בשבע 390:כשבית המשפט מחליט לציית לחוק

הרגלם של בתי המשפט לנהל משפטים פליליים בעצלתיים, גורם לכך שניהולו של משפט מסוים יום אחר יום כדרישת החוק מעורר תהיות. מסתמן שיפור ברמת ההרתעה כלפי גנבי צאן ובקר על רקע לאומני.

יאיר שפירא , ט"ו באייר תש"ע

לפני מספר חודשים יצאה נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, בקריאה לשופטים להקפיד לדון ברצף בדינם של נאשמים פליליים, יום אחר יום, כפי שמחייב החוק. מטרת החוק היא להימנע מעינוי דינו של אדם, בוודאי של כזה העצור או נתון בתנאים מגבילים. בפועל, ההיענות בשטח עדיין דלה, ונשיאויות בתי המשפט והשופטים ממשיכים לעבור על החוק. על רקע זה מתח שר המשפטים, יעקב נאמן, ביקורת על נשיאויות בתי המשפט, בכנס עורכי הדין של מחוז תל אביב שהתקיים לא מכבר באילת.

במשפטו של הנשיא לשעבר משה קצב, התעקשו השופטים דווקא לציית לחוק ולקיים דיונים צפופים, למרות תחנוני עורכי הדין של הנאשם. קצב חמוש בעורכי דין מהשורה הראשונה, שידיהם מלאות בעוד תיקים רבים. במקרה הזה, רצף הדיונים דווקא פוגע ביכולתם להקדיש את הזמן הדרוש לעיסוק בתיק המפורסם. גם זמנו של הנשיא לשעבר לא אץ לו לקראת הרשעה די צפויה. נראה שהעיקרון שמאחורי החוק, טובת הנאשם, לא הובן עד הסוף אצל הרכב השופטים בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

שופט אחר באותו בית משפט, גלעד נויטל, נענה גם הוא לציוויו של החוק, לקריאתה של בייניש, ובמקרה זה גם לטובתו של הנאשם. השופט נויטל קבע ישיבות רצופות בשלב ההוכחות במשפטו של פרקליט הצמרת יעקב ויינרוט. אם ויינרוט יזוכה, הוא יוכל לשוב לשגרת יומו במהרה. אם יורשע, הוא ישלם את חובו לחברה וימצא לעצמו בוודאי שיגרה אחרת. מכל מקום, זכאי או חייב, הוא לא יסיים את הפרשה זקן מרוט ומותש כמו רבים אחרים. אך התנהלותו של נויטל – מתבקשת, צודקת וחוקית - היא כה נדירה, עד שיש מי שהאשימו את נויטל ביחס פרוטקציוני כלפי הפרקליט המפורסם.

זו לא הדוגמה היחידה בה מקום המשפט הוא המקום בו עוברים על החוק בלי להניד עפעף, בעיקר בכל הנוגע ללוחות זמנים. חוק נציבות התלונות על שופטים, שחוקק בתשס"ב, קבע תאריך יעד אחרון למינוי נציב. אך בהנהלת בתי המשפט נמנעו מיישום החוק עד שהנציבה לשעבר, השופטת בדימוס טובה שטרסברג כהן, שיועדה ע"י חבריה השופטים להיות המפקחת עליהם, תסיים את תפקידה בבית המשפט העליון. הדיון בעתירות שהוגשו נגד הסחבת עוכב בידי שופטי בג"ץ, עד ששטרסברג כהן התפנתה ומונתה. לאחר מכן נדחתה העתירה בטענה כי הדיון בה התייתר.

החוק גם קבע כי תקופת כהונה של נשיאי בתי המשפט תוגבל לארבע שנים. במשך שנים ארוכות סיכלו בהנהלת בתי המשפט את החוק, ועל ידי מינוי חוזר הנציחו את כהונתם של הנשיאים. שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן, אילץ את המערכת לקיים את החוק ואת המנהל התקין, ובשל כך זכה לקיטונות של רפש, כמו במקרים אחרים בהם דרש מהשופטים לקיים את מה שהם דורשים מכולנו.

לפני מספר ימים חשף הכתב המשפטי של העיתון גלובס, יובל יועז, כי עשרות שופטים מונו וקודמו בוועדה לבחירת שופטים בשלושה חודשים שבהם כיהנה בה שופטת בית המשפט העליון, איילה פרוקצ'יה, מעבר למה שהתיר לה החוק. החוק מגביל את אורך כהונתו של שופט בוועדה לשלוש שנים, ואז מורה לשופטים להחליפו בנציג אחר. מסתבר כי שופטי בית המשפט העליון החליטו על דעת עצמם, ללא חוות דעת משפטית, להאריך את כהונתה של פרוקצ'יה בשלושה חודשים, ולאפשר לה לקחת חלק במינוי השופטים האינטנסיבי שנעשה לאחרונה.

