למרות הכל - ניצחון

בישראל התייחסו באדישות להתארגנות משט הסיוע לעזה, מה שגרם לכך שאפקט ההפתעה היה השבוע דווקא לצידם של הפרובוקטורים על ספינת ה'מאבי מרמרה'.

חגי הוברמן , כ"א בסיון תש"ע

בישראל התייחסו באדישות להתארגנות משט הסיוע לעזה, מה שגרם לכך שאפקט ההפתעה היה השבוע דווקא לצידם של הפרובוקטורים על ספינת ה'מאבי מרמרה'.למרות הביקורת בעולם, מתכנני הפעולה הצבאית להשתלטות על המשט מתורכיה, מסבירים מדוע האמצעים שננקטו היו אופטימאליים וכיצד למרות התקלות והתרחישים הבלתי צפויים, מילאו לוחמי השייטת את משימתם על הצד הטוב ביותר.

לפני כחמישה חודשים התפרסם באתר האינטרנט 'אלאנתקאד' המזוהה עם חיזבאללה, ראיון עם מוחמד כאזם סוואלחה, בכיר חמאס לשעבר שמצא מקלט מדיני בלונדון, ומכהן כסגן יו"ר גוף בריטי המתקרא 'הוועדה העולמית לשבירת המצור על עזה'. סוואלחה גילה שארגונו מתכנן שיירה חדשה של אניות סיוע לעזה, שתכלול שש או שבע ספינות. האניות, כך סיפר, יפליגו מתורכיה, מיוון ומקפריסין בו זמנית ישירות לנמל עזה. ואז אמר משפט משמעותי: "בפעם הבאה העימות יהיה ישירות עם האויב הציוני עצמו, בלב-ים".

השבוע קיבל סוואלחה את העימות לו ייחל. בישראל לא שמו לב באותם ימים לדברים, כשם שעצם הרעיון לשלוח שיירת אניות לעזה לא הדליק בהתחלה שום נורה אדומה. רק חודשיים וחצי אחרי הכרזתו של המשט, כשהתברר שההכנות לשיירת האוניות צוברות תאוצה, ומשנודע שמדובר בחבירה משותפת של ארגון Free Gaza (עזה החופשית), הארגון התורכי האיסלמי הקיצוני IHH (מין שלוחה של האחים המוסלמים בתורכיה) ו'הארגון האירופי לסיום המצור על עזה', החלו בדרגים הגבוהים בממשלה ובמערכת הביטחון בדיונים על הצורך בבלימת שיירת האוניות הפרובוקטיבית. ייתכן שאם היו מתייחסים בצה"ל ברצינות גם להכרזה בדבר "עימות ישירות עם האויב הציוני בלב ים", היתה ההיערכות הצבאית השבוע שונה במקצת, והדברים היו מתרחשים בצורה שונה.

אל קאעידה בדרך לעזה

בירושלים התקבלה מראש החלטה נחושה שלא לאפשר לספינות להגיע לנמל עזה. החשש היה כמובן מפני הברחת אמצעי לחימה (רקטות, חומרי נפץ). אבל היה חשש נוסף: שעל הספינות יהיו אנשי אל-קאעידה שינצלו את פריצת המצור הימי להיכנס לרצועה. זה לא היה חשש סרק. בחודש פברואר פורסמה באינטרנט קריאה לאנשי אל-קאעידה, שגם היא לא זכתה לעודף התייחסות בישראל, לנצל את שיירות הסיוע לרצועה כדי לחדור פנימה ולחזק את גורמי הטרור שם. אחד הכותבים באתר הג'יהאדי 'מוג'אהדין', שכינה עצמו בשם "סלפי ג'יהאדי", האיץ בכל המוג'אהדין המונותיאיסטים הנמנים עם זרם הסלפיה הג'יהאדיה, שעמו מזוהה אל-קאעידה, המעוניינים להיכנס לעזה, להזדרז ולעשות זאת ע"י הצטרפות לשיירות המגיעות לעזה. חקירת הנוסעים אחרי הגעת הספינות העלתה שאכן היו בהם כאלו שהיו מזוהים עם אל-קאעידה.

לקח גם זמן רב מדי עד שבישראל גילו שאת המשט מארגן ארגון IHH - קרן תורכית המציגה עצמה כעוסקת בסיוע הומניטרי, אך בפועל בעלת אוריינטציה אסלאמית-קיצונית ואנטי מערבית. הקרן מקיימת, לצד פעילותה הפילנתרופית הלגיטימית, מאמצי סיוע לגורמי איסלאם קיצוני, לרבות חמאס ולפחות בעבר אף גורמי ג'יהאד עולמי, אל-קאעידה.

