בשבע 393: עמותת קש

פרופ' אליעזר יפה צפה בהתפעלות בגלי העולים מרוסיה ואתיופיה, והחליט לסייע להם באמצעות הקמת קרן הלוואות. היוזמה שהחלה בחדרון קטן, הפכה לעמותה משגשגת.

עפרה לקס , י"ד בסיון תש"ע

פרופ' אליעזר יפה צפה בהתפעלות בגלי העולים מרוסיה ואתיופיה, והחליט לסייע להם באמצעות הקמת קרן הלוואות.היוזמה שהחלה בחדרון קטן, הפכה לעמותה משגשגת שהלוותה בעשרים השנה האחרונות 118 מיליון דולר לאזרחים קשי יום ובעלי עסקים, כמו גם סיוע בסדר גודל לאומי בעתות מלחמה או לעקורי הגוש.כעמותה שרואה ברמב"ם את מתווה הדרך הכלכלי, הם מקפידים לשמור על כבוד הלווים ולהעניק הלוואות ללא ריבית, שגם מחזירות ומכפילות את עצמן בהמשך.

פרופ' יפה, מנהל העמותה: "זה עיקרון שלנו, שאנחנו לא מנהלים ללווים את החיים ולא מתערבים להם. אנחנו לא הופכים את הלווים למקרי סעד. ולכן המשרד תוכנן במשך חצי שנה באופן שלא יבייש איש. כל אחד יכול ליפול ופתאום לא יהיה לו כסף להחזיק את העובד שלו"

אנה כרמי, לווה מהעמותה: "זה שהם מבקשים בחזרה את הכסף, נותן לאדם את ההרגשה שהוא לא נחות. הם בודקים איתך את היעדים שלך לעסק, מבקשים ממך נתונים: כמה אתה מתכוון להכניס וכמה מתכוון להרוויח. זה אולי נשמע ניג'וז אבל זה מכריח אותך לעשות חשבון נפש ולהבין למה אתה בעצם מצפה מעצמך"

בשתי המלחמות האחרונות מיהרה האגודה להציע סיוע לבעלי העסקים שנפגעו ממצב הלוחמה באיזורם. "הקונים לא הגיעו, אבל בעלי העסק היו צריכים לשמור על ציוד והוצאות שוטפות. היינו שם עם מיליונים של דולרים. בזמן המלחמה נתנו יותר מאשר משרד הרווחה"

עוד לפני שעניין המיחזור הפך כל כך מודרני, החליט פרופ' אליעזר יפה – יהודי שומר מצוות מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, למחזר כסף. הוא לא הפך שטרות משומשים לניירות כתיבה ולא גרם למטבעות שחוקים להפוך לתכשיטים. יפה פתח אגודה שמלווה כספים בלי ריבית, קיבל את הכסף בחזרה והלווה אותו שוב. כך, עם הרבה התמדה, הצליח לסייע לאנשים לרכוש ציוד רפואי, לאמץ ילדים מעבר לים או לפתח את העסק. במרוצת הזמן כל דולר שקיבל הפך ל-2,3 ואפילו יותר. את האגודה הוא מנהל בהתנדבות, עם כללים ברורים, ועל הדרך מסביר למה טוב שיש לנו כל כך הרבה עמותות, ולאן צריך לתרום המשקיע הנבון.

הרמב"ם כיועץ כספי

לפני 12 שנים, מעט אחרי שסיימה את הלימודים ב'בצלאל', החליטה הקרמיקאית אנה כרמי להפוך מעוסק זעיר לעוסק מורשה. חבר אמן סיפר לה על האגודה של פרופ' יפה, והיא ניגשה לבקש הלוואה של 16 אלף שקלים כדי להתקין תשתיות חשמל בסטודיו החדש. בהמשך היא ביקשה עוד שתי הלוואות כדי להתרחב. את החזרי ההלוואה האחרונה כבר ניהלה רואת החשבון שלה, שכן העסק התבסס.

כרמי מסבירה שבעובדה שהיא קיבלה הלוואה ולא מתנה, היה משום שמירה על הכבוד העצמי שלה. "זה שהם מבקשים בחזרה את הכסף, נותן לאדם את ההרגשה שהוא לא נחות. הם בודקים איתך את היעדים שלך לעסק, מבקשים ממך נתונים: כמה אתה מתכוון להכניס וכמה מתכוון להרוויח. זה אולי נשמע ניג'וז אבל זה מכריח אותך לעשות חשבון נפש ולהבין למה אתה בעצם מצפה מעצמך". לדברי כרמי, ההלוואה לא רק מעודדת את האדם לצאת ממצב של מצוקה, אלא לקחת אחריות על העסק.

