בשבע 389: למען ארץ ישראל וטוהר המידות

דרושה התגייסות נגד כוונת נתניהו לשנות רטרואקטיבית את חוקת הליכוד ולהאריך את כהונתו של המרכז הנוכחי, שתאריך התפוגה שלו עבר מזמן * ההשלמה עם קידומו של ניסו שחם לדרגת ניצב מתירה את דמם של מפגיני הימין.

עמנואל שילה , ח' באייר תש"ע

בנסיבות קצת אחרות התקשורת היתה מתנפלת על הליכוד כפי שהיא יודעת ואוהבת, מעלה זכרונות מכל הבזיונות שהיו בעבר במרכז המפלגה הזאת, ומוקיעה את הכוונה להאריך, בניגוד לכל היגיון דמוקרטי, את כהונתו של מרכז שנבחר לפני שמונה שנים. בנימין נתניהו, שבדרך כלל לא זוכה להנחות מהתקשורת, היה מוצג כמי שמבקש לעקור את הדמוקרטיה ולשנות את כללי המשחק ההוגן על פי האינטרס הפוליטי הצר שלו. אישים מהליכוד שלהגינותם יצאו מוניטין, כמו בני בגין ודן מרידור, היו נשאלים כיצד אינם נזעקים להוקיע את ההתנהלות הקלוקלת של ראשי מפלגתם.

חוקת הליכוד קובעת שבחירות חדשות למרכז המפלגה צריכות להתקיים שנה לאחר הבחירות לכנסת. מרכז הליכוד הנוכחי נבחר לפני שמונה שנים. היו"ר היה אז אריאל שרון. רבים מבין חברי הליכוד שבחרו את המרכז הזה ערקו בינתיים לקדימה. שלוש מערכות בחירות לכנסת כבר התקיימו מאז. זהו מרכז שתאריך התפוגה שלו עבר מזמן.

נתניהו מעוניין לדחות את הבחירות משום שהוא חושש מהתחזקותו הצפויה של האגף הימני במפלגה. יו"ר הליכוד רוצה מרכז שלא יפריע לו במהלכים מדיניים המנוגדים למצע הליכוד, כמו התמיכה בחזון המדינה הפלשתינית או הקפאת הבנייה ביו"ש. לפי כמה סימנים מדאיגים, נתניהו מתכוון לקבוע עובדות מדיניות מרחיקות לכת כבר בחודשים הקרובים, עוד לפני תום תקופת ההקפאה. כדי לעשות זאת מוכן נתניהו לשים ללעג את חוקת מפלגתו ואת ההתנהלות הדמוקרטית בתוכה. גם התקשורת לא מעוניינת בליכוד שהולך ימינה. לכן התקשורת שותקת.

כעת חותר נתניהו להשיג את הרוב הדרוש של שני שליש מהמצביעים כדי לשנות רטרואקטיבית את חוקת הליכוד, להאריך את כהונת המרכז הנוכחי ולדחות את הבחירות. המהלך הזה נפסל בבית המשפט המחוזי, אבל בית המשפט העליון, שהעמדה הפוליטית השלטת בו ידועה, נרתם לעזרתו של נתניהו ואישר לקיים את ההצבעה על שינוי החוקה גם לאחר שכבר חלף המועד בו היו הבחירות אמורות להתקיים.

בהנחה ובתקווה שהתוצאות לא יזויפו - ההצבעה בקלפי בעוד שבוע נותרה הדרך היחידה לעצור את הידרדרות הליכוד, ועמה גם את הידרדרות המדינה. נתניהו עושה הכול כדי להשיג את התוצאה הרצויה לו, כולל מהלך חסר תקדים של פיזור קלפיות בערים השונות, לנוחותם של מצביעים לא אידיאולוגיים שלא יטרחו להגיע לגני התערוכה. די בשליש מהמצביעים שיצביעו נגד כדי להכשיל את ההצעה, אך השגתו של השליש הזה לא תהיה קלה. רבים מחברי המרכז ישמחו להאריך את כהונת עצמם - למה לא? חכ"ים ושרים המתנגדים לדחיית הבחירות חוששים לצאת בפומבי נגד ראש הממשלה. רק התגייסות של חברי המרכז להצביע נגד שינוי החוקה יכולה להציל את המצב. וכמו שכבר קרה בעבר, גם הפעם ההצבעה למען ארץ ישראל היא גם הצבעה למען הדמוקרטיה וטוהר המידות.

אי אמון

במחלקה היהודית בשב"כ מתאמצים לשכנע שאין שום הטיה פוליטית בפעילותו של הארגון החשאי במגזר היהודי. לטענתם, רק הדאגה לביטחון המדינה עומדת מאחורי המעקבים, הציתותים, המעצרים, גיוס הסוכנים, תשאול המועמדים לגיוס, וצווי ההרחקה מהבית נגד מתנחלים שניתנים חדשות לבקרים.

אלא שגם אם באמת רוצים להאמין שלקחי פרשת אבישי רביב הופקו במלואם, קשה להתעלם מהפער בין אגרוף הברזל המופעל כלפי חשודים מימין, לעומת העדינות שבה מטופלים אנשי השמאל הקיצוני גם כשאשמתם ברורה.

