בשבע 389: אחות רחמנייה

מיכל, אחותו של אוריאל שלקה במחלה קשה, התקשרה לרבו, הרב זאיד, ובישרה לו כי הניתוח יתקיים בכל זאת.
"כיצד?", נדהם הרב.
"אני מוכרת את דירתי, וכך נשלם למנתח..."

עודד מזרחי , ח' באייר תש"ע

בחור ישיבה בשם אוריאל לקה במחלה הנוראה בראשו. הוא נשלח לטיפול אצל רופאים מומחים בצרפת. בסיום הסתבר שמצבו נותר בכי רע. הרופאים אמרו שאין לו אלא להמתין למותו.

המשפחה לא אמרה נואש וניסתה לחפש רופא שינסה להצילו. הסתבר שיש בארצות-הברית רופא בשם פרופ' רייץ, שפיתח שיטת ניתוח ייחודית המסוגלת לרפאו. עלות הניתוח היתה 130 אלף דולר, ופרט לכך הרופא שמגיע בעצמו אל החולה זקוק להוצאות נלוות, ומדובר ב-30 אלף דולר נוספים. המשפחה לא יכלה לעמוד בסכומים הללו. הם פנו למספר רבנים שמסרו כי אין ביכולתם להטריח את הציבור בסכום כה גדול. לא נותר למשפחה אלא לראות את אוריאל מתייסר בדרכו אל מותו.

ואז התקשרה מיכל, אחותו של אוריאל המתגוררת ברמת בית-שמש, לרבו, הרב זאיד, ובישרה לו כי הניתוח יתקיים בכל זאת.

"כיצד?", נדהם הרב.

"אני מוכרת את דירתי, וכך נשלם למנתח..."

"אולי תשאלי אחד מגדולי ישראל?!", אמר הרב, "הרי את נשואה לאברך ויש לכם ששה ילדים, והיכן תתגוררו?"

האחות ענתה שמבחינתם העניין סגור.

באותו יום פרסמה מיכל את דירתה למכירה במחיר מוזל של 130 אלף דולר, בתנאי שתקבל את כל הכסף במזומן. מיד קפץ קונה על המציאה ונתן את כל הסכום.

נקבע מועד לניתוח עם פרופ' רייץ. במקביל נשלחו תלמידים מהישיבה לגייס 30 אלף דולר עבור ההוצאות הנלוות.

ביום הגעת המנתח לארץ, נסע הרב זאיד למסור שיעור בצפון הארץ. התקשר אליו תלמידו יהודה ושאל: "נהג המונית שלוקח אותנו לגייס כספים, מבקש שנעביר מזוודה לאיזה מלון, ורצינו לקבל מהרב אישור".

"איני מוכן שתסתבכו עם מזוודות מפוקפקות!", אמר הרב.

לאחר כמה דקות התקשר יהודה שוב:

"הנהג מתחנן שניקח את המזוודה".

"תיפגשו עמי אחרי השיעור", אמר הרב וניתק. 

לאחר השיעור יצא הרב וראה את תלמידו יהודה והנהג ממתינים בחוץ. הנהג, ששמו גבי, פתח מזוודה קטנה ובה סכינים, פנסים קטנים ואביזרים זעירים ומוזרים, וכך סיפר:

"הבוקר לקחתי משדה התעופה אדם מכובד. כשיצא מהמונית לקח את המזוודה הגדולה ושכח את הקטנה. שמחתי על המציאה. פתחתי אותה בתקווה לראות את הדולרים... לאכזבתי לא מצאתי אפילו דולר... רציתי שמישהו יחזיר את המזוודה לאותו נוסע. פרטיו כתובים עליה".

הרב הביט בפרטי הנוסע ונדהם. היתה זו מזוודתו של פרופ' רייץ!

הרב אמר לנהג: "ניסע מיד לבית המלון ונשאל אם אבדה מזוודה לפרופ' רייץ".

הם נסעו לבית המלון. בקבלה ביקש הרב לאתר את מר רייץ. הוא דיבר עם הרופא בטלפון, וכאשר הזכיר את המזוודה, הרופא ירד מיד ללובי כדי לפוגשו. כשהגיע סיפר בהתרגשות שבמזוודה הזו נמצאים כלי הניתוח שלו, שעלותם מגיעה ל-400 אלף דולר, אבל ערכם לא יסולא בכסף, מפני שמדובר בכלים שהוא תכנן והמציא ולא ניתן להשיגם.

הרב זאיד אמר לרופא:

"התבונן, אתה הולך לנתח את תלמידי אוריאל. והיכן נמצאה מזוודתך? במונית שבה נסעו תלמידיי כדי לאסוף כסף עבורך! הם יצרו עמי קשר כדי למוצאך, ואנחנו החזרנו לך אותה. האין זו השגחה מופלאה?!"

פרופ' רייץ הודה בכך, והרב המשיך:

"היודע אתה שבשביל לשלם לך, אחותו של אוריאל מכרה את ביתה ואין לה ולמשפחתה היכן להתגורר?!"

הפרופסור שתק לרגע ממושך, ואז אמר:

"אם כך, לא אקח כסף עבור ניתוחו של אוריאל!"

הרב זאיד לא פילל לכך שהמנתח יוותר על כל שכרו.  

באותו שבוע ניתח פרופ' רייץ את אוריאל. בני משפחתו ובני ישיבתו התפללו ללא הרף. למחרת התבשרו כי הניתוח הצליח וכי אוריאל הבריא לחלוטין.

נותרה רק בעיה קטנה. מיכל ומשפחתה היו צריכים לחפש דירה לקנייה. כאשר שוחחה על כך עם הרב זאיד, הוא שאל היכן ברצונם להתגורר והיא ענתה "בירושלים". הרב אמר לה שיהיה בלתי אפשרי למצוא דירה בירושלים עם הסכום שברשותם. לפתע נזכר כי גבי הנהג אמר לו, כי לאחרונה קיבל ירושה מאמו המנוחה, וילה במקום שקט, וכי הוא מעוניין למכור את דירתו בשכונת קרית-משה בירושלים ולעבור לווילה. הרב סיפר לה כך.  

"זה המקום שאני הכי אוהבת!", קראה מיכל.

הרב ארגן פגישה בדירתו של גבי. מיכל ובעלה התלהבו מאוד מהדירה. גבי, שהעריץ מלפני כן את הקרבתה של האחות, הסכים להוזיל מאוד את מחיר הדירה והעסקה נסגרה. כיום מיכל ומשפחתה מתגוררים בירושלים, בדירה שלא העזו לחלום עליה.