בשבע 393: טקוואנדו ומפעל ההתיישבות

את ערכו וחשיבותו של מפעל ההתיישבות יש להציג באמצעות ההישגים האותנטיים שצמחו וממשיכים לצמוח מתוכו * אם בכוכב יעקב גדלה אלופת ספורט אירופית, קרוב לוודאי שזה קרה למרות שהיא מתנחלת ולא משום שהיא מתנחלת.

עמנואל שילה , י"ד בסיון תש"ע

1. "בת-אל גטרר מכוכב יעקב זכתה במדליית זהב באליפות אירופה בטקוואנדו!", הכריז המסרון החגיגי שנשלח לעיתונאים לפני כשבוע. זו לא היתה הודעה לכתבי ספורט מטעם ההתאחדות הישראלית לטקוואנדו, או מטעם מועדון הספורט הירושלמי בו מתאמנת הספורטאית הצעירה. את הקרדיט על הישגיה של גטרר מיהרה לקחת דווקא מועצת יש"ע, שהבשורה המשמחת הופצה ע"י הדוברות שלה.

כמה דקות מאוחר יותר התקבלה הודעת הבהרה: "גטרר גדלה בכוכב יעקב, אך גרה היום בירושלים". כלומר, אלופת אירופה היא אמנם מתוצרת ההתנחלויות, אבל כבר לא מתנחלת. עכשיו כבר פחות ברור האם זכייתה של גטרר במדליית הזהב מוכיחה שיש לבטל את גזירת ההקפאה מעל היישוב כוכב יעקב, או שמא די יהיה אם כאות הערכה ללוחמת האמיצה תופשר הבנייה בשכונת רמת שלמה הירושלמית.

2. אפשר להבין את הצורך של הציבור המושמץ ביותר בישראל להציג לראווה את פניו היפות. שיפור תדמיתם של יישובי יו"ש ותושביהם מול משטיניהם ומכפישיהם הרבים הוא אכן חלק מהמאבק ההסברתי שיקבע את עתיד ההתיישבות. אך מוטב להתמקד בהישגים אותנטיים שצמחו מתוך ההתיישבות, וכאלה לא חסרים, ולא בהישגיהם האישיים של מי שבמקרה גם גרים בהתיישבות. בוודאי לא כדאי להתפאר בהישגים בתחומים שהם חסרי חשיבות ערכית אמיתית, כמו ספורט תחרותי. אחרי הכול, נתח גדול כל כך מהחיים לאומנות לחימה קוריאנית, זה לא בדיוק הקו החינוכי שעליו מתחנכות נערות בהתיישבות. מילא אם בת-אל הצעירה היתה משתמשת בכישורי הבעיטה המיוחדים שלה ומתייצבת ראשונה בשורה כדי להדוף את היס"מניקים האכזריים. מילא אם אפשר היה לפחות לפרנס משפחה מהעיסוק הזה. אבל לבעוט סתם כך, בשביל הספורט ובשביל המדליה? לא במקרה לא מעודדים אצלנו לבחור במסלול חיים של לוחמת טקוואנדו, שמתנגש בכמה תחומים עם הערכים שעליהם מתחנכת בת אולפנה. אם תתעקשו, אפשר לייחס לרקע ההתיישבותי של בת-אל גטרר את העובדה שהיא מקפידה לא לחלל שבת (למרות שהיא משתתפת בתחרויות גם בשבת), או את הוויתור שלה, בגלל בעיות כשרות, על רכיבי מזון שיכלו לסייע לה בתחרויות. אז אם דובר מועצת יש"ע משתוקק להתפאר בה, אולי כדאי שיוציא הודעה לתקשורת בכל פעם שהספורטאית הצדיקה הסתפקה במנה חמה כשרה במקום לקחת תוסף מזון חלבוני טרף. מדליה אירופית? לא על זה תהיה תפארתנו.

3. אכן, לא רק לוחמים מסורים על ירושת הארץ ויישובה מצמיחה ההתיישבות, ולא רק עליהם תפארתה. רבים מיישובי יש"ע הם חממה לגידול אנשי תורה ותלמידי חכמים. אחוז גבוה במיוחד של קצינים ולוחמים ביחידות מובחרות יצא מהיישובים. אפשר להתפאר במערכת החינוך הטובה שהתפתחה ביישובים, כולל מגוון רחב של מוסדות חינוך חדשניים ופורצי דרך. אפשר להתהדר בתרומתן של משפחות המתנחלים ברוכות הילדים למאזן הדמוגרפי, בשיעור הנמוך של עבריינות פלילית, בהתגייסות הנרחבת של בני היישובים למשימות לאומיות וחברתיות - מחיזוק הפריפריה ועד לאירוח מסור ומטפח של קייטנות ילדי איל"ן ו'קו לחיים'. אפשר לדבר על ישיבות גבוהות וישיבות הסדר שכמה מהחשובות שבהן הוקמו והתפתחו בהתיישבות, ועל מפעל המכינות הקדם-צבאיות שלא במקרה נוסד דווקא בארץ בנימין.

