בשבע 395: ברגישות, בנחישות ובטיפשות

צה"ל נשלח אל המשימה בספינת הטרוריסטים 'מרמרה' כאילו מדובר בפינוי מתנחלים עדינים ופסיביים מבית השלום. את המאבקים על דמותו של חינוך הבנות בעמנואל יש לנהל בלי בג"ץ ובלי הקרן החדשה.

עמנואל שילה , כ"א בסיון תש"ע

1.  ממשלת ישראל אכן חייבת להתנצל. אבל לא על מותם בטרם עת של תשעה מפורעי הספינה 'מרמרה'. הללו הביאו על עצמם את מותם כאשר ביצעו התנפלות רצחנית על לוחמי צה"ל, הכו ופצעו אותם וביקשו לערוך בהם לינץ', וכמעט הצליחו גם לגרום אבדות בנפש. עוד קודם לכן התחייבו בנפשם הפעילים תומכי הטרור, כאשר בחרו להתגייס לפעולה כוחנית בשירותו של משטר חמאס הטרוריסטי.

מי שראויים להתנצלות עמוקה מצד ראשי המדינה ובכירי הצבא הם לוחמי השייטת המובחרים והמסורים,  אשר מתוך צירוף של פחדנות מדינית, חולשת דעת מוסרית ורשלנות מבצעית נשלחו להוציא אל הפועל תכנית מבצעית מופרכת ומסוכנת. הם השתלשלו אל המשימה הזאת כשידיהם ריקות מנשק מתאים וכבולות בהוראות פתיחה באש מסכנות חיים. רוביהם המסרבלים היו טעונים בכדורי צבע מגוחכים. מזל לפחות שאת האקדחים לא הטעינו בקפצונים. הם חוו השפלה, מכות ופציעות וכישלון שלא באשמתם, ועוד נוסף לכל מואשמים כעת בפשעי מלחמה. למרות המצב הנחות שאליו נקלעו הם גילו גבורה גדולה ודבקות במשימה עד להשלמתה, כראוי ללוחמי אחת מיחידות צה"ל היותר מובחרות. הם ראויים להצדעה, אבל מי ששלח אותם, הדרג המדיני והדרג הצבאי הבכיר, חייב תשובות להם, לאם העברייה אשר הפקידה את גורל בניה בידיו, ולעם ישראל אשר מסר לו את ניהול ענייניו הביטחוניים והמדיניים, וכעת הוא דואב על מה שהיה ודואג לגבי העתיד.

2.  למרות מפח הנפש, התוצאה המבצעית היא נסבלת. ברוך השם, ההרוגים הם בצד שלהם ולא בצד שלנו, והפצועים מתאוששים מפצעיהם. למרות זאת ייחשב המבצע הזה ככישלון משום שלא הושגה מטרתו - למנוע את הגעת הספינות לעזה בדרך שתמזער את הנזק ההסברתי והמדיני. הספינות אכן הגיעו לאשדוד ולא לעזה, אך הנזק המדיני העצום מעמיד בספק את יכולתה של ישראל להמשיך במצור הימי על מדינת החמאס. כדי למזער את הנזק, הכרחי מצד אחד לגבש קו פעולה טוב יותר מול הספינות שבדרך, ומצד שני לזקוף את עמוד השידרה המדיני השפוף ולהדוף את המתקפה הבינלאומית. אלא שבינתיים נראה כי נתניהו וממשלתו כורעים תחת הלחץ. הם משלחים לחופשי את הפורעים שנלכדו, במקום למצות עמם את הדין ובכך להקרין אמונה בצדקתנו ולהרתיע את תומכי הטרור שבדרך. נותר רק לקוות שנתניהו לא ינסה לרצות את העולם באמצעות עוד מחוות וויתורים לפלשתינים, כפי שעשה בשעתו לאחר 'אירועי המנהרה'.

3. אין לו מזל, לבנימין נתניהו. בצל הבחירות המתקרבות לקונגרס, כדי לרצות את המצביעים היהודים המאוכזבים מיחסו לישראל, שינה נשיא ארה"ב את טעמו והזמין את ראש הממשלה לביקור ידידותי בוושינגטון. את האש התקשורתית בגלל המטוס המיוחד שהכינו עבורו לטיסה הזאת נתניהו עוד הספיק לספוג במלואה, אבל על הנחת המדינית שהיתה צפויה לו סוף סוף נמנעה בגלל ההסתבכות הזאת. הוא טס לאמריקה מתוך ביטחון שהשאיר את הטיפול במשט הפרו-טרוריסטי בידיים מנוסות ובטוחות של איש קומנדו מובהק, אך נוכח לדעת שאין לו על מי לסמוך. הכישלון הזה מציב סימן שאלה מקצועי כבד על הבחירה באהוד ברק לתפקיד שר הביטחון אל מול האיום האיראני. יש לשער שגם היחסים העכורים בינו לבין הרמטכ"ל לא תרמו להצלחת ההכנות למבצע. מה שכן, המינוי של ברק הצדיק את עצמו בהיבט אחר. שוו בנפשכם איך השמאל והתקשורת היו משתוללים אילו לא אהוד ברק אלא, נניח, בוגי יעלון, היה אחראי לכישלון הזה. כמו אחרי סברה ושתילה, השמאל לא היה חושך את שבט לשונו, ומקהלה מתוזמרת היטב של כלי תקשורת דורשת במפגיע למצות את הדין עם שר הביטחון על פשעי המלחמה שלו.

