בשבע 390:כלכלה- שובו של האחד במאי

שלמה פיוטרקובסקי , ט"ו באייר תש"ע

מרבית הצעירים שבינינו, בני ה-40 ומטה, אשר יביטו היום ומחר בלוח השנה, כלל לא יבחינו בשום תאריך אשר דורש תשומת לב. אולם המבוגרים ודאי ישימו לב ל-1 במאי החל השנה בשבת. היום הזה, אשר זכה בעבר לתשומת לב לא פחותה בהרבה מתאריכים כמו יום העצמאות, ואשר צוין בתהלוכות ענק ועצרות עם, נעלם בשלושים השנה האחרונות מעל מפת חיינו. זה קרה כמעט במקביל להיעלמותה של המעצמה שהיתה מזוהה איתו יותר מכל - האימפריה הסובייטית. אולם, בניגוד לאינסטינקט הראשוני, סיפורו של האחד במאי מתחיל דווקא במערבית והקפיטליסטית שבמדינות העולם, ארצות הברית. פרופ' דני גוטווין, מומחה להיסטוריה של יחסי עבודה, מספר כי יום זה החל ביוזמה לציון מותם של כ-60 פועלים, שנהרגו בעימות עם המשטרה על רקע שביתה בה פתחו ב'היימרקט' שבעיר שיקגו, בחודש מאי 1886. לדבריו, תוך שנים ספורות הפך האחד במאי ליום שסימל בתהלוכותיו ובהפגנותיו את המאבק לשיפור תנאי עבודתם של הפועלים.

לפרופ' גוטווין חשוב להדגיש, כי למרות אימוצו של יום זה בידי שלטונות האימפריה הסובייטית, למעשה מדובר ביומן של התנועות הסוציאליסטיות בעולם המערבי, אשר הובילו את המאבק להגנה על זכויותיהם הבסיסיות של העובדים, שנראות לנו היום אלמנטריות. "חשוב לזכור כי בשנים עליהן מדובר, שלהי המאה ה-19, בהן חלה התפתחות תעשייתית מואצת, נוצר מעמד שלם של פועלי תעשייה, אשר נאלץ לעבוד בתנאים שהיום כלל אינם מוכרים. מדובר על פועלים שעבדו 14-16 שעות ביום, בתנאים מחפירים מבחינה בטיחותית, תמורת שכר זעום וללא כל הגנה סוציאלית אותה אנחנו מכירים כיום".

את הסיבה ל'מותו' של האחד במאי בתודעה הישראלית בפרט והעולם המערבי בכלל תולה גוטווין במה שהוא מכנה, "קידושם של ערכי ההפרטה וצבירת ההון". לטענתו, הימין הכלכלי אשר השתלט בעשרות השנים האחרונות על מוקדי הכוח וקבלת ההחלטות, יצר זיהוי תודעתי שגוי בין ערכי הסוציאליזם לבין חולאי השלטון הקומוניסטי במדינות הגוש המזרחי. זאת על מנת לשרת את מאבקו בהישגים אליהם הגיעו תנועות הפועלים בעולם המערבי, כמו ההגנה על זכויות העובדים, קיצור שעות המנוחה ועיגונו החוקי של יום המנוחה. "הסלידה הציבורית מכל מה שמריח מסוציאליזם הגיעה למצב כזה שבו גם גופים שפעלו ופועלים עד היום ליישום מדיניות סוציאל-דמוקרטית, כמו ההסתדרות ומפלגת העבודה, נרתעים מזיהוי עם סמלים כמו האחד במאי".

אולם, בניגוד למה שניתן היה לחשוב, פרופ' גוטווין רחוק מלהספיד את האחד במאי, ומזהה בשנים האחרונות תחיה של הסוציאליזם המעשי והחשיבה הסוציאליסטית דווקא בקרב בני הדור הצעיר. "בניגוד לגופי השמאל הממוסד, אשר נרתעים מהזיהוי עם תודעה סוציאליסטית, הרי שבקרב שכבות הגיל הצעירות ניתן למצוא תחיה של רעיונות אלו, אשר מוצאת גם ביטוי מעשי בדמותן של צעדות האחד במאי, אשר שבות בשנים האחרונות למרכזי הערים הגדולות לאחר שנות היעדרות רבות מן הנוף".

