בשבע 394:שאלת השבוע- צעד נכון

במלאת עשור לנסיגה מלבנון, האם מוטב היה אילו נשאר צה"ל ברצועת הביטחון?

כרמלה מנשה כתבת צבאית, קול ישראל , י"ד בסיון תש"ע

זו שאלה מורכבת ובהחלט התשובה אינה  חד-משמעית. מה שברור הוא שרבים מהגנרלים שכפו עליהם את הנסיגה החד-צדדית, מודים היום שהנסיגה הייתה צעד נכון.

השאלה המרכזית שצריכה להישאל היא מה היינו משיגים אילו נשארנו שם. הצבא הישראלי היה אחוז שיתוק נוכח הפחד מהנפגעים, היה זה צבא כבד שניהל מלחמת התשה בלא יכולת הכרעה. כ-30 חיילים נהרגו בכל שנה בלבנון ומאות נפצעו, וראו בכך 'מחיר מובן מאליו'.

מי ששולל את היציאה מלבנון שוכח שכל הכוח הסדיר של צה"ל ישב במוצבים בגבול לבנון וזה אותו כוח שמאוחר יותר, לאחר הנסיגה, הועבר לשטחים במהלך האינתיפאדה השנייה. המשמעות הייתה צריכה להיות גיוס אנשי מילואים לתקופות ארוכות כדי להתמודד בשתי חזיתות לא פשוטות.

יש מי שטוענים שהאינתיפאדה השנייה פרצה בגלל הנסיגה המבוהלת מלבנון, בגלל חגיגות חיזבאללה, נאום 'קורי העכביש' של נסראללה בבינת ג'בל. אין ספק שהנסיגה המזורזת של צה"ל מלבנון ותחושת הניצחון שהפגין נסראללה תרמה למוטיבציה של הפלשתינים, אבל ההיערכות של הפלשתינים לקראת הסיבוב השני מול צה"ל כבר נטוותה קודם לכן, וגם צה"ל נערך לכך. האינתיפאדה השנייה תבעה מאמץ גדול מאד מהצבא – במבצע "חומת מגן" גויסו אלפי חיילי מילואים בצו שמונה והשתתפו יחידות סדירות רבות שישבו עד אז במוצבי צה"ל בדרום לבנון. מנגד, אין ספק שדרך הנסיגה החפוזה של צה"ל מלבנון בלי הסדר, בלי תכנית צבאית ארוכת טווח, בלי יעד מדיני, המַראה של אלפי חיילי צד"ל מול הגדר בשער פטמה – כל אלה לא תרמו להרתעה של צה"ל. גם העובדה שבמערכת הביטחון ובצה"ל הבטיחו כי ישראל תקבע רף גבוה מאוד לתגובה בכל עומק לבנון, ההתחייבות שלא קוימה, פגעה בכוח ההרתעה. כך גם העובדה שצה"ל הזניח את המודיעין והקל ראש בדברים מסוימים.

כעיתונאית דיברתי על הנוכחות המיותרת של צה"ל שם ולא אני קבעתי את דרך הנסיגה ואת התנאים. חשוב עם זאת לזכור שבסופו של תהליך יצאנו משם בשני לילות ובלי נפגעים, ולמרות הכול עדיין היציאה מלבנון נתפשת בעיני ציבור גדול כמוצדקת.