מההתיישבות ביש"ע יצאו מפעלים חשובים בתחום התקשורת (רשימה חלקית: נקודה, ערוץ שבע, מקור ראשון, בשבע, בי"ס 'מעלה', תיאטרון 'אספקלריא'). חלק משמעותי מהיצירה הדתית החדשה בתחום הספרות והשירה קשור להתיישבות (רשימת יוצרים חלקית: הרב חיים סבתו, מירה קדר, אמונה אלון, אמילי עמרוסי, אליעז כהן, חוה פנחס-כהן, חבורת 'משיב הרוח'). למוסיקאים מיש"ע יש חלק מרכזי בהיווצרותו של זרם המוסיקה החסידית האלטרנטיבית, שיש לו מאפיינים ייחודיים ומקוריים (רשימת יוצרים חלקית: אודי דוידי, סיני תור, צבי זלבסקי, ירמיהו, משפחת וואך). אם תרצו, גם מספרם הגבוה של חברי כנסת מיש"ע הוא הישג שראוי להתהדר בו. רבים הם ההישגים שצומחים בטבעיות מתוך הנוף האנושי, החברתי והאידיאולוגי של היישובים. אבל בואו נודה על האמת: תרומה של ממש לספורט התחרותי הישראלי איננה אחד מהם, כי ביישובי יש"ע שוקדים על מוסדות חינוך, לא על מועדוני ספורט. אדרבה, אם הישגים בספורט תחרותי מוסיפים עוצמה וחוסן לאומי, נראה כי אפילו המגזר הערבי בישראל, שהוציא מקרבו כוכבי נבחרת כמו ג'ימי טורק, זאהי ארמלי וואליד בדיר, רשאי בצדק לטעון שתרומתו עולה על זו של המתנחלים. למעשה, אם בכוכב יעקב גדלה אלופה אירופית, קרוב לוודאי שזה קרה לא משום שהיא מתנחלת אלא למרות שהיא מתנחלת.

4. כאן המקום להעיר גם על הקו ההסברתי הרווח לאחרונה, אשר בוחר להבליט את תעשיית היין ביקבי יו"ש, את הנופים והנחלים, ואת סגנון החיים הטבעי של רעיית הצאן והחקלאות האורגנית במאחזים. כל אלה כבודם במקומו מונח, אך ספק אם אלה הם הקלפים ההסברתיים החזקים ביותר של ההתיישבות. כדאי להזכיר שבגוש קטיף היתה חקלאות מאוד מפותחת, חלקה גם אורגנית, דיונות מרהיבות ושקיעות מעל הים. כדאי לזכור שרמת הגולן היא חבל ארץ יפהפה עם אטרקציות תיירותיות נפלאות, ולא פחות חשוב - בלי פלשתינים. זה לא מפריע לאנשי כל המפלגות, מהליכוד ושמאלה, לפנטז על נסיגה מהגולן ועקירת כל ההתיישבות שם, ובלבד שיואיל אסאד לוותר על שכשוך רגליו בכינרת. הרי גם על חופי סיני המרהיבים ויתרו הישראלים למען ההסכם עם מצרים, ובצדק מבחינתם. תנו להם את הקרדיט - הם מבינים שאם ההצדקה לאחיזה בחבל ארץ מסוים היא יין משובח ונופים מרהיבים, חיי אדם חשובים יותר. לכן היינות והעיזים לא יכולים להיות העיקר. הם לכל היותר תפאורה יפה שיכולה ליצור אווירה טובה, לפקוח את האוזניים ולהניב הקשבה לטיעונים העיקריים.

5. הטיעונים העיקריים הם, למשל, המשמעות של האחיזה בחבלי ארץ ישראל לזהותנו כמדינה יהודית; הסכנה הביטחונית בנסיגה ובהקמת מדינת טרור פלשתינית; הקרע החברתי הנורא והפגיעה האנושה בזכויות אדם ואזרח אילו יגורשו חלילה עוד עשרות אלפי יהודים מביתם; הנזק החמור שמשימת גירוש נוספת תעשה לצה"ל.

ומהכיוון היותר חיובי, יש לדבר על ההתיישבות ביו"ש כעל חממה לגידולה של חברת מופת, שהיא ראשונה לשאת בעול המשימות הלאומיות השונות ולפתח מודלים קהילתיים וחברתיים של חיים יהודיים איכותיים ומלאי משמעות. זוהי חברה שאמנם אינה נקייה מפגמים, אך מתקיימת בה חתירה מתמדת לתיקון ושיפור. זהו הניסיון הרציני ביותר ליצור מערכת שלמה של סגנון חיים יהודי שמקיף את הרבדים השונים בחיי הכלל והפרט. כבר היום אפשר למצוא בהתיישבות בשורה לאומית בתחומים רבים, ואם רק יניחו לה להמשיך להתפתח היא תוכל, בסיעתא דשמיא, להוסיף עוד כהנה וכהנה. על כן, בד בבד עם ביקורים במאחזים בחיק הטבע, ראוי להביא את האורחים מן העיר אל היישובים העירוניים הגדולים, אל מוסדות החינוך המפוארים, אל האתרים ההיסטוריים בחברון ובשילה, ואל כל שאר הגילויים המובהקים של שורשי העבר העמוקים ועובדות ההווה המוצקות.