תכנית ויסקונסין, הסוף?

גורלה של 'תכנית ויסקונסין', המכונה בישראל מהל"ב או 'אורות לתעסוקה', עשוי להיחרץ במהלך השבועות הקרובים, לשבט או לחסד. התכנית עלתה על שולחנה של ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, זאת מאחר ששלב הפיילוט, השלב הניסויי בו היתה אמורה להיבחן התכנית, הגיע אל קיצו, וכעת עומדות על הפרק שתי אפשרויות: האחת היא מעבר לשלב של ביצוע ארצי של התכנית והשנייה היא גניזתה והעברתה לבית הקברות העצום של תכניות ממשלתיות שונות שלא צלחו. בבסיס התכנית עומדת השאיפה להחזיר לשוק העבודה את המובטלים הכרוניים. התכנית מנסה להתמקד בקבוצות אוכלוסייה אשר 'התמכרו' לקצבאות ולמעשה נפלטו משוק חיפוש העבודה הפעיל, ולהדריך אותן ולהכשיר אותן לחזרה לשוק מחפשי העבודה ובהמשך גם לסייע להן למצוא עבודה התואמת את יכולותיהן וכישוריהן. קהל היעד של התכנית הוא מקבלי קצבת הבטחת הכנסה, אותה אוכלוסייה אשר פקידי שירות התעסוקה לא הצליחו במשך תקופת זמן ארוכה להשיב למעגל העובדים. השוט העיקרי המכריח את אותה אוכלוסייה להשתתף בתכנית, הוא סמכותם של מפעילי התכנית לשלול את אותה הקצבה ממי שאיננו עומד בתנאי התכנית.

לצורך הפעלת התכנית החדשה הוחלט להקים מערכת מקבילה לשירות התעסוקה אשר תפעל באמצעות יזמים פרטיים. התפישה שעמדה מאחורי החלטה זו היא שארגונים פרטיים יפעילו את התכנית ביעילות רבה יותר, וזאת עקב רצונם לקבל את התגמולים המובטחים להם על ההצלחה. על פי השיטה כיום, מתוגמלים הגופים המפעילים את מרכזי התכנית על פי מידת הצלחתם לשלב את המשתתפים בעבודה למשך פרק זמן קצוב. זאת על מנת לתמרץ את הגופים הללו לעסוק בהשמה פעילה של אותם מובטלים.

על הנייר זה נשמע טוב, אולם לדברי ח"כ אורלי לוי-אבקסיס עימה שוחחנו, המצב בשטח רחוק מהמציאות האידיאלית אותה מנסים לצייר במשרדי האוצר והתמ"ת, שדוחפים לאישור הרחבתה של התכנית. "עד היום הופעל הפיילוט, הניסוי, והיום ניתן לומר בפה מלא – הניסוי נכשל", קובעת לוי-אבקסיס. "אל תבין אותי לא נכון, אני בהחלט בעד החזרת מובטלים לעבודה, אני ממש לא אוהבת פרזיטים. אולם חשוב להבין שמעבר לתכניות ולמספרים ישנם בני אדם שקצבאות אלו הן הלחם שלהם, לא מותרות ולא בילויים, וחשוב לוודא שהתכנית אכן ממלאת את יעודה ולא פוגעת בהם לחינם".