היום היא מעסיקה בעצמה בסטודיו שלה 3-4 אנשים. מעדיפה להרוויח פחות, אבל לעשות את זה בחברה.

"להדיח כלים ביחד, לשתות את הקפה ביחד. זה שמח". המועסקים שלה הם לרוב אנשים בין עבודות, או כאלה שזו עבורם מלאכה תרפויטית. כך מתאפשר גם לה לתת לאחרים בזכות הכסף ההוא, שקיבלה מ'האגודה להלוואות בלי ריבית'.

לפני 20 שנה, החליט פרופ' אליעזר יפה לגשת למלון 'דיפלומט' הירושלמי, הסמוך למקום מגוריו, כדי לחזות בנס קיבוץ הגלויות במו עיניו. הימים היו אז ימי העלייה מברית המועצות המתפרקת ומאתיופיה, ויחד עם בני משפחתו התפעל מהאוטובוסים הפורקים בזה אחר זה יהודים השבים לארצם.

אדם כמו יפה לא היה מסוגל להסתפק בהתפעלות. הוא פנה לחבריו וביצע עימם חשיבה. "חשבנו לסייע בריהוט, אותו נאחסן במחסנים ונוביל במשאיות, אחר כך חשבנו על ביגוד. אבל בסופו של דבר הגענו לרמב"ם עם 8 דרגות הצדקה, כשהדרגה הגבוהה ביותר היא לתת לאדם יד ולעזור לו להתרומם. זה מאוד מצא חן בעינינו. עד היום אנחנו אומרים שהוא היועץ הכספי שלנו. מה שעוד מצא חן בעינינו הוא מנגנון מיחזור הכספים. כשהכסף חוזר אליך, אתה לא צריך כל שנה להתחיל לגייס כספים מחדש".

היוזמה יצאה לדרך בקטן. "גירדנו 20 אלף דולר והתחלנו עם דירה קטנה בגודל כזה", הוא מצביע על השטח המוקצה היום, במשכן המרווח של האגודה, למשרדה של אחת המתנדבות. "באמצע החדר עמד שולחן. מצד אחד עולים חדשים מרוסיה ואתיופיה, מצד שני מתנדבים".

כעבור כמה שנים קיבל פרופ' יפה טלפון מאדם מצפון קרוליינה, שהתארח במלון 'המלך דוד' בבירה. "הוא אמר 'שמעתי עליכם. בוא, קח אותי למשרד שלכם'. הוא הגיע, דיבר עם העולים החדשים והתרשם. בדרך חזרה למלון הוא אמר לי 'יפה מאוד מה שאתם עושים. אני אפתח קרן הלוואות אצלכם, אבל אני לא מבין איך אתם יכולים לעבוד ככה. אין שום פרטיות, כל אחד שומע מה שקורה. אנשים לפעמים בוכים על המצב שלהם. אתם צריכים מקום יותר גדול'". האיש הפנה את האגודה לעורך דינו בתל אביב, וביקש מהם לבחור דירה אותה הוא ירכוש וישכיר להם תמורת המחיר המופרך של דולר לחודש. כעבור תקופה הוא רכש גם את הדירה ליד והכפיל את שכר הדירה לשני דולרים. לפני שנתיים התרחבה האגודה עוד יותר ועברה למקום חדש ומרווח בתלפיות, כזה שמשדר קונקרטיות עם יחס אישי, נעימות ומכובדות.

בראשית הדרך, כאמור, יועדה האגודה לסייע לעולים חדשים. "אחר כך באו אלינו קבוצות אחרות ואמרו: אנחנו לא עולים חדשים. למה אתם לא עוזרים לנו?". כל קבוצה שהגיעה גרמה לאגודה לפתח רובריקות ייעודיות אחרות, כגון: נכות, סטודנטים, משפחות ברוכות ילדים, משפחות חד הוריות, פיתוח עסק ו'נפגעי כלכלה' - הגדרה המכניסה תחת כנפיה הסדוקות רבים ממבקשי ההלוואות.

