בשבע 393: רק לערבים אין חוש הומור?

התיקון שאני מציע לחוק נגד גזענות נועד לבטל את אבסורד לפיו מותר ללעוג לכל מגזרי הציבור בישראל, פרט לערבים.

ח"כ מיכאל בן ארי , י"ד בסיון תש"ע

בשבועיים האחרונים פונים אלי רבים בשאלה: "מיכאל, משעמם לך, מה זה החוק שלך נגד בדיחות, מה כבר אסור לצחוק?".

מסתבר שהחוק שמיד אסביר את משמעותו, הלחיץ מאוד כמה אנשי תקשורת ופוליטיקאים, שהבינו שהחוק שמכוון נגדם ישמוט את הקרקע עליה הם דורכים. על אף שנוסח החוק עוסק מפורשות באיסור ביזוי, הסתה, ומדנים כלפי ציבורים שונים, ניסו לשוות לו אופי מטופש, כדי לנסות ולהוציא ממנו את העוקץ שהם כל כך חוששים ממנו.

אז זהו שאין בחוק המוצע שום דבר נגד התבדחויות. כל עניינו למגר את תופעת ההשתלחויות, שלוחות הרסן, כמו אלו ששמענו לאחרונה מגזית וחולדאי.

לא הייתי צריך להתאמץ יתר על המידה, כדי להכין את החוק. קיים חוק מן הסוג הזה, אך הוא מכליל בתוכו אך ורק את האוכלוסייה הערבית. זהו חוק האוסר הסתה גזענית. מבחינת המחוקק, רק הערבים הם סוג של שמורת טבע שאין להסית נגדה או לבזות אותה. אך אם מדובר בחרדים, מותר לגבי גזית לכנות אותם בכנויי גנאי ולהציע לכלוא אותם מאחורי גדרות, ולנתק להם את המים והחשמל. אין פוליטיקאי או איש תקשורת שהיה מעז לומר חצי מהדברים הללו על ערבים. אם היה עושה כן, היו צולבים אותו ואת כל אשר לו בכיכר העיר. אך על חרדים, מתנחלים, עולי ברה"מ ועוד, אין שום מגבלה. ואם תהינו להתלונן, תקבלו תשובה מנומקת מהיועץ המשפטי, שאיו מדובר בעבירה על החוק, וכל דבריו של חולדאי שהפך לזואולוג ואנתרופולוג כשהגדיר את החרדים כטפילים, הם 'חופש הביטוי'.

התיקון לחוק שהצעתי בא לסתום את הפרצה. הסמול שבונה על ההסתה הזאת את סוד קיומו, נחרד מהחוק הזה. הטיב לבטא את החרדה הזאת ד"ר גדי טאוב במאמר במדור הדעות ב'ידיעות אחרונות'. הוא נחרד מהעובדה שהוא לא בעל הבית היחיד להגדרה מהי גזענות, שהרי מבחינתו השתלחות במתנחלים בהכללה, ושיסוי נגדם בכל אמצעי, כשרים למהדרין. ככל שהוא זועק להפיל את החוק הזה, אני מבין את חשיבותו. בעיתון ל'אנשים חושבים' זיכו אותי השבוע בקריקטורה, המבקשת באמצעי לעג לגמד את החוק. גם הם כנראה מבינים, שההסתה היום יומית שלהם, גם ב'מדורי הדעות', תזכה לביקורת שיפוטית במידה והחוק יתקבל.

מדינת חוק שוויונית צריכה להחליט - אם אסור לבזות ולהשתלח, אסור נגד אף קבוצה ולא רק נגד ערבים. במידה ויטענו שמדובר בחופש ביטוי, נבקש להרחיב את המשוואה לכל סוגי האוכלוסייה, כולל הערבים. מבחינתו של גדי טאוב וחבריו זהו חוק ממלכד, המאלץ אותם או להיות ישרים ולהסכים לו, או להתפתל ולמצוא הבחנה למה נגד ערבים אסור להסית ונגד חרדים זו כמעט מצווה. בצר להם ובמקום להתמודד, הם מבקשים להפוך את החוק לבדיחה.

אך מכיוון שלחוק שהונח כבר על שולחן הכנסת, הצטרפו כשנים עשר ח"כים, בהם ראשי סיעות ש"ס ויהדות התורה, יש סבירות שמי שיצחק זה לא הם. אומץ ופעולה נמרצת של שותפי לחוק, תשלח כמה יועצים פוליטיים ללשכת העבודה, ותשדרג במידה ניכרת את איכות השיח הציבורי.