חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

שומר כשרות - בגליון השבוע

ראש מחלקת אכיפה של חוק ההונאה בכשרות התחיל את דרכו במשרד קטן ומכשיר טלפון, אך כיום הוא חולש על אלפי בתי עסק, מסעדות, מלונות ומוסדות ומפקח על כשרותם.
13/05/10, 09:19
יאיר שפירא

 ראש מחלקת אכיפה של חוק ההונאה בכשרות התחיל את דרכו במשרד קטן ומכשיר טלפון, אך כיום הוא חולש על אלפי בתי עסק, מסעדות, מלונות ומוסדות ומפקח על כשרותם.בשיחה שחושפת את קצה הקרחון של המתרחש בתעשיית הכשרות בישראל, מסביר רפי יוחאי כיצד הפכו הבד"צים הקהילתיים לאימפריות שמגלגלות כספים, איך אוכפים כשרות במגזר הערבי, האם נכון לסמוך על הכשר הרבנות, וגם – מה באמת מרתיע את עברייני הכשרות.

לפני שבע עשרה שנה החליט המנכ"ל המיתולוגי של הרבנות הראשית לישראל, גדליה שרייבר, לשוב ולאכוף את חוק הונאה בכשרות. החוק נחקק חמש עשרה שנה קודם לכן, אך עד אז לא נמצא גוף שיעסוק באכיפתו. הוא קרא לדגל את רפי יוחאי, צייד אותו במשרד, שלט קטן שהכריז על יחידת האכיפה החדשה ומכשיר טלפון אחד, ושלח אותו לאכוף את החוק על אלפי בתי אוכל ומאות רבות של מפעלים. "ישבתי במשרד והתחלתי לחשוב איך בונים מערכת, איך מתחילים בכלל", מספר יוחאי על ימיו הראשונים בתפקיד, "פתאום צלצל הטלפון וגברת נסערת מיוקנעם היתה על הקו". היא סיפרה על חנות לממכר בשר טמא שנפתחה בעיר הקטנה, ודרשה במפגיע שיעשה משהו בעניין. "ידעתי שזה לא בסמכותי", אומר יוחאי "אך זעקתה נגעה לליבי וחשבתי שאולי אצליח לחשוב על משהו שאפשר לעשות. כמו פקיד ממשלתי טוב, אמרתי לה שאבדוק את העניין והשיחה הסתיימה". למחרת שוב צלצל הטלפון ויוחאי, ששמע שוב את קולה של האישה, נלחץ מעט, שכן לא הצליח כמובן למצוא כל דרך בה יוכל לפעול בעניין. מה רבה היתה הפתעתו שגילה שהיא דווקא התקשרה להודות לו על הטיפול המהיר. "אתמול בלילה שרפו את המקום", היא בישרה לו בגאווה, והפקיד הממשלתי הנבוך ניסה להסביר כי ידו לא היתה בדבר, וכי יחידת האכיפה של הרבנות לא מתעסקת עם מקומות שאינם כשרים במוצהר, ובוודאי שלא מציתה חנויות.

מכפר דרום לרבנות הראשית

"מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית והיא אינה כופה את הכשרות על המגזר הפרטי", אומר יוחאי "אך היא מנסה להגן על שומרי הכשרות מפני הונאה. עד לחקיקת החוק, כשאדם היה מתלונן במשטרה כי הונו אותו בכשרות, התלונה היתה נקלטת כפגיעה ברגשות דת, וכמובן שהיתה נגנזת בהתאם לחומרת העניין. התפישה היתה שהונאה בכשרות היא עניין דתי, למרות שמדובר למעשה בהונאת צרכנים מהמעלה הראשונה. החוק נחקק בשנת תשמ"ג והיה אמור להיות נאכף, כמו רוב החוקים, בידי משטרת ישראל. אבל המשטרה עסוקה וגם לא כל כך מבינה בתחום".

