בשבע 389: ללמוד מה'פוסט'

ישראל מידד , ח' באייר תש"ע

הנחת היסוד בקרב המחנה האמוני-לאומי היא שהתקשורת הישראלית, ברובה הגדול, לא שומרת על כללי האתיקה המקצועית, אינה הוגנת ואף עוינת את הערכים הלאומיים-ציוניים. אני מעדיף להניח שהתקשורת שלנו אכן עלולה להתנהג כך, ולכן עלינו להיות ערים לאפשרות שהיא תיכשל בשמירה על זכות הציבור לקבל דיווח מדויק, עובדתי ונכון.

הנחת יסוד שנייה גורסת שהתקשורת הזרה מתנכלת עוד יותר לימין הישראלי, ומשתפת פעולה עם גורמים מרכזיים בתקשורת הישראלית. אולם למעשה אין הדבר כך. לא רק התקשורת השמרנית בחו"ל, שחושדת בכל צעד של ממשל אובמה - לפעמים אפילו התקשורת הממסדית מפתיעה אותנו. לדוגמה, סגן העורך לענייני חוץ של ה'וושינגטון פוסט', ג'קסון דיל, פרסם מאמר שבעצם מקעקע את גישת ממשל ארה"ב. לטענתו, בפני ארה"ב ניצבים שלושה אתגרים אסטרטגיים גדולים במזרח התיכון: איראן, הסכסוך הישראלי-ערבי והמשטרים המושחתים והרודניים של מדינות כמו מצרים, ערב הסעודית ותימן. הוא מעז להציע שאובמה יפעיל מכבש לחץ ע"י שימוש במענקי סיוע החוץ נגד... מצרים. אבל הוא מתלונן שאובמה וקלינטון אינם מגלים התעניינות בכיוון זה. והוא אף טוען שהפעלת לחץ על ישראל בדמות 'תוכנית אובמה לפתרון הסכסוך' תהיה כישלון דיפלומטי חרוץ.

אז הנה, המצב בחוץ אינו רע כל כך. יש גורמים שכן מבינים את הבעיות האמיתיות של העולם הנאור מול הכוחות השליליים. לא כל הכתבים משתוקקים לקבל הדלפות מכיוונם של עיתונאים כמו אורי בלאו וענת קם או גדעון לוי. ואולי הגישה הזו תחלחל גם אלינו, והעיתונאים שלנו ילמדו מה תפקידה של תקשורת חופשית, דמוקרטית ופלורליסטית. יש עוד סיכוי לשינוי בתקשורת הישראלית - אם לא מפנים, אולי דווקא מבחוץ.