מבחינה צבאית טהורה, הפעולה לא היתה כישלון. אדרבה: במבחן התוצאה, חיל הים ביצע את המשימה שהוטלה עליו: למנוע את הגעת הספינות לעזה, להשתלט עליהן ולהביא אותן לנמל אשדוד. המשימה בוצעה במחיר סביר של נפגעים: שבעה חיילים פצועים במצב קל עד בינוני.

אבל ההצלחה הפכה לכישלון בגלל מותם של אנשים על האוניה. דומה שישראל היא המדינה היחידה בעולם, שהריגת אויביה היא ניצחון שלהם. זה נכון לגבי הפלשתינים ביו"ש. זה נכון לגבי הגורמים האיסלאמיים השואפים להשמידה. מלכתחילה היה אמור להיות ברור למנהיגי ישראל שאם הפעולה תסתיים בהרוגים – לא של חיילינו, אלא של הפורעים על הספינות – היא תיחשב ככישלון ולא משנה מה באמת יהיו תוצאותיה.

החושך לא מנע את התעמולה

השבוע ניתן היה לשמוע את הדעה כי כדי להימנע מפגיעות בנפש, אפשר היה לנקוט בצעדים אחרים כמו "עצירה קרה", שיטת פעולה שהוכנה כבר לפני 22 שנה, כאשר אש"ף תכנן להביא לישראל את 'ספינת השיבה' שתסמל את שיבת הפליטים לבתיהם בישראל. אז, בשנת 1988, תירגל חיל-הים שליחת כבל עבה מתחת לאוניה שיסתבך בפרופלור שלה וישתק אותה בפועל. השבוע נשמעה הטענה שגם הפעם זו היתה יכולה להיות שיטה יעילה למשימה – נזכיר שוב – של מניעת הגעת הספינות לעזה. אחרי שהספינות היו נעצרות בלב ים, אפשר היה לדון בצורה שקולה ובלי לחץ של זמן באלו דרכים אפשר להשתלט עליהן, ואיך לגרור אותן לאשדוד. התמונות הקשות של עימותים אלימים בין חיילים חמושים לאנשים הומניטרים לכאורה, אותן תמונות שגרמו לישראל את הנזק ההסברתי הכבד, היו נחסכות.

גורם ביטחוני בכיר שהיה בסוד התכנונים, שולל בשיחה עם 'בשבע' את הטענה. "לספינה יש מדחף ענק", הוא אומר "כדי לעצור אותו צריכים להשתמש בשרשרת עבה, כזו המוצבת בכניסה לנמלים. אבל מכה משרשרת כזו בזמן הסתבכות – נזכור שמדובר בספינה הנמצאת בתנועה - עלולה לפגוע בצוללנים המחזיקים אותה. גם פיצוץ מדחף בלב ים מסוכן, כי פיצוץ עלול להסתיים גם בטביעת האוניה, דבר שאיש לא היה מעוניין בו".

למרות זאת, השבוע רמז סגן שר הביטחון מתן וילנאי, שישראל היתה מעורבת ב"תקלות טכניות" שאירעו למספר ספינות שהיו אמורות להשתתף במשט. משום מה, חלק מהספינות נותרו תקינות ויצאו לדרך.

בצה"ל גם לא חיכו עד שהספינות תיכנסנה לתחום המים הטריטוריאליים של ישראל – מי החוף של עזה הם עדיין מים טריטוריאליים ישראליים, בהעדר ריבונות אחרת ברצועת עזה – ופעלו כשהספינות היו עדיין בתחום המים הבינלאומיים. הסיבה היתה השעה: מערכת הביטחון העדיפה שהפעולה תיעשה בשעת ליל, כדי למנוע את התמונות המשרתות את תעמולת האויב. בדיוק משום כך תכננו מארגני המשט את הגעת הספינות לחוף עזה באור יום. בסופו של דבר, גם הכוונה הזו נכשלה. למרות החשיכה, התמונות צולמו, שודרו בזמן אמת לכל העולם, וגרמו לישראל את הנזק המדיני הכבד. מערך המיסוך על אמצעי התקשורת של המפגינים לא פעל כהלכה. צה"ל הפעיל אמנם לוחמה אלקטרונית במטרה לשבש את השידורים החיים מהספינה, אבל השידורים והתמונות הקשות הועברו מהספינה לכל העולם, וגרמו נזק הסברתי ומדיני לישראל.

הגורם הביטחוני מגן גם כעת על ההחלטה. "פעולה ביום היתה יותר גרועה מבחינתנו", הוא אומר "לאנשים על הספינה לא היו אמצעי לילה. התאורה היתה חלשה, ורוב האנשים שם היו עייפים. ההנחה היתה שאם נגיע באור יום כשכולם מוכנים ורואים את המסוקים מרחוק, התוצאות תהיינה קשות יותר".