4. גם בהכנות למבצע הזה צץ והוזכר מטבע הלשון 'ברגישות ובנחישות' הזכור לשימצה מגירוש גוש קטיף. העתקת מודל ההכנה המנטאלית של החיילים ממבצע גירוש המתיישבים אל מבצע ההשתלטות על ספינת טרוריסטים, חושף חלק ממקור הכשל של אהוד ברק ושל צמרת צה"ל. ברק, התחבולן שידע כיצד לכבוש בערמה ובסערה את 'בית השלום', התבלבל לחשוב שגם הפעם יש לו עסק עם מתנחלים צמחונים ועדינים, שרק לצורך השמצתם הפוליטית מוצגים כאלימים ומסוכנים. לוחמי השייטת יצאו לדרך כשהם מוכנים לפגישה עם מפגינים פסיביים, לא עם קנאים אסלאמיים שחולמים להיות שאהידים. מי שמתייחס אל בני עמו כאל אויב, מתרגל לחשוב שהאויב לא ממש מסוכן.

בשורה התחתונה, אהוד ברק אינו ראוי להיות שר הביטחון. עליו לשלם את מחיר הכישלון הזה. את מחיר המסע המדיני המוצלח שבמקומו באה מתקפה בינלאומית על ישראל. את מחיר היד הקשה מול אחים והיד הקשורה לאחור מול אויב. את מחיר האמון שהתערער ביכולתו להיות מנהיגה הביטחוני של ישראל בעת הקשה הזאת. ואם נתניהו חושש להחליף את ברק, לפחות עכשיו ברור לו שהוא חייב לפקוח עליו עין כל הזמן.

5.  המפולת המדינית הנוכחית היא עוד פרי באושים של הנסיגה מעזה, שקיבלה כזכור את אישור בג"ץ בזכות התועלת המדינית והביטחונית שהיתה צפויה לצמוח ממנה. קשה להסביר לעולם את הפשיטה על הספינות, משום שקשה להצדיק בינלאומית את עצם הטלת המצור על עזה. אם אנחנו לא שם ומודים שזה לא שלנו, אם עזה היא ישות מדינית עצמאית - איזו זכות יש לנו למנוע מהם כניסה ויציאה חופשית דרך הים? וגם אם הספינות מביאות נשק, על סמך מה אנו מונעים מישות ריבונית עצמאית את הזכות להתחמש כמו כל מדינה בעולם? יש לזה תשובות, אבל כאלה שקשה לשווק אותן. כדאי לזכור את זה לפני שמדברים שוב בקלות דעת על נסיגה מאזורים נרחבים נוספים.

חינוך ללא כפייה

איני יודע מי צודק יותר בפרשת בית הספר לבנות בעמנואל, אבל די ברור לי שזה לא סתם סיפור על אשכנזים רעים ומתנשאים. חסידי סלונים, המהווים רוב בניין ומניין בבית הספר שעלה על שולחנו של בג"ץ, טוענים בלהט שלא מדובר באפליה עדתית אלא בסלקטיביות על רקע של רמה דתית. בהדרכת האדמו"ר מסלונים הם גם מוכנים למסור את נפשם על זה ולעזוב את עירם, את בתיהם ואת פרנסתם, ובלבד שלא להיכנע לכפייה שאינה מקובלת עליהם בדרך חינוך בנותיהם.

הסתגרות והתבדלות מכל חשש להשפעה זרה היא אבן יסוד בחינוך החרדי. הם חרדים לנפשם ולנפש ילדיהם - בגלל זה הם נקראים חרדים. אפשר להתווכח עם הדרך החינוכית הזאת, אבל אי אפשר לשלול את הלגיטימיות שלה באמצעות כפייה של בג"ץ שנזקה רב מתועלתה. גם הציבור הדתי-לאומי, לפחות באגף התורני שלו, מתקומם מול כפייה חיצונית השוללת את הזכות לקיים בתי ספר סלקטיביים. כדאי לזכור שאפילו ישיבות בני עקיבא, כמעט כולן, לא מקבלות את כל המעוניין.

אי אפשר גם להתעלם מן העובדה שהמאבק המשפטי נגד בית הספר הבדלני יצא לדרכו בתמיכת הקרן החדשה לישראל. מנהלי הקרן שמחים לתמוך בכל קבוצה אופוזיציונית וללבות סכסוכים בקרב הציבור הדתי. גם עזיבה המונית של משפחות חסידי סלונים מהשומרון לבני-ברק תוך פגיעה קשה ביישוב החרדי היחיד בשומרון, תהיה תוצאה רצויה מאוד מבחינתם והשלמה נאותה למפעלי ההרס של ארגון 'יש דין', שגם הוא נתמך על ידי הקרן. במקום להתערב בחינוך הדתי, כדאי שחכמי בג"ץ והקרן החדשה יתנו דעתם על הקריסה הערכית של החינוך החילוני.

את המאבקים הלגיטימיים על דמותו של החינוך הדתי יש לנהל עם מינימום התערבות חיצונית מצד שופטי בג"ץ, וללא הכסף הטמא של הקרן החדשה לישראל. ולגבי הבנות שמתקשות להתקבל לחינוך החרדי בעמנואל, אני ממליץ בחום להוריהן על בתי הספר לבנות ביישובי הסביבה - קרני שומרון, קדומים, רבבה ועוד. בנותיכם ימצאו שם חברות עם לא פחות 'פרומקייט' ממה שהן רגילות אליו. אני יודע, הבנות שלי לומדות שם. נכון שאולי תמצאנה שם גם כמה בנות ברמה דתית פחות גבוהה, אבל אנחנו הרי נגד סלקטיביות בגלל רמה דתית, לא כן?