מהאגודה זכאים ללוות משקי בית שמרוויחים בין 3,000 שקלים ל-13 אלף. אלה הם ה'עובדים העניים' כפי שהם מכונים. לפי דו"ח של בנק ישראל שפורסם לפני כחודש, למעלה משליש ממשקי הבית בישראל, שבהם מפרנס יחיד, הן משפחות עניות. ההורה עובד, אבל המשפחה נשארת ענייה.

פרופ' יפה מסכים שמדובר בנתון מזעזע. "הדו"ח של בנק ישראל גם מראה שבין 1997 (תשנ"ז) ל-2009 (תשס"ט) רמת החיים של האוכלוסייה גדלה בצורה משמעותית, ובמקביל אחוז העובדים שנקבעו כעניים כמעט הוכפל".

מה עושים עם זה?

"דבר ראשון, יש לאכוף את החוקים כמו זה של שכר המינימום, שהוא לא ממומש. הדבר השני הוא בעיה של השכלה. צריך להבטיח השכלה לאלו שלא יכולים להשיג השכלה, כי זה מה שיקנה להם אפשרויות טובות יותר".

מעמד ה'עובדים העניים' הוא לא רק סטטיסטיקה. בחשיבה מהירה עולות בראשו של כל אחד מאיתנו  כמה משפחות שהוא מכיר היטב. איך משפחה בת 5 נפשות שמשתכרת 3,500 שקלים בחודש יכולה להחזיר הלוואה שלקחה, אני תמהה, ויפה משיב: "אנחנו מסדרים איתם תשלומים חודשיים. אנחנו לא לחוצים, שואלים אותם כמה תוכלו להחזיר, ובונים להם תכנית".

פעמים רבות אדם לווה כסף מגמ"ח אחד כדי להחזיר לגמ"ח השני. זו מערבולת שאדם עלול ליפול לתוכה.

"נכון. אם אנחנו מצליחים לאתר אותם, למשל אדם מגיע להלוואה שנייה או שלישית, אנחנו מפנים אותם ל'פעמונים' או ל'חיים בפלוס'. אבל זה עיקרון שלנו, שאנחנו לא מנהלים להם את החיים ולא מתערבים להם. אנחנו לא הופכים את הלווים למקרי סעד. ולכן המשרד תוכנן במשך חצי שנה באופן שלא יבייש איש. כל אחד יכול ליפול ופתאום לא יהיה לו כסף להחזיק את העובד שלו".

מכפילים את הכסף

הבנקים מרבים להתלונן על חובות אבודים, על אלפי צ'קים שחוזרים בכל חודש ועל לווים שאינם יכולים לפרוע. כאשר מדובר על ארגון המלווה כספים לשכבות הבלתי עשירות של האוכלוסייה, בלשון המעטה, היה ניתן לצפות לשיעור די גבוה של חובות כאלה. אבל, עד כמה שהדבר מפתיע, עומד שיעור החובות הבלתי מוחזרים לאגודה על 0.2 אחוזים בלבד. "זה מיתוס, שאנשי השכבות הנמוכות אינם אחראים. פחות מאחוז זה נתון מדהים", אומר פרופ' יפה. באגודה דואגים לכך שההלוואות יוחזרו. כל אפשרות להחזר ההלוואה, ולו בתנאים הנוחים ביותר, נבדקת. הלווים, שיכולים לקבל עד 20 אלף שקלים, נדרשים להביא שני ערבים. מי שמבקש כסף עבור העסק שלו, שם הסכומים יכולים להגיע גם עד 90 אלף שקלים, צריך להציג תכנית עיסקית מסודרת. באזור דיסקרטי במשרדי האגודה, יושבות עובדות שתפקידן לבדוק עם הלווים מדוע הבנק לא סילק את התשלום החודשי אליו התחייבו, ומזמינות אותם לבחינה מחודשת של המצב. אם כל אמצעי הזהירות האלה לא פועלים, מחזיקה הקרן גם עו"ד ועוזרת משפטית, שתפקידם לשים יד על החובות הבלתי מוחזרים. עו"ד שמעון שפיבק, עורך הדין של העמותה, מבהיר בתחילת דבריו ש"הרוב המוחלט של מקבלי ההלוואות כן מחזירים אותן. אלה שלא עושים את זה, זה לא בגלל שהם נוכלים, אלא מפני שהם קשי יום". בדרך כלל הדברים מסתדרים אחרי מכתב אזהרה אחד, כי האנשים בבסיסם ישרים. "יש מיעוט של אנשים, כמו בכל מקום, שמבקשים לנצל את האגודה שרוצה לעשות לבני אדם".

