בשבע 390: מיקרוסקופ

עדי גרסיאל, חני לוז, ישראל מידד , ט"ו באייר תש"ע

אברי ואברהם

בשבועות האחרונים נראה כי אברי גלעד נמצא במרכז העניינים, התקשורתי לפחות. סיורו 'בהתנחלויות' זכה לסיקור כאילו היה מדובר בביקור מלכותי של בני הזוג אובמה, כמעט. התגובות לא איחרו לבוא: יעל פז-מלמד 'הזכירה' לו במעריב את העובדה שמדובר "על מקומות שהוקמו בניגוד לחוק", וזכתה במכתב מעורך דין (ראו 'חדשות בחדשות'). גם מוסף הארץ ראיין את גלעד על פני חמישה עמודים, ולא שכח לשאול אותו אם בעקבות הביקור הוא סבור ש"התנחלויות זה מגניב" ואם הוא סייר גם בכפרים פלשתיניים. כותרת הכתבה היתה "אחד נגד עצמו", רמז לתוכניתו של גלעד ('אחד נגד 100') שעולה שוב לשידור, אבל גם לסתירות הפנימיות לכאורה באישיותו של המגיש, שמדבר על ערכים גבוהים בזמן שהוא מנחה תוכניות להמונים בערוץ 2. קונפליקטים אלה הומחשו במערכוני ארץ נהדרת תחת המוטו 'מגעיל ומעולה'.

מה יש בו בגלעד שמושך כל כך הרבה אש?

הנה הסבר אפשרי: מדובר לכאורה בבשר מבשרה של הברנז'ה - אדם שיצא מפס הייצור של גל"צ, הפך ל'טאלנט' ועשה חיל אחר כך בטלוויזיה המסחרית בז'אנרים שונים. ופתאום הוא תפס כיוון רוחני: למד 'ימימה', 'התחזק', התקרב קצת לימין... וזה כמובן מרגיז את חבריו לשעבר.

אלא שגלעד לא לקח את זה עד הסוף. אילו היה חוזר בתשובה, מגדל זקן וחובש כיפה גדולה כמו שולי רנד, נניח, זה היה מתקבל איכשהו, לא בהתלהבות אבל בהבנה, וחבריו למקצוע לא היו טורחים לנסות לשכנעו בצדקת דרכם. אולם גלעד נעצר באמצע הדרך: הוא כבר לא בדיוק נציג השמאל ב'מילה האחרונה', אך גם לא שייך לימין או לדתיים. למעשה הוא מציב עמדה מורכבת שאי אפשר לקטלג אותה במגירות הרגילות של שמאל-ימין, 'רוחניק'-קפיטליסט או יהודי-חילוני. את מי שרגיל לחשוב בתבניות זה כמובן מאוד מבלבל.

טיפוס כזה, אומרים לנו בעצם שומרי החותם התקשורתיים, אנחנו לא מוכנים לקבל. אנחנו רוצים או שחור או לבן, בלי אפור. מגעיל או מעולה, לא אכפת לנו, רק שיחליט כבר!

עדי גרסיאל

יצהר על הכוונת

בתוכנית 'מבקר בשישי' בגל"צ משדר לאחרונה רענן שקד, עיתונאי 'ידיעות אחרונות', מתעב מתנחלים ידוע. הלה החליט לנצל את המיקרופון הצה"לי להשתלחות חסרת תקדים בתושבי יצהר: "דובר היישוב יצהר, מישהו בשם אברהם בנימין, טען שאחד החיילים פשוט ירה באוויר לעבר התושבים, וזה כדבריו היה הניצוץ שדרדר את האירוע כולו. אני מניח שאם חייל לא היה יורה באוויר אלא ישר במתנחלים האלימים, האירוע לא היה מידרדר כל כך. בכל אופן, מה נסגר עם יצהר? יש מצב שהם מפרקים את הקומונה הפריקית הזאת ותורמים את התושבים הנמרצים האלה לצה"ל?" שקד המשיך והציע: "אולי בחג הבא, שזה שבועות נדמה לי, צריכים דווקא השכנים הפלשתינים להקדים ולהיות מנומסים ולקפוץ לביקור ידידותי ביצהר, ממש כמו שביצהר ביקשו לבקר אצל שכניהם הפלשתינים ביום העצמאות".

עד כאן השידור, שאגב, הוקלט מראש. למקרה ששאלתם: עד לרגע כתיבת שורות אלו, טרם נשמעה התנצלות של התחנה.

