בשבע 389: שחיתות ממוסדת

מה ניתן לעשות כדי לשרש את נגע השחיתות במינהל הציבורי בישראל?

עו"ד יעקב בורובסקי ניצב בדימוס, לשעבר יועץ בכיר למבקר המדינה , ח' באייר תש"ע

השחיתות השלטונית אינה גזרת גורל וגם אינה ספיח של החברה המערבית המתקדמת. הדיון הרציני הראשון חייב להתמקד באבחנה המרכזית: האם השחיתות השלטונית בישראל היא מקרית או מובנית, שיטתית וממוסדת?

חשיבותה של האבחנה היא בסוג המענה המתבקש. לאלה הסבורים כי בישראל השחיתות היא מקרית, המענה העכשווי מספיק. מפני שאין אנו עוסקים בתופעה, בשיטה, ולכן כדי לתפוס את המתפתים או העשבים השוטים די במערכות הקיימות, אולי לחזק במעט הפיקוח.

מי שסבור, כמוני, כי במדינת ישראל השחיתות השלטונית חדרה לכל רובד ומדובר בתופעה שיטתית וממוסדת אשר אינה מתמקדת בנושא מסוים אלא בכסף הגדול, יציע לפעול בכמה מישורים:

*   רוטציה - בין הפקידות הנוגעת לוועדות סטטוטוריות, דוגמת הוועדה לתכנון ובנייה, הליכי רישוי, מרכז ההשקעות הליכי מיסוי ועוד.

*  תיעוד – כל הוועדות שבהן יש שיקול דעת רחב מחייבות תיעוד

*  החלטות. ובוודאי שינוי בהחלטות מחייב חובת הנמקה הניתנת לבדיקה

*   עצמאית ואי תלות של שומרי הסף. התלות הקיימת כיום ליועצים משפטיים, לחשבים ובעיקר למבקרי הפנים הופכת את 'שומרי הסף' ל'שומרי ראש', המכשירים כמעט כל שרץ בשם הרצון לשמור על כיסאם ועל המשך קידומם. את הגופים הללו יש להכפיף לגופים בלתי תלויים, נוסח מבקר המדינה או למי שמקור פרנסתו אינו תלוי בגורם המבוקר.

*   מסלולים מהירים – בין התלונה עד לכתב האישום יעבור זמן קצר. לשם כך יש להקים יחידות מיוחדות שיעסקו בפעילות יזומה וממוקדת בנושא.

*   החמרה ומיצוי ענישה מקסימלי – רק כך יהיה רשע ורע לו ויהיה מאזן אימה שבפניו ניצב כל מי שבמעגל השחיתות: המפתים, המתפתים, המאכרים, השתדלנים, המתמסרים מרצון או מאונס.