בשבע 395: טרוריסטים בתחפושת

המשט לעזה הוא דוגמה מצוינת לחלוקת התפקידים הערמומית בין אנשי הג'יהאד העולמי לפעילי זכויות האדם.

פרופ' אשר כהן , כ"א בסיון תש"ע

אירועי המש"ט - משט טרור - קלקלו מעט וסדקו את מפת חלוקת התפקידים הקלאסית של שנאת ישראל בפתח המאה העשרים ואחת. בחלוקת התפקידים המתוחכמת, ולכן גם המאוד מסוכנת, התפתחה הבחנה ברורה בין שני כוחות שונים לחלוטין, שכביכול מנוגדים מאוד זה לזה, אך בפועל אינם אלא תנועת מלקחיים שמטרתה היא פגיעה בישראל עד לחיסולה.

הכוח האחד הוא ידוע, גלוי, מוצהר, בוטה וחד משמעי. הוא כולל בתוכו את כלל כוחות הג'יהאד העולמי וכלל לא חשוב אם מדברים על אל-קעידה המפורסמת מאז מגדלי התאומים, על איראן כמדינה או על הסניף האיראני בגבול הצפון בדמות החיזבאללה והסניף הג'יהאדיסטי של החמאס בנגב המערבי. באלה, עד כמה שזה נשמע מוזר, קל יותר להיאבק, מכיוון שנגדם ניתן להפעיל כוח צבאי במידת הצורך ובהתאם למציאות הגיאו-פוליטית.

הכוח השני מסוכן הרבה יותר. מדובר במגוון אדיר של סיפורי כיסוי מתוחכמים ששפתם היא שפת השלום, רוממות זכויות האדם בפיהם ודגלם הוא דגל הצדק וההומניזם. לפעמים קשה להאמין להיקף ולעומק השקרים והכזבים המופצים בלא להניד עפעף בביטחון מוחלט המשכנע את קהל השומעים בכל השפות ברחבי העולם. כך, לדוגמה, פעילי הסברה ישראלים נתקלים שוב ושוב בדעה שאי פעם לפני יותר משישים שנים התקיימה כאן מדינה ריבונית ששמה פלשתין ושישראל כבשה אותה וירשה את מקומה תוך כדי הקמתה. מטרתו של כוח זה היא לקעקע ולערער את עצם זכות קיומה של ישראל.

המש"ט של השבוע היה אמור להיות כולו הצגת ראווה על פי כללי העבודה של כוח השנאה השני: מש"ט הומניטארי כביכול, שתכליתו להציג את ישראל כמדינה אלימה מול פעילי שלום וזכויות האדם. אפילו ישראל נפלה בפח של אותה חלוקה. החיילים הוכנו להתנגדות פאסיבית ובהתאמה נשאו איתם כדורי צבע. אלא שחלק מאנשי המש"ט התבלבלו ושכחו את חלוקת העבודה. התמונות מצביעות בבירור על ניסיון להרוג כמה מהחיילים.

התמונות הללו כמובן לא יעזרו. ישראל נמצאת עתה במגננה שמארגני המש"ט אפילו לא חלמו להשיג. הם גם נותרו פעילי שלום וזכויות אדם, בתנאי שבני האדם אינם יהודים, וגם הצליחו לדחוק את ישראל לפינת המדינה האלימה המפעילה אש חיה כנגד בלתי חמושים. שום תמונה והסבר לא יועילו כנגד מי שהצליח לבסס באוזני שומעיו אפילו את מדינת פלשתין המדומיינת מלפני שישים שנים.

ולמרות כל הנאמר לעיל, כל זה היה נסבל וניתן להתמודדות. אלא ששני הכוחות הללו אינם פועלים בחלל גלובאלי ריק. ברקע הפעילות המקבילה שלהם עומד עולם של צבועים ומתחסדים. קחו את הטורקים לדוגמה ועשו את התרגיל התיאורטי הבא: ספינה כורדית עמוסת מצרכים הומניטאריים מתקרבת לחופי טורקיה בתקופת המלחמה של הטורקים במאבק הכורדי לעצמאות. חייל טורקי משתלשל מחבל המסוק ולאחריו מגיעים אחרים. שאלה ראשונה: האם החיילים הטורקים יישאו איתם נשק חם או נשק היורה כדורי צבע? שאלה שנייה: נניח שחייל טורקי היה נזרק מהסיפון ואחר היה מוכה באלות בחמת רצח, בכמה הרוגים היה מסתיים האירוע? עכשיו נותר רק לעשות את אותו תרגיל מחשבתי על צ'צ'נים מול חיילים רוסים והרשימה עוד ארוכה.

והאחרונים במפה הבינלאומית הם התמימים. בכל תהליך היסטורי מסוג כזה מופיעים התמימים. אלה שמתפתים להאמין לשיח זכויות האדם, הצדק והשלום. אין תהליך היסטורי שבו לא החל לצמוח כוח אלים או שהתפתח פוטנציאל אלימות ושבו לא הצליחו התוקפנים לגייס לצידם כמה מהתמימים. הרי אפילו מול היטלר בתקופות אלו ואחרות נמצאו התמימים. וכל זה עוד היה נסבל איכשהו, וזה לב הבעיה, אם לא היה נראה כאילו בעלת הברית המרכזית שלנו מתחילה בעצמה לנוע לכיוון מחנה התמימים.

עת הסברה היא לישראל. הגיע הזמן להחלטה המשנה מן היסוד את כל ההתייחסות להסברה. בעולם של פרסומאים ויחסי ציבור, ייתכן שאין ברירה אלא להשקיע מאות מיליונים במאמץ על פני כל הגלובוס כדי לשכנע את הרוב התמים.