יוחאי גדל בפתח תקווה, למד בישיבת ההסדר בקרני שומרון והמשיך ללימודים אקדמיים באוניברסיטת בר אילן, שם למד קרימינולוגיה וערבית. באוניברסיטה הוא פגש את רעייתו והזוג הצעיר עבר להתגורר בכפר דרום. השכנות למכון התורה והארץ שפעל ביישוב, זימנה ליוחאי את תפקיד מזכיר ועדת השמיטה תשנ"ד של הרבנות הראשית לישראל. כשנתיים מאוחר יותר הוא גוייס, יחד עם שניים נוספים, על ידי חברת כוח אדם שנשכרה בידי הרבנות הראשית לישראל, כדי לנסות לאכוף את חוק ההונאה בכשרות. יוחאי הפך לפקח הדרום, אך בתום שנה החליטה הרבנות להפסיק את ההתקשרות עם החברה הפרטית. תקופה קצרה אחר כך החליטה הרבנות להקים את יחידת האכיפה בתוך הרבנות עצמה, ויוחאי נקרא להקים אותה מן היסוד. בתום שני עשורים היחידה עדיין קטנה. במטה יושבים יוחאי ושתי מזכירות, בשטח מסתובבים שלושה רכזים. "אנחנו מכניסים למדינה מיליוני שקלים, אבל לא מצליחים לקבל כיום תוספות תקציב ותקנים נוספים לאנשי שטח". הוא מתלונן גם על כי הרבנות הראשית לישראל לא נהנית היום מגב פוליטי בממשלה ובכנסת, כזה שיוכל להוביל את הגדלת היחידה האמורה לאכוף את החוק על אלפי בתי עסק בארץ, בתי אוכל, מלונות, מפעלים ויבואנים. אך השנים שחלפו לימדו את יוחאי וצוותו ליצור מכפלות כוח על ידי שיתוף פעולה עם יחידות ממשלתיות אחרות, עם הרבנויות המקומיות, ובעיקר עם הציבור הרחב. "יש לנו שלושה אפיקי מידע עיקריים. הראשון הוא הציבור הרחב. הוא זה שנמצא כל הזמן בשטח, במסעדות ובמלונות. האפיק השני הוא הרבנויות המקומיות. מדי יום אנחנו מקבלים עשרות מידעים בכתב ובעל פה מרבנים, ממשגיחים, מראשי מחלקות כשרות ולא פעם אפילו מהבד"צים. אפיק המידע השלישי הם כמובן המפקחים שלנו". גם המשטרה מעבירה ליחידה תלונות המגיעות אליה, וכן גורמים במשרד הבריאות מעבירים מדי פעם מידע שעשוי לעניין את אנשיו של יוחאי. אך שיתוף פעולה הדוק במיוחד נוצר עם  אנשי הפיצו"ח, יחידת האכיפה עתירת הסמכויות וכוח האדם של משרד החקלאות. "אנחנו נעזרים בהם בתחום הבשר, מוצרי הביצים, ובשמיטה גם בנושא פירות וירקות. אנחנו מקבלים מהם מידע, בעיקר מהיחידות שלהם הפרושות במעברים על הקו הירוק. הם מתריעים בכל פעם שהם רואים סחורה מהשטחים המוצגת ככשרה, ואנחנו מקפיצים מיד את אחד המפקחים שלנו. במקרים בהם אין כשרות על המוצרים אך החשבונית מעידה כי התוצרת מיועדת למקומות כשרים, גם אז הם מודיעים ואנחנו נכנסים לפעולה. הם קוראים נאמנים של הדפים שלנו, בעיקר בכל מה שנוגע לבשר. ההנחה היא כי מי שמזייף כשרות של בשר, גם קונה אותו ממקומות מפוקפקים".

'מהדרין' עם חלב עכו"ם

מה הוא בעצם חוק הונאה בכשרות? 

"חוק הונאה בכשרות טומן בחובו שני עניינים. האחד, שכל בית עסק לא יציג את עצמו ככשר בכתב אלא אם כן יש בידו תעודת הכשר שהונפקה כחוק. גם אם אתה כשר באמת, גם אם הכול מהדרין, וגם אם אתה בעל צדקה גדול, אתה חייב לקבל תעודת הכשר כדי לכתוב שהמקום כשר. העניין השני הוא שמי שנותן את ההכשר הוא אך ורק מי שהמדינה הסמיכה אותו לעשות כן. החוק קבע שמי שייתן את תעודות הכשרות מטעם המדינה הוא או מועצת הרבנות הראשית על ידי שלוחיה, או הרב המקומי שזה רב עיר, רב מושב, רב קיבוץ, או רב מועצה אזורית. ארבעה אלה בלבד, לא רב שכונה, לא רב בית כנסת או כל רב אחר".