הפשע פחות משתלם

גם אם אינכם רועים או בוקרים, ההחמרה באכיפה ובענישה על גניבות בקר היא דבר שכולנו צריכים לברך עליו. גניבות צאן ובקר מקוטלגות אמנם בידי המשטרה ומערכת המשפט כאירועים פליליים, אך הן הפכו כבר מזמן לפשעים בעלי מאפיינים לאומניים מובהקים.

עד לפני שנתיים, כנופיות ערביות אשר פועלות במקצועיות ובשיטתיות היו קרובות למוטט את הענף במגזר היהודי, כמעט ללא מענה של רשויות החוק. בינתיים התגייסה הכנסת והעלתה את העונש הקבוע בחוק לגניבת בקר מארבע שנות מאסר לשבע שנות מאסר. 'חוק שי דרומי', המתיר להתגונן בנשק חם מפני שודדים וגנבים בין השאר במשק חקלאי, גם הוא עשה את שלו. המשטרה העלתה את דרג החוקרים העוסקים בפשעים אלו והקצתה עוד משאבים למלחמה בהם. לבסוף, החלו בתי המשפט, בהשראת בית המשפט העליון, להחמיר את הענישה, ולגזור עונשים המתקרבים למקסימום שנקבע בחוק.

השבוע הגדיל לעשות בית המשפט המחוזי בנצרת כאשר גזר עונשים חמורים על שלושה ערבים, שניים מישראל ואחד תושב יו"ש, שגנבו לפני שנתיים 200 עזים יקרות מחוות עין כמונים שבגליל. הגניבה בוצעה קודם שהכנסת החמירה את הענישה, ולכן מעל ראשי הגנבים עמדו רק ארבע שנות מאסר. אך ברוח החקיקה החדשה צירפה השופטת עונשים מצטברים על האשמות משנה בכתב האישום, וכך הצליחה להטיל על השלושה עונשים כבדים יותר. האחד ייכלא לשלושים חודשים, השני לארבע שנים והשלישי לארבע שנים וחצי.

אירוע פלילי

אם עסקנו בקו הדק הנמתח לעיתים בין עבירה פלילית ללאומנית, הרי כתב האישום שהוגש נגד צעיר ערבי, שיחד עם חבריו השחית ארבעים מצבות בבית העלמין במושב מרחביה, מגלה מה משטרת ישראל מתעקשת להגדיר כאירוע פלילי.

מכתב האישום עולה כי אנשי החבורה השליכו זה על זה כדים ועציצים שהיו מונחים על חלקות הקבר ולידן, השליכו אבנים על הקברים וחפרו לידם, ואף ציירו על חלק מהמצבות. הם הותירו במקום מצבות מנותצות. העציצים שעל הקברים נותרו מנותצים, והפרחים שבהם פוזרו לכל עבר. חבורת הפורעים אף הסבה למערכת המים בבית העלמין, לרחבת הטקס ולגדרות, נזק שמוערך בלמעלה מחצי מליון שקלים. לא נתקררה דעתם של אותם גיבורי אירוע פלילי, ולאחר שעזבו את מתחם בית העלמין, הם הבעירו אש בחמישה מוקדים שונים בשדות הסמוכים לבית העלמין.

לא עברו בוועדה

במושב נבטים החליטה האגודה המקומית, בהמלצת ועדת הקבלה, שלא לאפשר למשפחה מהשבט הבדואי טראבין לשכור נחלה ביישוב. בני הזוג הבדואי, יחד עם המשפחה היהודית שמתעקשת להשכיר להם את הנחלה במושב, אשר מסתייעים בארגון 'עדאללה' מיסודה של 'הקרן החדשה לישראל', נשלחו לפני מספר שבועות ע"י בית המשפט העליון לוועדת הקבלה. נשיאת בית המשפט העליון אמרה אז כי אם הם יחלקו על קביעת הוועדה, יוכלו לשוב ולפנות לבית המשפט. עתה יצטרך בית המשפט המחוזי בבאר שבע, וסביר להניח שאחריו בית המשפט העליון, להכריע האם החלטת הוועדה כי הזוג לא יוכל לשכור בית במושב בשל אי התאמה, או שמא ייפתחו שערי המושבים בנגב בפני עשרות אלפי המשפחות הבדואיות החיות באזור.