בשבע 393: מהי תורה שלמה?

הקביעה כי רב שאינו ציוני עוסק רק בחצי תורה היא הכללה שגויה * תגובה למאמרו של הרב שמואל אליהו.

הרב אליאב מאיר , י"ד בסיון תש"ע

"כבוד חכמים ינחלו – אין כבוד אלא תורה: ודאי כך היא חובתנו לכבד כל מי שהוא מבניה של תורה ובדור זה שכבוד התורה הושפל עד עפר בעוונותינו הרבים, יש לעשות חומרות וגזירות בזהירות כבוד התורה מכל חומרות שבעולם" (מרן הראי"ה קוק, שו"ת אורח משפט).

משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו'. מאז מעמד הר סיני המרוממנו לממלכת כוהנים וגוי קדוש, יש משמעות רבה למעמד של מקבלי התורה ומוסריה מדור לדור.

ב'בשבע' מערב שבת קודש פרשת במדבר הועלתה שאלת התמודדות עם דרכי בחירת רבני ערים. שלושה נשאלו בנושא זה והשיבו תשובתם.

שני העסקנים השיבו לעניין מתחום העסקנות בו שבוי תחום בחירת הרבנים. אין חולק שבדרך הבחירה המעוגנת בחוק הנוכחי ומביאה להתרוצצות פוליטית בדרך של סחר-מכר וכו', כאשר חלק ניכר מהמצביעים לא יודעים מהו רב ומהי רבנות - אין שום סיכוי לרומם את כבוד התורה ונושאיה. על היהדות הדתית לגווניה להיאבק ביסודיות בצורת הבחירה, כדי שתהיה יותר יהודית (וגם אז יישאר מקום לוויכוחים, שתדלנות וכדומה).

ועל כן במציאות הנוכחית אין חולק שנעשים דברים בלתי ראויים שגם בעבר נעשו על ידי עסקנים אחרים (לא דווקא מש"ס) ואולי במימדים פחות חריפים.

מה שהביאני לכתוב ולעסוק בנושא היקר, המורכב והכאוב זו תשובתו של הרב המשיב לנושא שלא נמנע מלגעת בתחום העסקנות, אך גלש לתיאורים לא מכובדים כלפי "הרב עובדיה" ש"מכפכף" מועמדים כלשונו. חבל שאחרי דבריו על שלמות ב"דרך ארץ", תוך אזכור תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה, השתמש הרב בהכללות וכך כתב: "הם (המועמדים הציונים) יותר קרובים לתורה שניתנה מסיני מאשר האחרים שמחמירים לקיים חצי תורה ושוכחים לגמרי את החצי השני".

איני יודע אם זו שגגת קולמוס או קולמוס הלב. אפשר בקלות לחדד הבדלים בין השקפה זו לאחרת, בשאלות העולות על הפרק בתקופתנו, אך לכתוב בהכללה שרבנים שאינם מוגדרים ציונים עוסקים בחצי תורה?

א.יש רבים וטובים שאינם עוטים 'גלימה ציונית' ומסורים בעשייה למען הפרט והכלל עם שאר המשימות התורניות בקהילתם ומחוצה לה.

ב.לצערנו ערב בחירות למשרות הרבניות, חוגגים התיוגים וגם אלו ה'ציונים' (אם יש לכך הגדרה מדויקת) מכונים 'חרדים' על ידי גורמים אינטרסנטיים שבחרו לקבוע את מדד 'חרדי/ציוני' לנוחיותם.

מצער היה לקרוא את הדברים ובפרט, בעיתוי הפרסום, ראש חודש סיון ("ויחן שם ישראל נגד ההר") וערב שבת קודש במדבר ("איש על דגלו באותות... יחנו בני ישראל").