בשבע 389: רוצח ודוקטור

הרוצח מרוואן ברגותי משלים דוקטורט, הרוצח סמיר קונטאר שוחרר בעודו לומד לימודיו לתואר שני, ורק את לימודיו של חגי עמיר השב"ס מתאמץ לטרפד.

יאיר שפירא , ח' באייר תש"ע

הרוצח מרוואן ברגותי משלים דוקטורט, הרוצח סמיר קונטאר שוחרר בעודו לומד לימודיו לתואר שני, ורק את לימודיו של חגי עמיר השב"ס מתאמץ לטרפד. קיבוץ שפיים טוען שהגזבר מעל בכספי המשק; הגזבר טוען שהעלים מס בשליחות החברים. הנער לא קיבל סעד מבג"ץ בגלל סחבת, אבל חויב בהוצאות משפט.

ברכות שלוחות מכאן למרואן ברגותי, שעמד בראש התנזים והורשע בחמישה מקרי רצח ובעמידה בראש ארגון טרור. השבוע, כך נודע, השלים ברגותי את עבודת הדוקטורט שלו "התפקוד הפרלמנטרי, הפוליטי והביקורתי של המועצה המחוקקת הפלשתינית ותרומתה לתהליך הדמוקרטי בפלשתין בין השנים 1996 ו-2008". ברגותי נרשם לתואר שלישי באוניברסיטת קהיר כבר לפני 11 שנה. אלא ששנה מאוחר יותר כבר היה שקוע ראשו ורובו ברצח יהודים, והמטלות האקדמיות נזנחו. לפני שש שנים זכה ברגותי בתנאים ויישוב הדעת הנדרשים לעבודת מחקר, משפטו הסתיים והוא נדון לחמישה מאסרי עולם ועוד ארבעים שנות מאסר בכלא בישראל. אישורים מיוחדים אפשרו לו להכניס אל תאו מאות ספרים ועזרים נוספים. השבוע נשלחה העבודה לקהיר אל צוות הערכה מיוחד של האוניברסיטה, שבראשו יעמוד הדיקן, לקראת אישור העבודה והתואר.

סמיר קונטאר למשל, הרוצח של בני משפחת הרן, לא זכה אפילו להשלים תואר שני. את התואר הראשון במדעי החברה והרוח הוא קיבל מהאוניברסיטה הפתוחה, במסגרתה החל גם את לימודיו לתואר שני, אך שוחרר בעסקה עם החיזבאללה בטרם עת.

אך רוח ההשכלה וקידום האסיר הנושבת במסדרונות השב"כ, במסגרתה מתאפשרים לימודים למאות מחבלים ערבים הכלואים בישראל, אינה מצליחה הגיע לחגי עמיר. בעתירה שנדחתה השבוע, סירבו שופטי בית המשפט העליון להורות ליועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה נגד אנשי שב"ס ששיקרו בבית המשפט, בניסיון להכשיל את לימודיו של עמיר באוניברסיטה הפתוחה.

תחילה סירב השב"ס לאפשר לחגי עמיר להירשם ללימודים, ורק התערבות של בתי המשפט אילצה את הארגון להשוות את זכויותיו של עמיר לזכויותיהם של מחבלים ערבים. אך כשביקש עמיר להיבחן, סרבו בשב"ס לאפשר זאת. לדיון בעתירת אסיר שהגיש עמיר לבית המשפט המחוזי בתל אביב הגיעו מספר נציגות מהשב"ס, והעידו כי לעמיר מעולם לא הותר להירשם ללימודים. עמיר הצליח להוכיח בבית המשפט כי השב"ס הציג מצג שווא בבית המשפט, והשופט הורה להתיר לו לגשת לבחינה.

בבית משפט השלום בתל אביב מתנהל מזה כשנתיים משפט מרתק המגלה טפח, אפילו טפחיים, מסיפור התעשרותם של קיבוצי הנדל"ן במרכז הארץ.

לפני כשבע שנים התלונן קיבוץ שפיים כי יהודה דורון, חבר ששימש גזבר הקיבוץ במשך שנים רבות, מעל בכספים בערך של מיליוני שקלים. לקיבוץ שפיים - מחלוצי הפרת החוק על ידי בנייה מסחרית מסיבית בלתי חוקית ורמיסת חוק שעות עבודה ומנוחה - היו הכנסות עצומות, בין השאר מפעילותו הבלתי חוקית.

