בשבע 393: מכתבים למערכת

השבוע בטור- כבוד לברק?, לידת בית- רולטה רוסית ובין קברי הגוש לאשקלון.

קוראי "בשבע" , י"ד בסיון תש"ע

כבוד לברק?

להלן העתק מכתב ששלחתי השבוע לראשי אוניברסיטת בר אילן:

אינני איש 'בר-אילן' אבל כאדם העוקב באהדה אחרי התקדמותה של האוניברסיטה ובנו של אחד ממייסדיה, אני מבקש להביע צער על הענקת תואר דוקטור כבוד לפרופ' אהרון ברק. ברק הוא ניגוד מוחלט לאוניברסיטה דתית שמורשת ישראל צריכה להיות בראש מעייניה. הוא איש המסמל יתר מכל אדם אחר את הדיקטטורה המשפטית שהשתלטה על מדינת ישראל, שופטים הנבחרים על ידי עצמם ומטעם עצמם, המתערבים במערכת החוקים הנקבעת על ידי נבחרי העם, ותמיד תמיד מטים את הכף נגד עם ישראל והאינטרסים הקיומיים שלו. פסקי הדין של ברק וממשיכיו תמיד הגנו על זכויות האדם של המחבלים ותומכיהם, אבל לא התענינו בגורלן של בנות קטינות שהעזו להיאבק נגד הגירוש ונכלאו למשך חודשים, פסלו את 'נוהל שכן' והעדיפו לסכן את חיי חיילינו ומעולם לא פעלו לטובת יישום איזה שהוא חוק המחזק את הזהות היהודית במדינה.

המרצים והתלמידים ב'בר אילן' בדרך כלל רחוקים ת"ק פרסה מאישיותו והשקפותיו של ברק. חנופה לאיש החזק והמסוכן הזה לא תועיל לאוניברסיטה.

ד"ר יואל אליצור, עפרה

לידת בית – רולטה רוסית

(בתגובה ל'רביבים', גיליון 391)

בטורו העלה הרב אליעזר מלמד שליט"א את השאלה האם מותר לחלל שבת לצורך נסיעה לחדר לידה, כאשר 'לידת בית' נחשבת היום לדבר בטוח.

נכון, הרוב הגדול של הלידות אכן יכול להתקיים בבית, שהרי רק אחוז קטן מהן עלול להגיע למצב הדורש התערבות מקצועית דחופה. אולם כאשר זה אכן קורה, דבר שאינו צפוי מראש, למשל אם התינוק לפתע אינו נושם כמו שצריך, או אם נוצר קרע ברחם – אז אין חדר ניתוח, רופא קרוב או מכשירים חיוניים. יוצא בעצם שהיולדת הצעירה יולדת בתנאים של מאהל בדואי, כאשר במאמץ קטן ובהיתר גמור יכלה להגיע לבית חולים מודרני ומצויד היטב. מדובר על משחק ברולטה רוסית! שהרי בדיוק בגלל אותו 'ממסד רפואי' ירדה פלאים תמותת היילודים והיולדות בדורנו. אין ספק כלל שיש בזה איסור גמור, בדיוק כמו הליכה על פני תהום על גבי גשר צר נטול מעקה – כאשר צמוד אליו גשר בטוח רחב וסלול.

לכן לדעתי עצם העלאת השאלה מהווה סכנה של נתינת לגיטימציה לאופנה שמתחילה להתפשט, להעדיף לידה 'טבעית' ו'ביתית' - במקום 'סיר הלחץ' ו'הסרט הנע' של בית החולים המודרני; אך בנפשנו הדבר. ההשתדלות ללדת בבית חולים היא חיונית והכרחית, ואני לא מאחלת לשום זוג שיצטער כל ימיו על האסון הנורא שגרם לעצמו ולצאצאיו בסיכון ה'רומנטי' שלקח על עצמו ללא שום הצדקה.

ד"ר חנה קטן, מבוא חורון

בין קברי הגוש לאשקלון

ברצוני להגיב על הטענה הנשמעת לאחרונה שלחרדים לא היה איכפת מקברי הגוש ולמה כשמדובר בקברי אשקלון הם נזעקים. אך הטענה מופרכת ודמגוגית, כיוון שבגוש קטיף המצב לאחר הגירוש היה כזה שאם ישאירו את הקברים, הערבים ישרפו ויבזו ויחללו את אותם, כמו שעשו לבתי הכנסת. מצווה היתה להקדים ולהעבירם בכבוד, מה שאין כן במקרה של אשקלון שהנידון היה רק לחסוך כסף.

כל האמור לעיל הוא בלי קשר לדעה על עצם ההתנתקות (אגב, החרדים לא תמכו בה ורק נכנסו לממשלה כדי להציל את עולם התורה לאחר שהעניין היה סגור וחתום). ייתכן שהחרדים באמת היו מוכנים לפינוי כלשהו תמורת הצלת עולם התורה, אם היה מצב שהיה אפשר לקיים רק אחד מן השניים. זאת מתוך גישה שלימוד התורה מגן ומקיים יותר מאחיזה בקרקע ואין מצווה שעומדת כנגד התורה, אך לא זה מה שהיה בקיץ ההוא. 

יהודה אבני, בני ברק