פרופ' יפה: "זה לא כסף פרטי שלנו, זה כסף ציבורי. יש לנו חובה כלפי מי שתרם את הכסף. חייבים להחזיר אותו כדי שמישהו אחר יקבל את ההלוואה. חוץ מזה, ברגע שנפסיק להשיג את החובות האבודים, למה שלא כולם יתחמקו מתשלום?"

הקרן שומרת באדיקות, כך נראה, על הכסף שנתרם לה לטובת הלוואות, והעמותה מקפידה לא להחזיק מהכסף הזה את עובדיה או את המשרד. התרומות לריהוט הן ייעודיות, כמו גם לתוכנת הניהול או למחשבים. האגודה כן נהנית מהריבית שנותן הבנק על הכסף שנמצא אצלו, וכך משלמת משכורות. הכנסה נוספת למנגנון מתבצעת מניהול קרנות ומענקים חיצוניים לאגודה.

הרעיון לנהל קרנות ומענקים אחרים הגיע מתורמי האגודה, שכל כך שמחו בדו"ח שקיבלו ממנה, עד שביקשו כזה גם עבור קרנות שלהם.

ומה הרעיון בדו"ח? פרופ' יפה שולף גיליון של קרן על שם 'הומר סימפסון'. "התורם ביקש להישאר אנונימי ואמר שלא איכפת לו שנקרא לקרן שלו ע"ש הומר סימפסון - אז כך עשינו".

מלבד סכום התרומה, התרגום שלה לשקלים, המשפחות שקיבלו את סכומי הכסף ומתי הם הוחזרו, מקבל כל תורם את 'ערך העזרה' - מדד שהמציא פרופ' יפה, ופירושו בכמה הכפילה את עצמה העזרה שהענקת. אם הכסף שלך כבר הולווה, הוחזר ושוב הולווה, מדד העזרה שלך הוא 200 אחוזים, כי במקום לתרום שקל, תרמת בעצם שני שקלים, וכך הלאה. ככל שהקרן ותיקה יותר, 'מדד העזרה' שלה גבוה יותר. האגודה כולה מתגאה בכך, שאף שנתרמו לה עד כה 35 מיליון דולר להלוואות, היא הצליחה להלוות לאנשים סך של 118 מיליון דולרים.

מיקרו-הלוואות יהודיות

כשהבן של גבריאל אסור היה בן 14, הוא נפגע בתאונת דרכים ורגלו נקטעה. הטרגדיה אירעה לפני 8 שנים, ועד היום המשפחה מתקשה לשאת בהוצאות הכלכליות הכרוכות בטיפול בו. לפני תקופה החליטה המשפחה לרכוש רכב מיוחד כדי להקל על הניידות של אסור. עשרות אלפי השקלים שהתקבלו מן העמותה ("הם באו לקראתנו מאוד") עדיין לא הספיקו לרכישת הרכב, והמשפחה נאלצה לקחת הלוואות נוספות. "בטח שהיה עדיף לקבל מהם מענק", מסביר האב, ובעצמו מתקן אחרי רגע: "אבל אם הם היו נותנים מענק לכל אחד, לא היה נשאר להם מה לתת". אסור מברך את הקרן, על אף שהחזר החוב קשה לו. "הלוואה בלי ריבית מעוגנת בדת היהודית, זה דבר נפלא והלוואי שהבנקים בישראל היו הולכים על זה. המלווה בריבית, נאמר, עובר על שישה לאווים".

הרעיון של הלוואות בלי ריבית הוא רעיון יהודי שאין כמותו בעולם, אומרים אנשי העמותה. פרופ' יפה מזכיר את הרעיון של מוחמד יונוס, כלכלן מבנגלדש, שזכה בפרס  נובל לשלום לפני שלוש שנים, על ה'מיקרו-הלוואות' - יוזמה להלוואת סכומים זעירים לאנשי העולם השלישי, כדי לאפשר להם הקמת עסקים זעירים. יונוס סייע למיליוני אנשים לצאת ממעגל העוני, ובעשור האחרון רבו היוזמות שבאו בעקבותיו. היום גם אנשים 'רגילים' יכולים להלוות כספים לעולם השלישי ולקבל ריבית, שכן ברחבי העולם ובישראל בכללו, ריבית תמיד תהיה חלק מהמשחק. "אני קורא למה שאנחנו עושים 'מיקרו הלוואות יהודיות'. הרי גם אלינו באו בנקים ואמרו: ניתן לכם כסף, תנהלו אותו מול הלקוחות, אנחנו רק רוצים קצת ריבית. סירבנו בנימוס ואמרנו 'אתם לא יכולים להפוך אותנו לסניף של הבנק'". אגב, האגודה אינה נאבקת בבנקים. "מי שמשתכר מעל 13 אלף שקלים בחודש ויכול לעמוד בתנאי הבנק, שייהנה מההלוואות שם. אנחנו נאבקים רק בשוק האפור והשחור, כי שם המציאות איומה".

