בשבע 396:כלכלה- האבטלה בירידה, החששות בעלייה

שלמה פיוטרקובסקי , כ"ח בסיון תש"ע

"ירידה באבטלה" זעקו כותרות המדורים הכלכליים, ונתנו למר ישראל ישראלי את התחושה שאפשר בהחלט להתרווח בכורסה, להיאנח קלות, ולהקדיש עוד קורטוב של רחמים ליוונים, לאירים ולשאר אומות העולם, שחלקן הכלכלי לא שפר עליהן. אולם, מי שיקדיש מעט יותר זמן לקריאת הנתונים, ירד מעט מתחת לכותרות ויעיין באותיות הקטנות, יגלה שהתמונה המצטיירת מעט פחות ורודה. נתוני סקר כוח האדם שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מלמדים שברבעון הראשון של שנת 2010 אכן חלה ירידה בשיעור האבטלה, אשר עמדה על 7.2 אחוז, לעומת 7.3 אחוז ברבעון הרביעי של שנת 2009. אולם, כמה נתונים המופיעים בשולי ההודעה משנים מעט את התמונה. מספרם של המועסקים בעבודה מלאה (35 שעות ויותר) ירד ב-1.6 אחוז לעומת הרבעון הקודם (ירידה של כ-30 אלף מועסקים), ואילו מספרם של המועסקים חלקית (פחות מ-35 שעות) עלה ב-8.1 אחוז לעומת הרבעון הקודם. נתונים אלו מעלים את החשש כי הירידה בשיעורי האבטלה היא בחלקה מדומה.

מי שלא שותף לדאגה מן הנתונים, ורואה אותם דווקא באור חיובי, הוא יוסי פרחי, מנכ"ל שירות התעסוקה, אשר מציין בשיחה עם 'בשבע' כי "עבודה חלקית איננה מדאיגה אותנו ובמקרים רבים אנחנו אפילו מעודדים אותה. עבודה חלקית משמשת פרוזדור כניסה לשוק העבודה למי שלא היה רגיל בעבודה וגם למי שעבד בעבר אך מסיבות שונות נפלט משוק העבודה. לעיתים מדובר בבחירה מושכלת, במיוחד אצל נשים במגזרים מסוימים כמו במגזר הערבי, אשר רוצות לעבוד דווקא במשרה חלקית, על מנת להיות מסוגלות להקדיש זמן משמעותי לגידול הילדים והחזקת הבית. עבודה במשרה חלקית איננה שלילית, ולעיתים היא אף מעידה על תופעות חיוביות ביסודן".

תופעה נוספת המאפיינת תקופות של יציאה ממשבר כלכלי ועלייה בשיעור התעסוקה, היא 'תת תעסוקה'. זהו מצב שבו עובדים בעלי הכשרה נאלצים לעבוד בעבודות שאינן דורשות הכשרה משמעותית, על מנת שלא להידרדר לפת לחם. הדוגמה הקלאסית למצב כזה היא איש הייטק העובד בשמירה או ניקיון, אולם בפועל ניתן למצוא דוגמאות רבות למצבים כאלו, גם אם הן קיצוניות פחות. חשוב לדעת, כי על אף מאמר חז"ל "פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות", בהיבט הלאומי מדובר בתופעה בעייתית הפוגעת בפיריון העבודה ובתוצר הלאומי. פרחי מציין כי בראשיתו של המשבר הנוכחי הנפגעים הגדולים היו דווקא השכבות המבוססות יותר, אקדמאים, עובדי הייטק וכדו'. עם זאת, לדבריו, כמעט כל עובדי ההייטק שחפצו בכך נקלטו בחזרה בתחום וכעת עושה שירות התעסוקה מאמץ משמעותי על מנת להחזיר לשוק התעסוקה גם אקדמאים ממקצועות אחרים, באמצעות תכניות שונות של הסבת אקדמאים: להוראה ולמקצועות נוספים. פרחי מסרב לנסות ולהתנבא לגבי העתיד, ומציין כי "בעולם גלובלי כמו שלנו הנבואה ניתנה לשוטים, אירוע המתרחש באנגליה או יוון עשוי להשפיע ישירות על המשק הישראלי, אולם היעד שלנו הוא לרדת לרמה של 6.5 אחוז אבטלה, בדומה לרמה של ערב המשבר הכלכלי".