לפני כשלושה חודשים נלקח למעצר הרב איציק שפירא, ראש ישיבה מיצהר. הרב שפירא הוחזק בבית המעצר במשך יומיים. לדיונים בבית המשפט הובל כשידיו כבולות. כאשר בית משפט השלום הורה לשחררו מחוסר אשמה, מיהרו רשויות המדינה להגיש ערעור למחוזי. העובדה שמדובר ברב וראש ישיבה לא הפריעה לאנשי השב"כ והמשטרה לנהוג בו כבאחרון העבריינים הפליליים. זאת בעוד החשדות נגדו, אם בכלל היו כאלה, התייחסו למעשה שכלל אינו עבירה: סירוב למסור עדות על תלמידיו, שלפי חשדות המשטרה השתתפו בהצתת שטיח וכתיבת גרפיטי במסגד בכפר ערבי סמוך. רבים סבורים שמלכתחילה היה ידוע שהרב שפירא אינו אשם בשום הפרת חוק. כל המהלך של מעצרו והשפלתו לא נועד אלא להפעיל לחץ על תלמידיו העצורים לשתף פעולה עם חוקריהם.

לגבי פעילת השמאל ענת קם, לעומת זאת, היה ברור שמדובר בעבריינית שסיכנה את ביטחון המדינה. ראש השב"כ יובל דיסקין אמר כי השגת מסמכים מהסוג שקם גנבה ממחשבי לשכת אלוף הפיקוד היא חלומה של כל מדינת אויב. מדובר במקרה מובהק של סיכון שלומם וביטחונם של חיילי צה"ל, מעשה שהטיפול בו ובדומיו הוא תכלית קיומו של השב"כ. למרות זאת, ענת קם לא ישבה לילה אחד בבית מעצר, אלא נשלחה למעצר בית בתנאים לא מחמירים. בבית המשפט היא צולמה כשטלפון נייד בו היא משוחחת נתון בידיה החופשיות. ראש השב"כ עצמו הודה כי הפרשה טופלה בכפפות משי משום שמדובר בעיתונאים. אבל קם אפילו לא היתה עיתונאית בעת שביצעה את העבירה.

ולא רק איפה ואיפה, גם פרובוקציות ועלילות שווא הם אמצעים שאנשי אכיפת החוק מרשים לעצמם כשמדובר באנשי יצהר. לא מכבר נפסקו פיצויים בסך 50 אלף שקל לאנשי כיתת הכוננות המקומית, לאחר שהתברר כי הושמצו ללא כל הצדקה על ידי נציג מחוז ש"י שאמר בתקשורת כי הם "פורעי חוק, רומסים ברגל גסה את החוק ומפריעים לעבודת המשטרה". על פי דברים שפורסמו בעיתון זה בעבר על ידי חגית רוטנברג ויאיר שפירא, העבריינים בסיפור הזה היו דווקא אנשי המשטרה, שבמסגרת פרובוקציה מתוכננת היטב סייעו לערבי להשתלט על עדר של משפחה מהיישוב, ואז עצרו במעצר שווא את אנשי כיתת הכוננות שנזעקה למקום.

כשכל זה ברקע, אינני ממהר להאמין לפרסומים שיצאו השבוע אודות התקפה אלימה שביצעו צעירים מיצהר נגד חיילי צה"ל ביום העצמאות. נכונותם של גורמי הביטחון להטיח האשמות שווא באנשי היישוב הזה היא מוכחת לא פחות מנכונותם של חלק מהתושבים לפעול באלימות נגד חיילים.

אין הרתעה

ואם כבר מדברים על האמון במשטרה, אין ספק שקידומו של ניסו שחם לדרגת ניצב הוא תרומה נוספת לערעור יחסי האמון בין המשטרה לבין המחנה הכתום. איתרע מזלו של שחם ודבריו המכוערים נגד המפגינים בכפר מימון נקלטו במצלמות ערוץ 10. אבל לא מדובר רק בהתבטאויות וולגריות ומבישות שאינן הולמות קצין משטרה. בדבריו המפורסמים של שחם נכללו הוראות מפורשות להפעיל אלימות קשה נגד מפגינים ללא הצדקה. את התוצאות החמורות של יחס כזה מצדם של קציני משטרה בכירים כלפי מפגינים כתומים ראינו שנה מאוחר יותר בעמונה, כאשר מאות אנשי משטרה הפעילו אלימות חמורה ומסוכנת כלפי בני נוער, שרבים מהם לא עשו דבר מלבד לשבת על הרצפה.

חבל שהימין לא מצליח לפעול באפקטיביות נגד קצינים כמו שחם, שאין ספק שהיה עף מזמן אילו נתפס כשהוא נוהג בדרך דומה כלפי מפגיני שמאל. אצלנו תמיד יימצאו חנונים ורחומים שילמדו זכות וישמשו מליצי יושר. גם אם אלה שנתפסו בקלקלתם לא יחזרו לסורם, העובדה שהם יצאו ללא ענישה של ממש מונעת את הרתעתם של הבאים בתור.