בשבע 389: הספירה לאחור

חגית רוטנברג , ח' באייר תש"ע

חשבתם פעם איזה כיף זה שמישהו עושה לכם פעילות בלי שתצטרכו להתאמץ וללכת לסניף? אז אצלנו בבית זה לא דמיון, אלא מציאות שמתרחשת מדי יום. האמת, לפעמים זה כבר מתחיל לעצבן קצת. איך זה קורה? פשוט מאוד: ישי, אחי הגדול, הוא המדריך הכי מתלהב בעולם, בערך. תמיד תמצאו אותו עם איזה צ'ופר בכיס, סיפור מעולה ומותח עם מוסר השכל ורעיון למשחק שיש בו מסר חברתי. הבעיה שפעולה בסניף יש רק פעמיים בשבוע, ולישי יש יותר מדי רעיונות שהוא לא מספיק להוציא לפועל עם החניכים שלו, אז מה שהוא לא מספיק בסניף הוא מוציא עלינו, אחיו הצעירים בבית. וזה גם מה שקרה השבת בסעודה.

בין המנה השנייה לאחרונה התרומם ישי מכיסאו והכריז בדרמטיות: "אוקיי, חבר'ה, מי יודע באיזו תקופה אנחנו נמצאים עכשיו?". בזמן שהתלבטתי האם לענות 'הספירה לאחור לקראת החופש הגדול', או 'חופשת לידה של המורה הקשוחה לחשבון', ענו אמא ואבא יחד בהתלהבות: "ספירת העומר!". ישי היה מרוצה משיתוף הפעולה של ה'חניכים' הבוגרים שלו, ומחא כפיים בחיוך. "יפה. ולכבוד ספירת העומר אנחנו נעשה היום פעילות קצרה. אני רוצה לשמוע מכל אחד כאן סיפור שלדעתו קשור לימי הספירה", ביקש ישי, וחזר לשבת בכיסאו.

במשך שתי דקות השתררה דממה סביב השולחן. כולם ישבו וקימטו את המצח בניסיון לחשוב על סיפור שקשור לספירת העומר. היתה זו אמא שהגיבה ראשונה: "כן, נזכרתי. השבוע, כשישבנו בחדר המורים באולפנה, קרה משהו ממש לא יפה. אחת המורות הראתה לנו מבחן לדוגמה שעשתה לכיתה שלה. היא עבדה עליו כל הלילה, והוא היה ממש מושקע ויצירתי. תוך כדי שהיא מסבירה לנו, התפרצה אחת המורות לדבריה ואמרה: 'מרים, תסלחי לי מאוד, המבחן הזה הוא פשוט תת-רמה. כל תלמידה יכולה לעשות אותו אפילו אם לא ישבה כל השנה בשיעורים. במקום להיות כל כך יצירתית, כדאי לחשוב על התוכן של השאלות". המורה מרים הסמיקה עד תנוכי אוזניה, ודחפה את גיליון המבחן בחזרה לתיקה".

השפלנו את ראשינו, אפילו אנחנו הרגשנו מבוכה לשמע התנהגותה של אותה מורה. אבא כחכח בגרונו, ואמר: "כשאני חושב על זה, אני נזכר גם בסיפור שקשור לספירת העומר. זה סיפור די פשוט, אבל הוא קרה באמת. אתמול, אחרי תפילת מנחה בבית הכנסת, כשעמדנו לצאת, נכנס יהודי שנראה כמו קבצן. אתם יודעים, בגדים מלוכלכים וקרועים, שיער פרוע ועיניים בוהות כאלה. הוא פנה לגבאי וביקש ממנו לשבת כמה דקות בבית הכנסת, כי הוא מאוד עייף אחרי יום שלם בו הסתובב ברחוב. הגבאי הסתכל עליו בעין עקומה כזאת, ואמר לו בלעג: 'מצאת לך בית מלון, אה? אדוני, בית כנסת מיועד לתפילה ולימוד תורה. אני חייב לנעול פה עכשיו. מצדי תחזור בערב, אני פותח פה שוב בתפילת ערבית. כל טוב', אמר לו ואותת לכיוון הדלת. הקבצן הרכין את ראשו, וגרר את רגליו החוצה בקושי. כולנו יצאנו והלכנו הביתה, ממהרים איש איש לענייניו. אבל מזווית העין ראיתי שהקבצן נשען על הקיר באנחה ומעיניו ניבט עלבון נורא".

אבא סיים את סיפורו, וישי שוב התרומם, מתכוון להמשיך בפעילות שתכנן. "תודה רבה לאמא ואבא על הסיפורים. עכשיו, מי יכול להסביר לנו איך הם קשורים לספירת העומר? ואני מבקש מהצעירים לענות הפעם". ראיתי את שבות ואחיעד, אחיי הצעירים, מנסים למצוא את התשובה. אבל מה שני ילדים בגן ובכיתה א' יכולים לדעת? הבעיה היתה שגם אני לא ממש הצלחתי לעלות על משהו. אבא לחש לי באוזן משהו כמו "תלמידי רבי עקיבא". אולי אתם יודעים מה הקשר?