מקדימים את הממשלה

העמותה של פרופ' יפה, כך נראה, מאוד מסודרת. אפילו חדר הארכיב מאורגן ואלפי התיקים כאילו מחכים לאורחים בכל רגע. למען האמת, כך היה ניתן לצפות מאדם שמתמחה במגזר המלכ"רים, ההתנדבות והפילנתרופיה בישראל, ומרצה על נושאי ניהול ארגוני מלכ"ר, ניהול תרומות ועל הצורך והזכות של הציבור לקבל מידע על שקיפות העמותות.

מאחורי פרופ' יפה, שעלה לישראל לפני 50 שנה והיה בין המקימים של ביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, שנים של ייעוץ לוועדות ממשלתיות שונות ולקרנות, וייסוד רעיון ה twinning- זיווג, בשיקום שכונות. "עד שבגין עלה לשלטון, כל גל עלייה שהגיע נדחף לדירות משלו, וכשהגיע הגל הבא, הכניסו גם אותם לדירות ושכחו מהגל הקודם. כך הצטברו די הרבה אנשים שחיו בדירות זיפתיות בשכונות. כשבגין נבחר, הוא ידע שיש לו חוב גדול לבני עדות המזרח, ולכן הוא המציא, בעזרת ייעוץ, את הרעיון של 'שיקום שכונות'. אני הצעתי לסוכנות לשתף פעולה עם פדרציות בארצות הברית ובקנדה. הממשל ייתן חצי, הפדרציה תיתן חצי. התוצאה של זה היתה הקמת ועדות משותפות עם התושבים, ושמיעה מכלי ראשון על הקשיים, הפוליטיקה והביורוקרטיה. לדעתי זו היתה ההתחלה של השינוי גם בסוכנות היהודית". יפה לא מרבה לדבר על עברו העשיר ועל תרומתו להקמת עמותות שונות. הוא מתמקד באגודה, ומציג קיר שלם של אותות הוקרה הקשורים בה. הוא, אגב, נמנה על 20 מתנדבי הארגון. את תפקידו הוא ממלא, כמו 12 חברי ההנהלה, ללא תמורה.

יפה מספר על שלושה מקרים בהם תפקדה האגודה בזריזות וביעילות, תוך שהיא מותירה את הממשלה הרחק מאחור: סיוע לעקורי גוש קטיף, מלחמת לבנון השנייה ועופרת יצוקה. בשתי המלחמות האחרונות מיהרה האגודה להציע סיוע לבעלי העסקים שנפגעו ממצב הלוחמה באיזורם. "הקונים לא הגיעו, אבל בעלי העסק היו צריכים לשמור על ציוד והוצאות שוטפות. היינו שם עם מיליונים של דולרים. בזמן המלחמה נתנו יותר מאשר משרד הרווחה".

אתה לא חושב שזה משהו שהמדינה צריכה לעשות?

"הגישה שלי היא, שהממשל לא יכול לעשות את הכל, לא צריך לעשות את הכל ולפעמים כשהוא עושה את זה - הוא לא עושה את זה טוב. אבל האזרח לא יכול להתחמק מעשייה, הוא צריך להיות מעורב".

פרופ' יפה מסביר שהיקף פעילות העמותות בישראל הוא עצום וכולל 11 אחוזים מכוח האדם העובד במדינה, וזאת בלי להחשיב את שוויו הכלכלי של כוח האדם המתנדב בהן. "אנחנו בכלכלת שוק. מה שמאפיין כלכלת שוק הוא שהממשל נסוג מלתת שירותים. הוא קונה שירותים רבים מהסקטור השלישי, כלומר העמותות, או מהסקטור השני - העסקים. במשטר סוציאליסטי או קומוניסטי, הממשל שולט על הכל ויש הרבה פחות עמותות רשומות. בישראל יש כ-30 אלף עמותות רשומות ועוד 1000 נרשמות כל שנה. זה משטר דמוקרטי מאוד מפותח. אנשים רוצים לעזור או להיטיב את מצבם. זה סקטור ענק שהולך וגדל".

