בשבע 395: עשה לך רב

ידן הכהן היה תלמיד כיתה י"ב בישיבת כפר הרא"ה, ובילה שעות בשאלות ותשובות במגוון נושאים עם ראש הישיבה, הרב אברהם צוקרמן. לאחרונה יצאו התשובות לאור מעל גבי הספר 'שיח רב' (הוצאת 'בשבע'), ולהלן כמה מהן.

הרב אברהם צוקרמן , כ"א בסיון תש"ע

חברה מעורבת

שאלה: הרבה מאוד מהאנשים שמתנגדים לגישה של חברה נפרדת אומרים שאחר כך, כשנפגשים למטרת חתונה - גבר לא יודע איך לדבר אל אישה כי אף פעם לא דיבר עם בנות. איך הם אמורים להתחתן ולחיות ביחד אם הוא לא יודע מה זה נשים והיא לא יודעת מה זה גברים?!

תשובה: לא צריך להיות בתנועה אחת כדי שבן יהיה מסוגל לדבר עם בת. בחור גר בבית, ויש לו אחיות - הוא מדבר עם אחיותיו? כן. הוא מדבר עם חברים? ודאי שכן. כדי שיידע איך לדבר עם בת, לא צריך לחנך אותו על ידי מסגרת מעורבת. מי שיגיע זמנו, וימצא את המיועדת לו - יידע איך לדבר איתה, הוא ימצא את השפה. יש שפת הלב והיא באה לידי ביטוי בשעה שאדם מוצא את מבוקשו.

נסיעה לפולין

שאלה: אמנם אנו עוסקים בענייני הארץ - אך אשמח לשמוע פעם אחרת ולתמיד מהי דעתו של הרב בסוגיה שמתחבטים בה רבים אצלנו בישיבה (ובכלל), ותמיד זה 'סיפור' גדול – היציאה מהארץ לצורך נסיעה לפולין.

תשובה: התשובה שלי מחולקת לשני חלקים: מבחינה אישית אני מתנגד לכך, ועל-כן גם את בניי, את נכדיי, אני מחנך לא לצאת לפולין ולא לעזוב את ארץ ישראל!

ואילו לכולם אני תמיד מביא את ההקדמה של הרב חרל"פ לחלק הראשון של ספרו 'בית זבול', בה כותב שהוא מעולם לא עזב את ארץ ישראל שקידשוה עולי בבל לחלק זה של ארץ ישראל שלא קידשוה עולי בבל (ראה עמ' ו שם). אז אם הרב חרל"פ שמר על כך שלא לעזוב את ארץ ישראל שבתוך ארץ ישראל - על אחת כמה וכמה שאנו לא צריכים לעזוב את הארץ.

אמנם, רבותינו ז"ל התירו לנו לעזוב את ארץ ישראל בשלושה מקרים (הלכות מלכים לרמב"ם ה, ט):

א.לשאת אישה - כשבארץ לא מוצא את זיווגו.

ב.ללמוד תורה - אם האדם בטוח שבמקום פלוני בחו"ל הוא יוכל לגדול בתורה יותר.

ג.פרנסה - אם אדם נמצא במצב כזה, שכל מה שהצליח לעשות בארץ ישראל לא עלה יפה ואין לו פרנסה, חלילה, היציאה הכרחית.

בשלושת המקרים הללו חז"ל התירו. אבל, גם במקרים שחז"ל התירו - אנחנו צריכים לחפש דרך עד כמה שאפשר לא לעזוב את ארץ ישראל.

יש אומרים שהנסיעה לפולין מוסיפה מאוד להבנת השואה ולקשר עמוק יותר עם עַם ישראל. אם ישנם כאלה שלשם כך רוצים לצאת לשם - יחליטו הם.

לפני שנים באו אלי שני תלמידים שלמדו כאן בישיבה, וסיפרו לי שהוריהם נוסעים לחו"ל ומחייבים אותם לצאת איתם, כי לא רוצים שהילדים יישארו כאן שבועיים-שלושה כשלא יהיו בבית. אמרתי להם: אם זה גזירת כיבוד אב - גם אז אני מציע להם שכל מה שיראו בנסיעתם, יחשבו שהולכים ללמוד ולראות את "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'" (תהלים קד, כד) - את יופיו של העולם שהקב"ה ברא. אמנם את היופי הזה אנחנו יכולים לראות בארץ ישראל עשרת מונים, אבל ישנם דברים גם בחו"ל מהם אנו יכולים ללמוד על - "מה רבו מעשיך ה'". לנסוע כדי לראות את "מה רבו מעשיך ה'" - ניתן לפעמים להקל בזה. לא הייתי מקל זאת לעצמי, אבל אחרים שרוצים לצאת - בבקשה...

בפן האישי - אני אינני רוצה. אם אני שומע ולומד את דברי הרב חרל"פ על כך - אז אני לא נוהג לצאת מהארץ, למרות שאני נוסע לרמת הגולן, למעלות וגם למקומות שלא קידשו עולי בבל.

סירוב פקודה

בסופו של יום יש לחייל הדתי קונפליקט: מצד אחד – אני מחליש את הצבא וזה נוגד את הממלכתיות שלי, מצד שני – מדובר בא"י! מה עליי לעשות?

זוהי בעיה קשה מאוד. אני לא הייתי מייעץ לחייל להפר פקודה. אני יכול רק לייעץ לו שיעשה את הכל כדי שהוא לא יצטרך למלא את הפקודה. איך? שיחפש לו דרכים.

ואם הוא לא מוצא? נפל על המפקד שרוצה ש"דווקא אתם הדתיים תפנו"?

אם יבוא קצין ויאמר: "אני בכוונה לוקח את הדתיים שיפנו" – אז צריך לסרב פקודה, כי זו פקודה בלתי חוקית בעליל, מרגיזה ומשפילה. לכן, במקרה כזה לא רק שאפשר לסרב פקודה – אלא צריך לסרב פקודה!