גם השימוש במסוקים, לדבריו, היה הכרחי. "מטרת הלוחמים היתה להשתלט על גשר הפיקוד, הנמצא בנקודה הגבוהה של האוניה. לכן הם ירדו ממסוקים על הסיפון העליון כדי להשתלט על גשר הפיקוד. אם היו באים מלמטה, היו צריכים לחצות את כל הספינה. הם ירדו בסיפון העליון ומשם חתרו לעבר הגשר".

התרחיש הקיצוני – יריקות וכיבוי סיגריות

והיה הכישלון המודיעיני: מערך המודיעין של צה"ל וחיל הים לא צפה שההתנגדות על הספינה תהיה כה אלימה, והפורעים יעשו שימוש באלות, במוטות ברזל ובסכינים. בצה"ל ידעו אלו אמצעי לחימה קרים היו על הספינה רק אחרי שהספינות הגיעו לנמל אשדוד. רק ביום שני בבוקר, עם הורדת הפורעים מן הספינה אחרי שהובלה לנמל אשדוד, ערכו כוחות הביטחון סריקה מקיפה בספינה. הממצאים היו מדהימים: שלל  אמצעי לחימה, בהם עשרות סכינים, בקבוקי תבערה, נפצים, אלות מתכת ועץ, רוגטקות ואבנים, פטישים גדולים וחפצי מתכת חדים. אביזר נוסף היה מסכות אב"כ, שהוכיחו את כוונתם המוקדמת של נוסעי הספינה לפעול באלימות כנגד חיילי צה"ל, שיידרשו במקרה כזה להשיב לעברם באמצעים לפיזור הפגנות.

בצה"ל היו משוכנעים שההשתלטות תעבור בקלות ושההתנגדות תהיה קלה. "ידענו שיש על הספינה חברי פרלמנט, פרס נובל לשלום, אנשי רוח", אומר הגורם הביטחוני  "ההיגיון אמר: הספינה הזאת לא אמורה להיות אלימה. ציפינו למכות, ליריקות ואולי כיבוי סיגריה על חייל, אבל בוודאי לא להתפרעות כפי שהיתה. ככל הידוע לי, חלק מאנשי המשט בכלל לא ידעו על אמצעי הלחימה שהועלו על האוניה. מי שהעלה אותם והתפרע היתה קבוצה קטנה מטורקיה, קיצונית בעמדותיה".

ככל הנראה, במערכת הביטחון גם האמינו להכרזות מארגני המשט ואנשים שהיו על הספינות, שעל הספינות אין כלל נשק. הם אמרו את זה בפומבי, בכל פורום אפשרי ובכל ראיון. "אפילו פצירה אין על הספינה", אמר אחד מראשי הפרובוקטורים, דרור פיילר, בראיון לגלי צה"ל. גם דורמוש איידין, סגן הנשיא לקשרים בין-לאומיים של ארגון הihh הטורקי, אמר בגלי צה"ל  ביום ראשון, שעות ספורות לפני התקרית בלב ים: "אין לנו נשק, אנחנו רק פעילים. אם חיל הים הישראלי יירה עלינו, נוכל להגן על עצמנו רק כאנשים. אפילו לא בסכין קטנה". באותו ערב ראיין כתב ערוץ 10 אור הלר את חה"כ חנין זועבי, שהתחייבה: "לא נתנהג בכוח, אנחנו קבוצה של 600 אנשי פרלמנט, פעילי שמאל ושלום ופעילים פוליטיים. אין נשק פה, הנשק הוא עם צה"ל". ביום שישי שעבר ציטט עיתון 'הארץ' את פעילת תנועת 'עזה חופשית', לובנה מסארווה, שאמרה בשיחה ל'הארץ' כי "אנחנו לא באים עם נשק ותחמושת אלא עם מסר של תמיכה ושלום".

במערכת הביטחון האמינו להצהרות, לכן הכוח שנשלח למשימה היה קטן מדי, בוודאי ביחס ל-600 האנשים שהיו על הספינה. בנוסף, לוחמי השייטת ירדו על הספינות בלי נשק, רק עם אקדחים. לפחות שניים מהאקדחים הללו נתפסו בידי הפורעים, שביצעו בהם ירי לעבר כוחותינו.

"באנו בכוונה לעצור את הספינה ולקחת אותה לאשדוד, ולא באנו עם הנשקים שיש לנו בדרך כלל. אנחנו באנו למשהו אחר לגמרי", אמר אחד הלוחמים עם תום הפעולה.