אם כך, גם הבד"צים השונים אינם רשאים להעניק תעודות כשרות.

"הם אינם רשאים לעשות זאת על פי החוק. בתחילת עבודתי חרשתי את רחוב מלכי ישראל וגאולה וכולם חטפו שם דו"חות התראה. שכולם יתחילו להפנים את החוק, מדין חינוך. היום כשאתה מגיע לבד"ץ הם לרוב מבקשים קודם כל להסדיר את הנושא מול הרבנות המקומית, אך זו תוצאה של עבודה של שנים. אך יש גם מדיניות באכיפה. אני אמרתי לעצמי: ריבונו של עולם, יש לי כאן לטפל בנבלות וטרפות. יש לי כוח אדם מצומצם, אני מעדיף לטפל פחות בצד מינהלי ויותר בצד מהותי ושם להשקיע את המשאבים ואת האנרגיה. ולכן אם נכנס מפקח לבית עסק ורואה שיש תעודת הכשר של הרבנות, מבחינתו הוא עומד בדרישות החוק. אחר כך הוא יכול להוסיף מיליון בד"צים. אם הוא לא מכשיל את הציבור זה לא מעניין אותי".

בכל זאת יצא לכם להתעמת בבג"ץ אל מול גופי כשרות פרטיים ולא לאפשר לבתי עסק להחזיק תעודות של בד"צים מסוימים.

"עד לפני כשלושים שנה, ערב חקיקת החוק, היו שלושה ארבעה בד"צים. אלו היו למעשה בתי דין לממונות שלידם קמה מחלקת כשרות שכל עניינה היה עניין קהילתי פרופר, בשום פנים ואופן לא עסקי. הרב לנדא בבני ברק, העדה החרדית בירושלים וכדומה היו קהילות מאוד מוגדרות שחששו להשתמש בכשרות הממלכתית. הם נתנו כשרות על לחם, סוכר ועוד מספר מוצרי בסיס שצרכו בני הקהילה. לא היו להם יומרות להתפשט, בוודאי לא אל מחוץ לערים בהן הם פעלו. עם השנים הגלגל התהפך. בעלי העסקים שהבינו את הפוטנציאל השיווקי, ביקשו לקבל את ההכשרים הקהילתיים הללו. עדיין כל בעלי העסקים הללו היו צריכים לשבת שבעה נקיים לפני שקיבלו את ההכשרים. בעלי עסקים שלא חבשו כיפה נאלצו לשנות חזות, ורק אחרי מספר חודשים אותו גוף פרטי היה אולי נותן לו הכשר עם אלף חרמות וקונמות.

"עם השנים הפוטנציאל העסקי של שוק הכשרות גדל ואיתו הלחץ של בעלי העסקים. שומרי הכשרות מתרבים. מגוון המוצרים שהם צורכים גדל, הכמויות גדלות. מעגל העבודה התרחב, אנשים מתחילים לנסוע רחוק מהבית, רמת החיים עולה והם אינם מסתפקים יותר בכריכים מהבית. עם הדרישה, הבד"צים הוותיקים הלכו והרחיבו את עסקיהם, וגופים פרטיים שכל עניינם הוא מתן כשרות הולכים וצצים. אחרי שעברו את סף הרוויה של השוק בגופי הכשרות הפרטיים, מגיע הבד"ץ השביעי או השמיני לבעל העסק ומתחיל לשווק את עצמו. הגלגל מתהפך וגופי הכשרות הם אלו שרודפים אחרי בעלי העסקים ומציעים להם תשלום מופחת כדי להתחרות בשוק הרווי.

