חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

אהבה ואמונה - בגליון השבוע

אמונה אלון סיפרה סיפורים מגיל שלוש, אבל את הקריירה שלה כסופרת התחילה רק כשבאו הנכדים. בשיחה לרגל צאת ספרה החדש היא מסבירה מדוע המוות כה מעסיק אותה, מהו בעיניה זוג מאושר ומה היא באמת חושבת על פמיניזם.
10/06/10, 09:23
עפרה לקס

אמונה אלון סיפרה סיפורים מגיל שלוש, אבל את הקריירה שלה כסופרת התחילה רק כשבאו הנכדים. בשיחה לרגל צאת ספרה החדש היא מסבירה מדוע המוות כה מעסיק אותה, מהו בעיניה זוג מאושר ומה היא באמת חושבת על פמיניזם. כרעייתו של איש 'מולדת' בממשלה לשעבר, היא מגלה שהיתה הראשונה בבית שתמכה בגנדי ובטרנספר, ומבהירה מדוע אין סיכוי לראות אותה בעתיד משתלבת בפוליטיקה. וגם: מדוע היא מוכנה להתראיין ל'קול השלום' אך עזבה בטריקת דלת את 'ידיעות אחרונות'?

אמונה אלון חובקת ספר חדש, הנוגע בעבר הרחוק ובהווה הקרוב, בעולמות של משפחה וזוגיות, גילוי עצמי וקבורת חלומות ואמיתות. 'ותכתבו אהובתנו' - ספר מרתק לכשעצמו, הוא תירוץ טוב להיפגש ולשוחח עם מי שכתבה וכותבת פובליציסטיקה בעיתונות הכללית, הקימה את 'ספריית בית אל' וכתבה ספרי ילדים 'ציוניים דתיים' כבר לפני שני עשורים. חוץ מכל זה היא גם רעייתו של הרב בני אלון, לשעבר חבר כנסת ושר.

שיחה על מעורבות פוליטית ופמיניזם, עשייה ציבורית ומימוש עצמי וכמובן על כתיבה ויצירה.

כותרות חג בימי העקירה

אמונה אלון היתה מוכרת במשך שנים כנציגת הימין עלי דפי מדורי הדעות. 8 שנים עשתה בעמודי הפובליציסטיקה של 'ידיעות אחרונות', תקופה שהחליטה לגדוע באחת בעקבות העקירה מחבל קטיף.

גם היום, בראייה לאחור, אלון איננה מתחרטת על המהלך. "זה היה נכון כי לא יכולתי אחרת. לא הייתי מסוגלת בשום אופן להמשיך לכתוב בעיתון שחגג את חורבן גוש קטיף. הכותרות הראשיות היו כחולות כמו ביום חג, ובעיתון נכתב 'יציאת עזה' בגדול. בשיברון הלב הנוראי שהייתי בו, לא יכולתי להמשיך להיות חלק מדבר כזה". גם לפני כן, היא אומרת, כל הגישה של העיתון והאופן שבו כותביו שיתפו פעולה עם השלטון כדי למנוע שיח ציבורי אמיתי, הכאיבו לה. אלון מספרת שידידים בשמאל הספרותי והתקשורתי אמרו לה כבר אז שהם יודעים שמדובר במהלך שגוי, אסוני ואנטי מוסרי ודמוקרטי,  "אבל הם החליטו לתת לו לעשות את זה כדי לזכות לראות התנחלויות נהרסות. ו'ידיעות אחרונות' של אותם הימים היה חלק מזה".

לפני למעלה משנתיים החלה לכתוב במדור הדעות של 'ישראל היום'. "זה הרבה יותר נעים, הוא מאוזן ולא צהוב, עיתון כמו שעיתון צריך להיות", היא אומרת והודפת את הביקורת על כך ש'ישראל היום' הוא עיתון של ולמען נתניהו.

קשה להתעלם מזה שהם תמיד מוציאים אותו טוב מכל מיני משברים.

"אותי אף פעם לא מגבילים. בטור הדעה שלי אני כותבת עליו ביקורת באופן חופשי כשאני רוצה, אבל גם בטורי החדשות יש עליו ביקורת כשצריך. האמירה שזה עיתון שלו, זו טענה של המתחרים. אגב, יש בין חברי המערכת הבכירים אנשים שאינם אנשי ימין".

בשנים האחרונות, אומרת אלון, יש שינוי בשיח התקשורתי. פרט לעיתונים ימניים בהגדרה שהתפתחו בתקופה הזו, גם העיתונים ה'רגילים' נותנים היום יותר מקום לביטוי דעות לאומיות. "אני חושבת שמאז ומתמיד המחסום בפני אנשי ימין לא היה אידיאולוגי, אלא נבע מתוקף הנסיבות. אני חושבת שבציבור שלנו לא היו מספיק אנשים שראו בעיסוק הזה חשיבות, ולכן נוצר מצב שהמושג 'תקשורת' הפך להיות שם נרדף לשמאלנות. אני חושבת שאין גוף כזה 'התקשורת'. יש בון טון שנוצר על ידי אנשים במשך תקופה, וזאת משום שרוב האנשים שהלכו לעסוק בתחום הזה היו אנשי שמאל".

למרות שאלון איננה מתחרטת על המהלך שעשתה אז, היא מדגישה שהוא היה נכון רק עבורה אישית מול 'ידיעות'. באופן כללי, היא חושבת, אין להחרים אף כלי ביטוי, הוצאת ספרים או אמצעי תקשורת. אצלה התפישה הזאת באה לידי ביטוי בכך שהיא מעניקה ראיונות אפילו ל'קול השלום', למרות שהרייטינג, לדבריה, מגיע לכ-5 אנשים בערך, ושהתחנה נעה בכיוון ההפוך לסקאלה האישית שלה בכל הנוגע לארץ ישראל.

עמוד 1 מתוך 2
הקודם | הבא