גם גורם ההפתעה אבד: בשבועיים האחרונים הבהירו כל דוברי הממשלה, שאין כוונה לאפשר לספינות להגיע לעזה, משמע: תהיה פעולה לעצירתם בלב ים. ביום ראשון בלילה דווח כי ספינות חיל הים יצאו לקראת המשט. בהמשך הלילה כרזו אוניות חיל-הים אל עבר שש הספינות. לאחר תשאול שגרתי באשר למספר הנוסעים בספינה, שם הקברניט וארצות היעד, דרש צה"ל מן הספינות לעגון בנמל אשדוד ולפרוק את הציוד, שיועבר אל רצועת עזה לאחר בידוק ביטחוני. אנשי הצוות של אחד מכלי-השיט השיבו בערבית שהם ימשיכו במסעם כרגיל ויתר הספינות לא יצרו קשר. אבל מאותו רגע גורם ההפתעה כבר אבד. בספינות התכוננו לפשיטה של לוחמי שייטת 13.

"הם פשוט באו למלחמה"
העימות על סיפון ה'מאבי מרמרה' היה קשה ביותר. כ-40 דקות לאחר ההשתלטות הראשונית על הספינה, לאחר התכתשויות ופגיעה קשה באחד הלוחמים, ועל רקע סכנת חיים שנשקפה לחיילי צה"ל, קיבלו הכוחות אישור לירות באש חיה. שבעה חיילי צה"ל נפצעו בתקרית, שניים מהם באורח קשה. תשעה מנוסעי הספינה נהרגו וכארבעים נפצעו. העימותים על גבי הספינה נמשכו לאורך כל שעות היום.

אחד מלוחמי השייטת שהשתתף בהשתלטות על הספינה ושבר את ידו במתקפה של נוסעיה, תיאר את השתלשלות האירועים: "כל בן-אדם שירד, לקחו אותו שלושה-ארבעה אנשים ופשוט פיצצו אותו במכות. עשו עלינו לינץ'. הם היו עם אלות מתכת, סכינים, רוגטקות, בקבוקי זכוכית. באיזשהו שלב היה גם ירי חי של שני חבר'ה.

"אני ירדתי בין האחרונים, וראיתי שהחבר'ה מפוזרים, כל אחד בפינה שלו, עם 4-3 אנשים מסביבו. ראיתי חייל על הרצפה עם שניים שמפוצצים אותו. קילפתי אותם ממנו, והם עברו אלי והתחילו להרביץ לי עם המוטות. ככה שברתי כנראה את היד. באותו רגע הייתי בלי נשק ביד, כמו כל אחד שירד מהחבל, בידיים חשופות. הנשק של ה'פיינט בול'  מאחורה. הם באו ותקפו אותי, הורדתי אותם לרצפה, לקחתי כמה צעדים אחורה, הוצאתי את ה'פיינטבול'. הם הסתערו עלי, ואני יורה להם ברגליים. אחת האלות ריסקה את הנשק ועברתי לאקדח, שיהיה מה להחזיק מולם. בשלב הזה היד שלי כבר לא מתפקדת".

 לוחם השייטת תיאר כיצד ירו לעבר הלוחמים מפתח המסדרון: "ראיתי שניים מהחבר'ה שלי שרועים על הרצפה. מפתח המסדרון ירו עלינו כל הזמן נשק חי, כדורים. זיהינו קנה, ואחד מאיתנו ירה בבחור הזה. אחר כך נכנסנו והוא לא היה שם. בערך 30 איש, הם פשוט באו למלחמה. אנחנו באנו ליישר קו, לדבר איתם שיירדו למטה, אבל כל בן אדם שירד, הם פשוט הסתערו.

"היו חבר'ה שהעיפו אותם לקומה מתחת, והורידו מהם את הציוד. הם קפצו לים בתור מפלט אחרון. אמרו לנו, אם הם לא מקשיבים, תירו לכף הרגל ב'פיינט בול'. האקדח זה רק אם אתה ממש מרגיש סכנת חיים שלא אמורה לקרות, משהו חריג לגמרי. אבל בסוף זה קרה".

ולמרות הכל, אומר הגורם הביטחוני, על חמש מתוך שש ספינות המשט השתלטו הלוחמים ללא התנגדות מיוחדת של הנוסעים, וספינות אלה הובאו לנמל אשדוד כשנוסעיהן משתפים פעולה עם כוחות הביטחון. רק במהלך הפעולה להשתלטות על האונייה 'מאבי מרמרה', הגדולה שבספינות המשט שמנתה מאות אנשים, הותקפו החיילים באש רובים, ברימוני הלם, בסכינים ובאלות. הפעילים חטפו שני אקדחים מהלוחמים והחלו לירות בהם לעבר החיילים. ואחרי הכל – הכוחות השתלטו על הספינה. וזאת כאשר מספר החיילים שהשתלטו על הספינה היה זעום ביותר, יחסית ל-600 האנשים שהיו עליה.