ח"כ לוי-אבקסיס מספרת כי בכל שבוע מגיעים אליה ולחברי הכנסת האחרים בוועדת העבודה והרווחה עשרות מכתבים, בהם מגוללים אנשים את העוולות שנגרמו להם. מקרה אחד, אשר טופל על ידי אנשי משרד המשפטים המטפלים בתלונות, הוא של אישה בעלת מוגבלות, אשר המפעיל לא הצליח למצוא תכנית של 30 שעות שבועיות שתתאים לצרכיה, אולם מכיוון שהשר לא אישר לאותה האישה תכנית מופחתת שעות נשללה קצבתה. לוי-אבקסיס מציינת כי הניסיונות אותם עושים בתקופה האחרונה שרי האוצר והתמ"ת להרחיב את התכנית באמצעות צווים, בשיטת 'הסיפוח הזוחל' חמורים מאוד בעיניה, "הניסיון לעקוף את הכנסת בניסיון למנוע דיון מעמיק הוא ניסיון חמור, חשוב לבחון את התכנית לעומק לפני שמעבירים אותה לפריסה ארצית".

פרשנות- חזון נדל"ני ציוני

כדי להוזיל את מחירי הדירות בצורה משמעותית על המדינה לשחרר לשוק מאסה של קרקעות לבניית בתים פרטיים בפריפריה.

 את מצבו של שוק הנדל"ן בישראל ניתן להסביר באמצעות הכלל הראשון של השוק, לפיו במקום בו ההיצע קטן ו/או הביקוש גדל, המחירים יעלו. במהלך השנים האחרונות נוצר בישראל פער מובנה בין צורכי השוק לבין ההיצע, זאת עקב מדיניות ממשלתית בעייתית. על פי קצב גידול האוכלוסייה בישראל, המשקף את הגידול כתוצאה מילודה ומעלייה לארץ, ישנו צורך בכ-30 אלף יחידות דיור חדשות מדי שנה. מנגד, הוציאה הממשלה לשוק כשליש מזה בממוצע, וכך נוצר פער גדול בין הביקוש להיצע ונגרם לחץ כבד על שוק הדירות מיד שנייה. לפערים אלו ישנן כמה סיבות, אשר המרכזית שבהן היא חוסר בקרקעות מתוכננות בפריפריה, אותן ניתן יהיה לשווק ליזמים ולזוגות צעירים במחירי עלות הפיתוח בלבד, ועל ידי כך להפחית את הלחץ  במרכז הארץ.

חשוב להבין כי על מנת למשוך זוגות צעירים לפריפריה, יש להציע להם חזון ציוני המגובה בערך מוסף בדמות הזדמנות לבנות בית פרטי צמוד קרקע על מגרש משל עצמם. ללא ערך מוסף שכזה לא תהיה לפריפריה כל אטרקטיביות ייחודית, אשר תמשוך אליה מאסות משמעותיות של אוכלוסייה ממרכז הארץ. צריך לזכור שהחזון של כביש 6 לא היה רק לסייע לתושבי יקנעם ובאר שבע להגיע במהירות יחסית למרכז הארץ, אלא גם לגרום לאנשים אשר מקום עבודתם ומשפחתם במרכז הארץ להיות מסוגלים לעבור להתגורר בצפון ובדרום. ללא תכנון מאסיבי של קרקעות בפריפריה, במושגים של עשרות אלפי יחידות דיור צמודות קרקע בשנה ובמחיר אטרקטיבי, לא יוקל הלחץ מעל השוק. המהלכים (החיוביים) אותם מוביל כיום שר השיכון, אריאל אטיאס, אינם מביאים לשינוי מהותי של המצב, ומסייעים בעיקר לציבורים אשר נהנים מרמת ארגון גבוהה ובראשם הציבור החרדי. שחרור של כמה מאות יחידות דיור בכל מקום מסייע בעיקר לציבור מאורגן, אשר מסוגל לגשת למכרזים, להגיש הצעות, ולזכות בקרקע במקומות כמו קרית גת, בית שמש ודומיהם. על מנת לשנות את תמונת המצב באופן מהותי, יש לתכנן ולשווק כמויות קרקע גדולות הרבה יותר, דבר הדורש חזון ציוני, מעוף וראייה לטווח ארוך.

הכותב הוא מנכ"ל חברת 'באמונה'