד מראשי הישיבות שליט"א כדי שיסביר סוף-סוף מה קורה כאן; בינתיים בכל אופן הדברים נראים בעיניי, וידוע לי שגם בעיני רבים אחרים, תמוהים ביותר וכאובים ביותר. מישהו יכול בבקשה להסביר לנו היכן אנו טועים?