"פתאום גילינו שהגורם שנותן את הכשרות הפרטית מכשיל את הציבור. אנחנו מגיעים לבית עסק שאנחנו רואים שמשתמשים בו בבשר רגיל, ועל הקיר תעודה ענקית שבה כתוב 'מהדרין חלק'. או כתוב מהדרין, ואנחנו יודעים שהם משתמשים שם בחלב עכו"ם או בג'לטין. המצב שבו הרבנות נותנת תעודת כשרות רגילה ובעל העסק בעזרת גופים פרטיים מציג את עצמו כמהדרין כשאיננו כזה, מבחינתי זו הונאה צרכנית בתחום הכשרות. כשראינו את זה, אמרנו עד כאן. הדרדור היה גדול מאוד כי התחילו לעזוב את הבד"צים הטובים ולעבור לחלופות, שלפעמים עולות לא יותר משלוש מאות שקל בחודש. וככל שהגוף הפרטי חסר תוכן, כך התעודות הולכות וגדלות. הציבור התחיל להיות מבולבל. ואגב, למי הוא מתקשר כדי לבדוק אם הבד"צ במסעדה הוא מספיק טוב? לרבנות כמובן".

אז לסמוך על הרבנות או להעדיף מקומות המחזיקים גם תעודות של גופים פרטיים?

"התקשר אליי אחד הרבנים החשובים ושאל על טיב ההשגחה של הרבנות. אמרתי לו: הרי אתם חינכתם דורות לאכול רק רבנות מתוך אידיאולוגיה. אבל מה שקרה הוא שאותו ציבור שאוכל רק רבנות, חושב שהוא מחזק אותה בזה שהוא סומך עליה אוטומטית ומיד יושב ואוכל, וזה לא כך. בעלי העסקים הבינו מהר מאוד כי יש כאן פלח מאוד מסוים של חובשי הכיפות הסרוגות שאם יש רבנות, מיד אוכלים. אבל רגע, מה כתוב בתעודה? מה אתה אוכל? יש משגיח, אין משגיח? עלי הירק מפוקחים? בישול עכו"ם? נוצר מצב שבעלי העסקים מזלזלים בציבור הזה ובדרישות שהם מוכנים לעמוד בהן, והכשר הרבנות דווקא נפגע מכך. אני רוצה שאנשים ישאלו - היכן המשגיח? יבקשו לדבר איתו, יבררו אם התעודה בתוקף, מה רמת הכשרות הניתנת. כך גם יוכלו לאכול בלב שקט, וגם יחזקו את הכשרות של הרבנות".

לפני מספר חודשים נזעק רבה הראשי של העיר בית"ר כנגד האכיפה שלכם בעיר התורה והחסידות.

"דו"ח מבקר המדינה התריע על כך שיש מקומות שבהם אין כשרות של הרבנות אלא רק של גופים פרטיים. הבעיה היתה בעיקר בערים החרדיות  בית"ר, אלעד וקריית ספר. שלחנו את המפקחים ואכן  גילינו שאין מציאות של כשרות של רבנות מקומית. פנינו מראש אל הרבנויות המקומיות והבהרנו שמחובתן להעניק את התעודות על פי חוק. מאוחר יותר שלחנו מפקח, ולמרות כל הלחצים, הוא נתן בתחילה דו"חות התראה ומאוחר יותר קנסות כספיים. גילינו עד מהרה שמדובר בנושא פוליטי רגיש. אבל אנחנו עוסקים כאן באכיפת חוק, וברוך ה' לא עוסקים בפוליטיקה. קיבלנו פניות רבות וחצים עפו מכל עבר, אבל עמדנו על קיום החוק, ובסופו של דבר היום גם בבית"ר אין הכשרים של גופים פרטיים ללא תעודה מהרבנות המקומית".

יש עוד מגזרים בהם אתם מזהים בעיה מערכתית?

