בשבע 395: בדרך שלו

ישעיה מאיר דדון הוא נציג מוצלח של הדור החדש של המוסיקאים הדתיים שמתאפיינים בפשטות ומקוריות.

אמציה האיתן , כ"א בסיון תש"ע

"עשר אצבעות לי יש, כל דבר יודעות הן, לצייר ולקשקש, לתופף בתוף...". את המילים האלה לקחתי מתוך שיר של ישעיה מאיר דדון, באלבום הבכורה שלו 'כהרף עין'. אם המילים נשמעות לכם מעט מוכרות, כנראה שאינכם לבד. הציטוט מתוך שיר הילדים הידוע הופך את השיר של דדון למיוחד ואפילו מקורי. מבלי להתייחס לנושא זכויות היוצרים, דווקא אהבתי את הציטוט המפתיע, ואת המהפכה האמונית שדדון עושה למילים. במקום שיר הפעלה ילדותי, הפכו המלים לחלק משיר המודה להשם על היכולות שנתן לנו, ועל עשר האצבעות שהפקיד בידינו, בהן אנחנו יכולים לצייר ולקשקש, ובמקרה של דדון – גם לנגן בגיטרה.

זוהי רק דוגמה אחת מני רבות לפרץ המקוריות של דדון, ונדמה לי שהוא עצמו רק דוגמה אחת, מני רבות, לפרץ של יצירה יהודית מקורית, שיוצאת מהמעגל המוכר, וסוללת לעצמה דרכים אישיות ומעניינות. קצת קשה לאפיין את החבר'ה האלה, שלא מפסיקים ליצור, אבל אפשר להבחין בעיקר בעצמאיות הבלתי מתפשרת שלהם. לא כל כך חשוב להם הרושם שיעשו על האדם שלידם, ומה יגידו עליהם בברנז'ה. מה שחשוב הוא החיבור לקדוש ברוך הוא, והניסיון התמידי להתקרב אליו בכל דרך אפשרית. השירים של בני הדור החדש (אין לי שם יותר מוצלח לזה) בנויים על מילים פשוטות, מנגינה קליטה, וחזרה מרובה על שורות, מילים או הברות. הגיטרה היא כמובן הכלי השליט, וכלי ההקשה עם השמות הבלתי מוכרים (אמיר יעקובי מנגן באלבום הזה על ג'מבה, למשל) – הם הלהיט.

דדון שר על מה שחשוב לו, על הבקשה להתקרב להשם, על הגאולה, ועל אור האינסוף, שרוצה לגעת בקצהו. הוא לא מזייף, ובימינו זה כבר הישג לא רע, למרות שעדיין חסר קצת עומק בקולו. אני מאמין (או לפחות רוצה להאמין) שעם עוד כמה שנים ושירים, יגיע גם העומק הקולי.

בעיני מצא חן במיוחד השיר 'אם ננעלו דלתי נדיבים', בביצוע מעניין וחדשני.

בקיצור, ישעיה מאיר דדון נראה עדיין צעיר, והדרך לפניו ארוכה, אך הקפיצה הראשונה שלו מרשימה ומיוחדת, ועל כך כבר מגיע לו יישר כוח גדול.

seret@etrog.tv