פרופ' יפה דווקא לא נרתע מהעובדה שאזרחים רבים חושבים שהרבה דברים אינם מתבצעים במדינה כמו שצריך, ולכן מקימים גופים חוץ שלטוניים. הוא מביט על הפטריות שצצות אחרי הגשם וקוראות לעצמן עמותות, והוא רואה בהן מעורבות של האזרח. עד היכן? גם את זה הוא מסביר: "התפקיד שלנו הוא לעזור לממשל לקבוע קווים אדומים. שלמשל לא יירדו מנושאי בריאות, הגנה וחינוך. בשביל זה אנחנו משלמים מיסים. המאבק הוא איך לעשות כלכלת שוק עם פנים הומניים. הממשל מעוניין להעביר הרבה דברים לחברות חיצוניות, כולל בתי סוהר. התפקיד שלנו הוא להציב את הגבול".

פרופ' יפה מספר על ביקור שלו בוועידה של ארגון הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה. בפגישה הוא נדרש להסביר מדוע יש ריבוי עמותות בישראל. "עניתי שזה הביטוי המובהק ביותר של הדמוקרטיה. כשאין עמותות - אין לך דמוקרטיה, כי אנשים לא יכולים להשתתף, לפתח רעיונות משלהם. מעבר לזה, אמרתי לאישה ששאלה את השאלה, והיא יו"ר של ארגון יהודי בינלאומי ענק וחשוב, 'את יודעת שפעם הארגון שלך היה סטארט אפ, ואם היו אומרים 'לא רוצים יותר עמותות' הארגון שלך לא היה קיים?'. מצד שני הדעה שלי היא, שעמותה שלא מסוגלת לנהל את עצמה כמו שצריך, ולא מצליחה לגייס כסף, צריכה להיסגר".

אתה לא חושב שיש מקום לצמצם את מספר העמותות? אי אפשר לתרום לכל כך הרבה גופים, ופרט לכך יש בריבוי הזה בזבוז.

"אם יש מקום להתמזג בין עמותות זה טוב, ועושים את זה לאחרונה בגלל הקשיים הכלכליים. אבל האחריות למתן התרומות היא על התורם. אני למשל מצמצם את התרומות שלי ל-2-3 מקומות. כשמתקשרים אליי ומבקשים צדקה אני אומר שאני מעריך את מה שהם עושים, אבל אני מרכז את המאמצים שלי. את לא יכולה להציל את כל העולם, תצילי רק חצי. לכל אחד יש נושאים שמדברים אליו יותר".

אגב, פרופ' יפה אינו מגדיר את התרומה שלו כצדקה אלא כהשקעה, וכך הוא מתייחס אליה. "תרומה זה פגע וברח, זה כדי להרגיש טוב. אני לא רוצה 'להרגיש טוב', אני רוצה לראות תוצאות". התורמים הגדולים, הוא אומר, מחפשים היום מקומות שמדווחים היטב לתורמים, שמנוהלים טוב ושיש להם שקיפות. "מי שתורם מעל כמה מאות שקלים, יש לו עבודה: לדבר עם אנשי העמותה, לבקר במקום ולבדוק אותו היטב.  כעבור תקופה הוא יוכל לשנות את פרופיל ההשקעות שלו".

בשורה לעולם הרחב

לאחרונה פרסמה האגודה את ההלוואות שלה בתחנות הרדיו המקומיות, ולפתע הוצפה ב-3,000 פניות חדשות, "וזה עם קמפיין חד פעמי", אומר יפה. האגודה תתמודד מעתה עם 600 הלוואות בחודש במקום עם 250, אולם פרופ' יפה ואנשי האגודה מחכים לבאים: "המשרדים מספיק מרווחים". כן, פרופ' יפה היה שמח לקבל תרומות מן הציבור הרחב כדי להגדיל את יכולת מתן ההלוואות, אבל מעבר לכך הוא רואה בעיני רוחו ייצוא של הרעיון לעולם הרחב, והוא כבר מוזמן להרצות על הנושא בשכונות מצוקה בחו"ל. אנשי העמותה בהחלט רואים לנגד עיניהם את הדגם של 'יד שרה' שנולד בישראל והועתק לחו"ל. אין שום סיבה שמישראל לא תצא גם התורה של 'הלוואה ללא ריבית', הם חושבים.  

ofralax@gmail.com