עוברים לד

'תקציב דו שנתי' הוא צירוף מילים המהלך קסם על פקידי משרד האוצר כבר שנים רבות. אולם רק המשבר הכלכלי והקונסטלציה הפוליטית הספציפית שנוצרה בשנת 2009 הביאו אותו לראשונה לידי ביטוי. באוצר ובמשרד ראש הממשלה ראו, נהנו, והחליטו שלא לוותר כל כך מהר. יועצו החדש של שר האוצר, ד"ר אבי שימחון, אמר בישיבת ועדת הכספים שדנה בנושא זה, "בישראל המשילות קשה יותר לעומת מדינות עם משטר נשיאותי חזק - שבהן קל יותר להעביר תקציב. כשיש קואליציה צריך לשכנע את המפלגות לתמוך. בעיניים ממלכתיות, בישראל יש כמה מפלגות וכדי לאשר את התקציב צריך לעשות דברים שלא נראים כל כך טוב". מי שפחות אהבו את הרעיון הם כמובן חברי הכנסת. יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, אמר בתגובה לד"ר שמחון, כי "אתה בעצם אומר שהממשלה לא צריכה פיקוח פרלמנטרי. בגלל שהכנסת מורכבת ממפלגות שונות, שר האוצר יצטרך כל שנה להסתדר עם המפלגות. זה המחיר שצריך לשלם. המדרון שיוביל לדיקטטורה הוא קצר".

יורם גבאי, יו"ר פעילים שוקי הון ובכיר באוצר לשעבר, סבור כי כמו בסוגיות נוספות, גם שאלת התקציב הדו-שנתי היא עניין של מתח בין רצוי ומצוי, "בתנאים הפוליטיים הייחודיים של ישראל, המעבר לתקציב דו שנתי הוא בהחלט סביר. במצב שנוצר בארץ אנשי האוצר עוסקים למעשה כל הזמן בתקציב, דבר שלא מאפשר להם להתעסק בתכנון ובביצוע. ההכנות במשרד האוצר מתחילות כבר בחודש אפריל ועד חודש דצמבר עוד עוסקים בהעברת התקציב בכנסת תוך סחר מכר בלתי נגמר עם המפלגות הפוליטיות השונות. בימי במשרד האוצר עשיתי 12 תקציבי מדינה. רק סיימנו תקציב אחד וכבר התחלנו את העבודה על התקציב הבא אחריו בתור".

עם זאת, גבאי לא מתכחש לחסרונות, ומדגיש כי "תקציב דו שנתי איננו תואם את החשיבה הדמוקרטית. אחד מיסודותיה של הדמוקרטיה הוא פיקוח אפקטיבי של הכנסת על פעולות הממשלה, בראש ובראשונה דרך התקציב. פיקוח אפקטיבי ומשמעותי יכול להיעשות רק דרך תקציב חד שנתי. במדינות אחרות בהן הקואליציות הן פשוטות יותר, חד מפלגתיות כמו בארצות הברית, או דו מפלגתיות כמו שקרה רק לאחרונה בבריטניה, הקושי בהעברת התקציב הוא נמוך בהרבה, ועל כן המחיר של תקציב חד שנתי איננו כה גבוה. אולם במדינה כמו ישראל בה כל קואליציה מורכבת מ-5-6 מפלגות, המחיר של כל תקציב הוא גבוה מדי ומצדיק מעבר לתקציב דו שנתי". גבאי אינו מתרגש גם מהטענה לפיה תקציב דו שנתי יהיה בהכרח מבוסס על הנחות מאקרו-כלכליות לא מעודכנות, ומציין כי התאמות אינן זרות לעולם הפיסקאלי, "בהרבה מדינות בהן נהוג תקציב חד שנתי מתקיים לצידו גם תקציב חמש שנתי, תקציב זה מטבע הדברים חשוף לצורך גדול בהרבה בהתאמות, ועל אף זאת מדינות רבות מעבירות תקציבים שכאלו ומתמודדות עם הצורך בהתאמות, זו איננה משוכה שלא ניתן לצלוח אותה".