בשבע 390:שאלת השבוע- כישלון במבחן התוצאה

נדב שרגאי, חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ועי , ט"ו באייר תש"ע

האם ממשלת נתניהו שומרת על אחדות ירושלים או מובילה לחלוקתה?

אני מאמין שנתניהו רוצה באמת ובתמים להותיר את ירושלים מאוחדת, אבל לצערי, במבחן התוצאה, לפחות בינתיים, הוא אינו בכיוון.

השאלה האמיתית אינה אם יש הקפאה או אין. השאלה היא אם בכלל יש מה להקפיא. ולצערי, התשובה שלילית. האמת המרה היא שאין תכניות בנייה ניכרות למימוש מידי לא למערב ירושלים ולא למזרחה. במערב, 'הירוקים' בולמים כל יוזמה ניכרת בגלל ערכי טבע ונוף. במזרח, האמריקנים בולמים כל יוזמה ניכרת בגלל סיבות מדיניות. התוצאה היא שמחירי הדיור בירושלים זינקו לשיא של כל הזמנים. הביקוש -  בשיא, ההיצע – אפסי, והתוצאה היא שכ-17 אלף יהודים עוזבים את העיר בכל שנה. אין להם עבודה כאן, ובעיקר – אין להם סיכוי למצוא כאן דיור ראוי.  ב-20 השנה האחרונות עזבו את העיר 300 אלף יהודים. אם רק כמחצית מהם היו נשארים כאן, המאזן הדמוגרפי בין יהודים לבין ערבים בעיר לא היה מידרדר כמו שהידרדר.

אם נתניהו רוצה להציל את ירושלים הוא חייב לקטוע את התהליך הזה, לייצר מהפך, ולהפוך על פיו את המאזן הדמוגרפי השלילי של ירושלים; לבלום את הנטישה, ובעיקר למשוך לעיר אוכלוסיות חזקות.

מובן שההקפאה בפועל של בנייה ליהודים ב"מזרח ירושלים" משליכה על המגמה הזאת, ולא לחיוב. אמנם פורמלית נתניהו השיב לארה"ב שבירושלים לא תהיה הקפאה, אבל בפועל יש הקפאה כמעט מוחלטת, ולא רק בחודשים האחרונים, אלא הרבה קודם לכן. אם נתניהו חושב שבנייה במשורה, רק כדי לצאת ידי חובת אי הכניעה לאולטימאטום של אובמה, תציל את ירושלים – הוא טועה. ירושלים זקוקה ל-4000 דירות בשנה, אבל בונים בה רק 1500 בשנה, ובשנים האחרונות אפילו פחות.