 "בעיה חמורה ישנה היום בבתי אבות. על פי נהלי משרד הבריאות, בית אבות הנתמך על ידי המדינה חייב להיות כשר. הענף הפך להיות תעשייה של ממש. יש בתי אבות המאכילים מאות פיות אך מנסים להתחמק מלקבל תעודת הכשר. אנחנו מקבלים המון פניות מאנשים שכל חייהם שמרו קלה כחמורה, ועכשיו נמצאים שם ולא בטוחים אם הם אוכלים כשר. אם תלויה איזו תעודה מצולמת של הקייטרינג אך אין השגחה, אני נכנס לפעולה, שהרי זה מוצג ככשר. אנחנו מנסים לפתור את העניין באופן מסודר יותר מול סגן שר הבריאות שהבטיח לטפל בעניין, אך גם הציבור צריך לדעת שכשאין תעודת כשרות, בפרט במחלקות סיעודיות, הוא צריך לדרוש זאת". 

לא חוששים מתביעות

על פי התקנות, יכולים הפקחים של יוחאי לתת קנסות מינהלתיים של אלף שקלים לבעל עסק ואלפיים שקלים במקרה שהעסק הוא תאגיד. את בתי האוכל הקטנים הקנסות הללו מרתיעים, מפעלים ויבואנים גדולים נבהלים מהם הרבה פחות. "בפועל אנחנו יכולים לתת קנס על כל מוצר ועל כל נקודת שיווק, כך שהקנסות מגיעים לסכומים משמעותיים", אומר יוחאי, אך טוען כי אף על פי כן הקנסות הם הנשק החלש יותר העומד לרשותו. עדכוני הכשרות שמופצים לעשרות אלפי אזרחים ומוסדות נחשבים בקרב עברייני הכשרות לשיניים הכואבות של יחידת האכיפה.

"אנחנו שולחים מיילים לכמה אלפי בתי אב וארגונים. לחלקם תפוצה גדולה משלהם. אני לוחץ על 'אנטר' ובתוך שעה מתחילים הטלפונים עם התחנונים ועם האיומים בתביעות לשון הרע. היום אנחנו אחד מגופי האכיפה היחידים שמעזים לפרסם את שמות העסקים העושים הונאה לציבור. רוב גופי הפיקוח האחרים חוששים להסתבך משפטית. אבל בגלל היעילות של הכלי, ובגלל שאנחנו יודעים את חובתנו לציבור, וגם מאמינים בסייעתא דשמייא, אנחנו ממשיכים בפרסומים על אף שאנחנו נאלצים להגיע לא פעם לבית המשפט. הכלי הזה יעיל לא רק להתראה, אלא בעיקר לתיקון מהיר של מחדלי כשרות. הכוח הצרכני הגדול מאלץ את היצרנים ואת היבואנים לתקן במהירות את דרכם ואנחנו תמיד שמחים לפרסם שהעניין תוקן".

אלימות היא חלק משגרת יומם של מפקחי היחידה. "זה במקרים רבים אלימות מילולית, זה מגיע לדחיפות, או שפשוט משפריצים עמבה מדוכן הפלאפל", אומר יוחאי. ישיבה של מפכ"ל המשטרה עם הרבנים הראשיים לישראל הניבה נוהל הגעה מהירה של משטרת התנועה עתירת הניידות בכל פעם שהפקחים מבקשים סיוע משטרתי. אך לפני מספר חודשים תקרית כזאת כמעט והסתיימה באסון. מפקח שהגיע למושב פדויים ניסה לבדוק אטליז מקומי ונתקל בתגובה אלימה מאוד של מספר גברים, שכמעט וחנקו אותו למוות. עובר אורח התערב ומנע פגיעה אנושה בפקח, אך נדרשו לאיש כחודשיים כדי לשוב לעבודתו. הרבנות הראשית היא כיום יחידת סמך במשרד ראש הממשלה, ואגף הביטחון במשרד החליט שלא לעבור לסדר היום על תקיפה של אנשי המשרד. נוהל חדש שנכתב בעקבות התקיפה מחייב ליווי של אנשי יחידת האבטחה של המשרד בכל פעם שהמפקחים יוצאים לפעילות בעלת פוטנציאל גבוה לחיכוך אלים, כמו למשל אכיפה במגזר הערבי. רק בשנים האחרונות הסדירה מועצת הרבנות הראשית את נתינת הכשרות ברשויות הלא יהודיות בישראל. "היה בא בעל מפעל לאיזה רב מושב ואומר לו 'יא רבי, בוא תיתן לי כשרות'", מספר יוחאי "אחרי חודש הוא היה שוב בא לרב ואומר לו שהחליט שהוא לא צריך את הכשרות, אבל שני מיליון מדבקות הוא כבר הדפיס והמוצר היה משווק ככשר. ואז עד שהיו תופסים אותו, הוא היה אומר - טוב אני אקח כשרות, והולך לרב מושב אחר שלא מכיר אותו, וחוזר חלילה. היתה בעיה של נהלים אחידים, היתה בעיה של אכיפה בשבת. מועצת הרבנות הראשית הקימה לצורך העניין את מחלקת הכשרות הארצית, כדי שתפעל בכל מקום בו אין רבנות מקומית".