ההסתה של שקד לא נאמרה מתוך ואקום. ממש בצאת חג העצמאות כיכבו כותרת בעיתונטים המרכזיים נגד ה"מתנחלים" מיצהר שלכאורה תקפו חיילים במהלך יום העצמאות, כשאלה ניסו למנוע מהם להיכנס לכפר ערבי סמוך. את ההודעה לעיתונים שלח דו"צ בשלהי החג. הדיווח היה מגמתי ומעוות: תושבי יצהר יצאו לא לכפר אלא למעיין המרוחק כ-200 מטר מבתי היישוב. לא פרובוקציה ולא נעליים. אך דובר צה"ל, אומן תקשורתי לא קטן, הבין את האפקט הפטריוטי: קושרים את תושבי יצהר לפגיעה באייקון מעורר ההזדהות של רוב הציבור ביום הזיכרון והעצמאות, והורגים בהינף יד את היישוב מבחינה תדמיתית. הודעת דו"צ הצליחה מעל למשוער: גבי גזית, בעל הג'ורה ללא הפסקה, שלח את חיצי התרעלה שלו נגד כלל המתנחלים שעסוקים ללא הרף בהתנכלות לערבים, והצליח לעורר גל מחאה אדיר, לא של מתנחלים,  אלא רק של החרדים ש'חטפו' אף הם באותה מתקפה מבחילה.

חני לוז

בנעלי בן גוריון

בנימין נתניהו העביר החלטה בממשלה לפיה הוא ימונה לתפקיד השר האחראי על ביצוע חוק רשות השידור באופן קבוע. המינוי עורר ביקורת, שכדאי לנתח אותה. ראשית, צעד זה התבקש לאחר שלפני כשלושה חדשים הודיע השר הממונה הקודם, יולי אדלשטיין, על התפטרותו. מכיוון שהשמועות היו שבכל פעם שהביא אדלשטיין רשימה של חברי מליאה וועד מנהל, הדבר טורפד בידי מקורבי נתניהו, לכן, מה יותר טוב מכך שראש הממשלה יטרפד את עצמו?  ממילא הוא עושה את זה בתחומים אחרים, אז מדוע שהשידור הציבורי לא יתנהל כמו מדיניות הבנייה ברחבי הארץ או מדיניות שכר בכירי המשק?  שנית, היו רינונים שמצב זה "מחזיר אותנו שנות דור לתקופות אחרות בתולדות המדינה". הכוונה היא לשלטון מפא"י ודוד בן-גוריון. התקשורת אז לא רק היתה מגויסת, אלא היתה בעצם עבד נרצע מרצון (משה שרת היה נכנס למערכת של הג'רוסלם פוסט ומחבר את מאמר המערכת לעתים). ואם חשבתם שבן-גוריון היה ראש הממשלה הגדול מכולם, אז אולי באמת כדאי ללמוד גם מהתנהלותו התקשורתית. ונקודה שלישית, הכוח והעוצמה של רשות השידור, ההטיה המובנית בעריכת החדשות ובהרכבת הפנלים, והמשק כספי הרעוע שחסרה לו יד מנחה, בכל זאת דורשים דמות פוליטית חזקה כמו ראש הממשלה.

אז מי יודע, אולי מחמוץ ייצא מתוק ונזכה לשידור ציבורי הכולל ייצוג לרוב שכבות העם, ולהפקות המציגות את האמת בחיים שלנו ושל כל אזרחי המדינה.

ישראל מידד

חדשות בחדשות

מזכירות תפוח וועד מתיישבי השומרון פנו השבוע במכתב לעיתונאית יעל פז-מלמד ובו איום בתביעת לשון הרע. זאת אם לא תפרסם התנצלות על מאמר בו טענה כי תפוח הוא "התנחלות בלתי חוקית".

74 אחוז מהציבור סבורים שצריך להטיל עונשים כבדים על עיתונאים המפרסמים ידיעות החושפות מידע על מעשים לא מוסריים של הצבא והשב"כ. כך עולה מסקר שפורסם ב'הארץ'.

נשיא חדש לאגודה לזכות הציבור לדעת: ד"ר מאיר רוזן. רוזן כיהן כיועץ משפטי של משרד החוץ וכשגריר בצרפת ובארה"ב, והוא חבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת בר-אילן והאוניברסיטה העברית.

ביקורת הנקרא

כהנא חי ובועט (הפניה בשער מוסף סופשבוע של מעריב לראיון עם משה פייגלין)

ואחר כך מנהיגות יהודית מתלוננת שהתקשורת לא מפרגנת לה

בגרמניה של 1938 זה קרה ביוזמת השלטון המרכזי, בישראל של שנות האלפיים זה רק מתאפשר עקב חולשתו (ידיעות אחרונות)

אורי משגב לא ממצמץ כשהוא משווה בין נוער הגבעות לאנשי 'החולצות החומות' ב'ליל הבדולח'

צפו בחגיגה האחרונה: שולה זקן רוקדת בארה"ב (ynet)

איך אומר כתב פלילים אחד: אכן, יונית, מדובר בתמונות קשות