בשבע 390:צלילים מהאפלה

נגן הקלרינט הוותיק ברני מרינבך עיבד בצורה סולידית, אך מרגשת, שירים שחוברו בשואה.

אמציה האיתן , ט"ו באייר תש"ע

לא אכנס כאן למחלוקת בעניין שמיעת מוסיקה בימי ספירת העומר. אמנם אני בן של רב, אך בזה מסתכמת הסמכות שלי בנושא ההלכתי. פרט לכך, אנחנו במדור תרבות, ונישאר במסגרת התרבות. בכדי שלא להסתבך, אני שומר לעצמי לימי הספירה את הדיסקים שלדעת כולם (כמעט) ניתן לשמוע בתקופה הזו.

נדמה לי שעל הדיסק 'ניגונים בצל השואה' לא תהיה מחלוקת, ומעבר לנושא ההלכתי, זהו בהחלט פרויקט שראוי להתייחסות. ברני מרינבך הוא יוצר ותיק ומוערך, שהתחיל את דרכו בארצות הברית בתחום רחוק מהקלירנט - מרצה להיסטוריה. אבל התקופה הזו היא כבר ממש היסטוריה, ומאז הוא הספיק להופיע עם הקלרינט שלו באלפי אירועים, ולנגן בתזמורת המשטרה במשך שנים ארוכות. נדמה לי שכבר מהצלילים הראשונים של הקלרינט של ברני, אפשר להבחין כי מדובר בנגן בעל צליל עשיר והמון נשמה. כמעט בכל כלי הנגינה אפשר לאבחן את איכות הנגן על פי הצליל שהוא מפיק, אך בקלרינט זה בולט במיוחד. ניסיתם לעמוד פעם במשך דקות ארוכות ליד נגן קלרינט מתחיל, בשעה שהוא מתאמן? עדיף כבר לעמוד ליד הגנרטור בטקס יום העצמאות. אך הצלילים שברני מפיק נעימים לאוזן ומצליחים לבטא היטב את עומקו של הניגון.

באלבום הזה הוא החליט להתחבר לשירים שחוברו בתקופת השואה, ולאלה שנכתבו על השואה, בעברית ובאידיש. חלקם מאוד מוכרים לנו, וחלקם מוכרים רק למבוגרים שבינינו או לדוברי האידיש. האלבום נפתח בנעימת הנושא מתוך הסרט 'רשימת שינדלר' באחד הביצועים הטובים ששמעתי. בהמשך  אפשר לשמוע את 'שריפה בעיירה', 'אני מאמין' וכמובן 'א-לי א-לי'. הליווי סולידי, כמו כל האלבום, ומוגש על ידי הפסנתר בלבד. לעיתים ישנה אפילו הרגשה שהליווי סולידי מדי, וכך גם העיבוד. בשיר הפרטיזנים, למשל, העיבוד מתמצה בכך שהמנגינה חוזרת על עצמה חמש פעמים, ובכל פעם עולה הצליל בקוורטה (ארבעה מרווחים מוסיקליים). לטעמי, עיבוד פשטני מדי ולא ממצה. הייתי שמח גם אם היו מצרפים את מילות השירים, כך היינו יכולים להתחבר הרבה יותר אל השירים, אל המחברים, ואל התקופה שבה נכתבו.

בסך הכל מדובר באלבום עם המון עומק, שמתאים מאוד לתקופות שבהן אנחנו רוצים להתכנס אל עצמנו, להתחבר אל הנשמה, ובעיקר – להרגיש.

seret@etrog.tv