באילו מקרים של זיוף כשרות לא מסתפקים בקנס מינהלי אלא פותחים בהליך פלילי של ממש?

"כל עוד מדובר בהונאת כשרות, כאשר בעל עסק מציג עצמו ככשר ואין לו תעודה פורמאלית או הוא חלילה טרף ממש, זה בסמכות שלנו. אבל אם כתוב כשר בהשגחת הרב הגאון וכו' ואותו רב לא נתן את הכשרות, זה כבר זיוף, הונאה והתחזות רגילים, רק שנעשו בתחום הכשרות והם בטיפול המשטרה כמו כל הונאה אחרת. כאן צריך רק להגיע למשטרה ולהגיש תלונה. היה למשל סיפור עם יצרן שמן זית שזייף כשרות של רב מסוים, הוא הועמד למשפט פלילי וקיבל מאסר על תנאי וקנס של חמישים אלף שקלים. אנחנו שואפים להקים כאן יחידת תביעות עצמאית, כמו למשל זו של משרד החקלאות או המשרד לאיכות הסביבה, ואז נוכל להעביר תיקים חמורים למישור הפלילי ממש. עקרונית כבר קיבלנו שני תקנים לצורך זה, אך העניין לצערי מתנהל לאיטו במערכת הביורוקרטית".

עקרות הבית נופלות בפח

בשנים האחרונות מועצת הרבנות הראשית ובעקבותיה מחלקת האכיפה, נוטות למבט רחב יותר על נושא הכשרות. זה לא מכבר נטלה הרבנות את הכשרות מחברה לגידול ירקות ללא חרקים בשל שימוש מופרז בחומרי הדברה. 'סכנה חמורה מאיסור', מצטט יוחאי את הגמרא. לקראת ראש השנה התריעה מחלקת הכשרות של הרבנות כנגד דבש מזויף. בנושא שמן הזית הפכה המחלקה בראשותו של יוחאי לגוף העיקרי הדואג לזכויות הצרכן.

"זיוף שמן זית הוא עסק רחב מאוד ומשתלם", אומר יוחאי "מערבבים שמן סויה זול עם מעט שמן זית יקר ומוכרים אותו ביוקר כשמן זית. לחלק מהשמנים המזויפים יש הכשרים מרבנים. כשבאנו אליהם הם אמרו: שמן הזית כשר, שמן הסויה כשר, אנחנו רק מעידים שהמוצא כשר. אנחנו לא סברנו כך. יש כאן מספר עוולות, הראשונה היא כספית של עקרות בית תמימות, שחושבות שעשו את עסקת חייהן כשקנו שמן זית בפחות ממחיר השוק. שנית, יש את אלו שמהדרין להדליק נרות בשמן זית. הם מקפידים שלא להדליק בשעווה, ובסוף מדליקים למעשה בשמן סויה. ודבר שלישי, יש כאלו שקונים שמן זית מסיבות בריאותיות, ולא זו בלבד שהם מקבלים בעיקר שמן בריא פחות, אלא שלצורך ערבוב השמנים מוסיפים היצרנים כימיקאלים לא בריאים בעליל, והרבה פעמים אפילו צבע מאכל. ולכן הודענו לרבנים שאנחנו מבקשים לפעול על פי תו התקן הישראלי של שמן זית, ולא לתת הכשר היכן שלא מדובר בשמן זית שלא על פי התקן, ולא להיות שותפים בהונאת הציבור"