השיטות שבהן פעל הגזבר על פי ההאשמות כדי לכסות על המעילות, מעידות על סדרי הגודל של הכספים אותם מגלגל הקיבוץ. על פי כתב האישום, דורון ניצל את העובדה שעל כל המחאה של פחות מ-20 אלף שקלים הנמשכת מחשבונו של הקיבוץ נדרשה חתימתו של מורשה חתימה יחיד. בשיטה זו, כך נטען, גנב דורון למעלה משני מליון שקלים. על פי טענה אחרת המופיעה בכתב האישום, גנב הגזבר 15 מיליון שקלים בתוך תקופה של פחות משש שנים, באמצעות השמטת הסכומים הללו מסעיף ההכנסות בספרי המס של הקיבוץ.

דורון עצמו טוען במשפט כי נפל קורבן לקונספירציה של הקיבוץ ושל רשויות החוק. לדבריו, הקיבוץ מקריב אותו כדי לא להודות שהגזבר פעל בשליחות חבריו כדי להעלים הכנסות, במטרה להשתמט מתשלום מיסים. הדיונים, אם כך, נסובים בעיקר סביב הכנסותיהם של הקיבוץ וחבריו, וסביב תרבות הדיווח לרשויות המס שפשתה בו.

התביעה הפלילית נגד דורון מתנהלת בפני השופטת מיכל ברק-נבו. בשבוע שעבר התרחשה באולם דרמה משפטית, המעלה את החשד שיש משהו בטענתו של הגזבר כי רשויות החוק עומדות צמוד מדי לצדו של הקיבוץ. במהלך חקירתו הנגדית של אחד מעדי התביעה, שלף פרקליטו של דורון טיוטה של דו"ח כספי של הקיבוץ וביקש להציג אותה לעד. כמקובל, הגיש הסנגור העתק מהמסמך לידי התובע. התובע מיהר להתנגד להצגת המסמך, בטענה שלא מדובר בדו"ח הכספי כי אם בטיוטה בלבד. השופטת קיבלה את הטענה, והורתה לסנגור שלא להציג לעד את המסמך.

הסנגור קיבל עליו את הדין, וביקש מן התובע להחזיר לו את העתק המסמך. התובע סירב, באומרו כי מסמך שהוגש לתביעה לא יוחזר. הסנגור טען כי מאחר והשופטת קבעה כי המסמך לא יוכל להיות מוצג בבית המשפט, הרי שעל התביעה להחזיר לידיו את ההעתק. השופטת נזקקה לזמן כדי לשקול עם מי הצדק, וביקשה להפקיד את המסמך בידיה עד למתן ההחלטה.

המסמך הוחזר בסופו של דבר לסנגור, לאחר שהשופטת קבעה כי מסמך יכול להישאר בידי התביעה רק אם אושר להגשה בידי בית המשפט. אך מעבר לסוגיה הפרוצדוראלית, מעניין במיוחד היה הנימוק הלא שגרתי של התובע, מאגף כלכלה ומיסוי בפרקליטת מחוז תל אביב, לרצונו להחזיק במסמך. סביר להניח, כך הוא טען, שהמסמך הגיע אל הסנגור שלא בסמכות, והוא מעוניין לשקול לבקש מהמשטרה לחקור איך הגיע המסמך לסנגור. או במילים אחרות, מי בקיבוץ העז להדליף מסמכים לחוץ.

לא רלוונטי

 לפני קצת פחות משלוש שנים, כשהיה ארנון בן 16 ועשרה חודשים, הוא עתר יחד עם אביו לבית המשפט נגד שר התחבורה. תקנות שפרסם אז השר קבעו כי נערים בני 16 וחצי לא יוכלו להחזיק עוד ברישיון לנהיגה בטרקטור. משרד התחבורה נדרש להגיב, ביקש הארכה ולא עמד בה. תשובת המדינה התקבלה לבסוף כמה שבועות לאחר שמלאו לארנון 17.

בשל צרכי בית המשפט נדחה הדיון שוב ושוב. לבסוף נקבע הדיון בעתירה לראשית השנה הזו. לארנון כבר מלאו מזמן עשרים והוא בעל רישיון נהיגה גם לרכב. הוא הודיע לבית המשפט כי העתירה התייתרה, והוא מבקש למשוך אותה ולא לקיים את הדיון.

הרשמת החדשה של בית המשפט העליון, דנה כהן-לקח, כתבה בהחלטתה כי ארנון ומשפחתו היו צריכים להגיש לבית המשפט בקשות ולהאיץ בבית המשפט להקדים את הדיון כך שיהיה רלוונטי. אך הם לא עשו זאת ומשכו את העתירה ללא שזכו בסעד. אשר על כן יאלץ ארנון לשלם למשרד התחבורה הוצאות משפט.